איך הופך המידע האישי לנחלת התאגידים?

האפשרות למחוק תוכנות ממכשירי המשתמש, בעזרת שליטה מרחוק, מציגה באופן בולט את העוצמה הנאגרת בהדרגה בידי חברות המוכרות לנו כיום מכשירי-ידע מתוחכמים, או אפילו מספקות לנו את שירותי הרשת, ואת יכולתן הפוטנציאלית לשלוט גם בתכנים ששאבנו מהן, ולבצע אחרינו מעקב יום-יומי.

מבלי שנרגיש, מדי יום אוספות עלינו מאות חברות מידע אישי מגוון, ומתייקות אותו במאגרי מידע אוטומטיים ענקיים. חברות הביטוח עוקבות אחרי מצבנו הבריאותי, חברות כרטיסי האשראי והבנקים מודעים למצב הכלכלי שלנו ולהרגלי הצריכה והקנייה, חברות הסלולר עוקבות אחרי הרגלי השיחה ומסלולי הנסיעה, וספקיות האינטרנט עוקבות אחרי הדואר האלקטרוני ותחומי העניין שלנו בגלישה. המידע הנצבר הזה מסוכן מאוד, וביום מן הימים עשוי מישהו לעשות בו שימוש כנגדנו.

בעל הבית עוקב

חברות הסלולר, כמובן, יכולות לדעת בכל רגע נתון איפה נמצא כל אחד מאיתנו. הן משתמשות במידע וימשיכו להשתמש בו בעתיד כדי להציע לנו שירותים, פעילויות ורכישות בקרבה למקום המצאנו. ומה שמובן מאליו: הן "יודעות" עם מי אנחנו מדברים וכמה זמן. הודעות ה‭SMS-‬ נשמרות אצלן מספר ימים ואם רק ירצו בכך יוכלו לשחזר בקלות את הטקסטים שהועברו בהן.

המידע הזה לא נאסף כדי להרע. להיפך: הוא מהווה גיבוי, או ככלי שיווקי, שנועד להתאים לנו חבילות, תעריפים ושירותים ה"תפורים" לפרופיל שלנו. לחברות הסלולר אסור להעביר את המידע לגורם צד שלישי או לעשות בו "שימוש לא הוגן" (ומי קובע מהו "שימוש לא הוגן‭.(?"‬ כמו כן, איש לא יכול לצותת לשיחות או לקבל פלט של התכתבות SMS בסלולר ללא צו בית משפט (למעט המשטרה במקרים מסויימים, לפי חוק נתוני תקשורת).

את ההגבלות הללו, כמובן, ניתן לעקוף בקלות, למשל - מעסיק, שהוא הבעלים החוקי של הסלולריים שבידי עובדיו ומשלם עבורם, יכול לדרוש ולקבל מחברת הסלולר פירוט שיחות שבוצעו מטלפון ספציפי של עובד מסויים, שעת התקשרות ומשך השיחה. כמו כן, הוא יכול לעקוב בכל רגע נתון אחר מיקום העובד.

בעולם של גוגל הסכנה עוד גדולה אף יותר: מיליוני בני אדם משתמשים בשירותים החינמיים שמציעה החברה. בישראל, על פי נתוני סקר TIM, יותר מ‭90%-‬ מהגולשים מבצעים חיפושים באופן שוטף דרך גוגל. חיפושים אלה נשמרים בבסיס הנתונים של החברה, מה שמאפשר לה לנתחם וללמוד הרבה על הרגלי הגלישה של הישראלי הממוצע: החל מהאתרים שהוא נוהג לבלות בהם, פרסומות האינטרנט שלהן הוא מתפתה יותר, ובכלל, כמה זמן הוא מבזבז במחשב.

מלבד זאת, שירותים כמו ‭,Gmail‬ תיבת הדואר האלקטרוני שלכם השמורה אי שם בשרתי החברה, מאפשרת לשמור נפח עצום של מידע אישי רגיש וגם מידע עסקי. והוסיפו לזה את לוח השנה השימושי ואת האפשרות לעבוד עם ‭,Google Docs‬ לערוך ולשמור מסמכים אונליין, ותקבלו תחושה מאוד לא נוחה.

אז מה עושים?

מתברר, כי רוב בני-האדם מוכנים לוותר על הרבה, הרבה מדי, בתמורה לשירות חינמי ביישומים מתקדמים, גישה מכל מקום, יציבות ונוחות עבודה. כשאנו נרשמים לשירות שכזה אנחנו לא טורחים לדרוש הסברים ברורים למה מותר ומה אסור במסגרת השימוש, לא מבקשים התחייבות למדיניות פרטיות ולא מבצעים בדיקה מקיפה לאן המידע האישי היקר שאנחנו מאחסנים דולף בכל רגע נתון.

כדי לא להיות מופתעים בפעם הבאה, רצוי שבכל פעם שרוכשים מכשיר או שירות, אפילו מקבלים אותם בחינם, לדאוג לקרוא את החוזה - גם אם מדובר בעשרות עמודים משעממים בשפה מקצועית. שנית, חשוב לגבות את המידע שלנו בכוחות עצמנו, ולהקטין ככל הניתן את התלות בחברות צד שלישי. אף פעם לא נדע באמת מה נרקם מאחורי גבנו תמורת בצע כסף, או אפילו באופן תמים ולא מכוון.