כולם מסביבי מסתדרים בזוגות, ואני עדיין לבד
פתאום חבר הילדות הוותיק שלי עובר לגור עם חברה שלו, בדיוק שבוע לאחר שאחת מחברותיי הטובות ביותר החליטה יחד עם בן זוגה על מגורים משותפים. בדיוק שבועיים מיום חתונתה של ע'. שלושה ימים מיום ההולדת של מיכל בת השנה, בתה המתוקה של ד'. בדיוק ביום שקיבלתי שתי הזמנות חדשות לחתונות של מכרים. בדיוק בשבוע שיצאתי לעוד דייט כושל
הנוכחית - נקרא לה נופית לצורך העניין (אני עדיין לא זוכרת את שמה, אבל אני בטוחה שיש שם ת') – עשתה לו משהו. הפעם זה היה שונה מכל הפעמים הקודמות. בקול חגיגי, שאינו אופייני לירון השטותניק, הוא הודיע לי בטלפון שנופית והוא עוברים לגור יחד. ככה פתאום.
רציתי לצעוק: "השתגעת?!" הרי הם יחד בסך הכל כמה חודשים, ואני בקושי מצליחה להיזכר איך קוראים לה! אבל הוא נשמע מאושר לגמרי, בטוח במהלך שעשו.
לכל הקוראים החושבים לעצמם שאני בטח מאוהבת בירון בסתר ומשום כך אני מקנאה, זה לא המצב. אני מכירה את ירון מגיל 14, ואנחנו חברי נפש. במרוצת השנים שיתפנו זה את זו בכל – באהבות, באכזבות, בזיונים. מידי פעם היה לי בן זוג, או לו היתה חברה, אבל תמיד הרגיעה אותי הידיעה שכמוני, ירון עדיין לא בעולם של "הגדולים" (בת זוג-חתונה-ילדים). וזה היה הדדי: פעם צילצל אליי לאחר שחזר משהות ממושכת בחו"ל, וכששאל האם בהיעדרו מצאתי סוף סוף את המיוחל ועניתי בשלילה, צחק ואמר לי: "איזה יופי, יש דברים שלא משתנים".
והוא צדק. זה היה הסטטוס-קוו בינינו במשך שנים.
ופתאום הוא עובר לגור עם נופית. ככה, בלי שום הקדמה. בדיוק שבוע לאחר שח', אחת מחברותיי הטובות ביותר, החליטה יחד עם בן זוגה על מגורים משותפים. בדיוק שבועיים מיום חתונתה של ע', חברה טובה אחרת עם בחיר ליבה. בדיוק שלושה ימים מיום ההולדת של מיכל בת השנה, בתה המתוקה של ד', חברה נוספת. בדיוק ביום בו קיבלתי שתי הזמנות חדשות לחתונות של מכרים. בדיוק בשבוע בו יצאתי לסיבוב שופינג, בניסיון למצוא שמלה ראויה לחתונתה של ה', חברה נוספת, הממשמשת ובאה. בדיוק בשבוע בו יצאתי לעוד דייט כושל.
כל מיני דייטים הזויים ובחורים הזויים עוד יותר
ואני מספרת להן סיפורים מצחיקים עד דמעות מעולם הרווקות שלי - על כל מיני דייטים הזויים ובחורים הזויים עוד יותר שפגשתי, מעדנת ומחליקה עלבונות שספגתי מבחורים שלא היו מעונינים בי, בציניות ובשנינות, ומפליגה בסיפורים על בחורים שפסלתי אני. כל מפגש כזה מניב את המשפטים הבנאליים החוזרים על עצמם תמיד: "אני לא מבינה איך בחורה כמוך עדיין לבד", "לא ברור לי איך עוד לא חטפו אותך" וכו'. והן חברותיי הטובות, הן אוהבות אותי ומתכוונות לכל מילה. אבל בפעם האחרונה שבדקתי, הייתי לבד.
מתוך אוסף הגלויות האלקטרוניות JCards לכבוד ט"ו באב
אני יודעת מה עובר לכם בראש: עוד רווקה ממורמרת. אבל זה לא מדויק. אני אוהבת את ירון, כפי שאני אוהבת את חברותיי, ואני שמחה בשבילם ומאחלת להם רק טוב. אני משמשת להם אוזן קשבת וכתף לבכות עליה בכל מריבה עם בן הזוג, ומשתדלת לעזור ולייעץ כשמבקשים זאת. ובכל זאת, איני יכולה שלא לתהות מדוע המצב הוא כזה.
לאט לאט מפגשי יום שישי שלנו, שבעבר אף אחת מאיתנו לא הבריזה מהם אלא אם היה זה מצב חירום אמיתי, הולכים ומתמעטים: ד' לא מצאה סידור לילדה, ח' הלכה לחפש שמלת כלה, ע' בדיוק הלכה לאיפור ניסיון, או ט' נסעה לצימר עם בן זוגה. לאט לאט השיחות עם ירון הולכות ומתמעטות, כי הוא משתדל להקדיש את הזמן הפנוי המועט שיש לו לנופית. לאט לאט האופציות שלי לפרטנריות שייצאו איתי לרקוד ביום שישי בערב הולכות ומתמעטות.
בכלל, אני מוצאת את עצמי יותר ויותר לבד, גם אם הסיבה לכך היא שוויתרתי על בילוי עם ארבעה זוגות חברים בשישי בערב, או על פיקניק של זוגות פלוס ילדים בשבת בצהריים בפארק.
למישהו יש המלצה בשבילי על סרט טוב בדי.וי.די בשביל הערב? פעם ירון היה ממליץ לי, או שהיינו צופים בסרטים יחד, אבל היום הוא עסוק מדי.
לפנייה לכתב/ת 
