תירוצים ולא תוצאות: ספורטאי ישראל מסבירים
שחר צוברי זכה במדליית הארד, אולם 42 ספורטאים ישראלים נוספים יחזרו ארצה בידיים ריקות. רבים מהם סיפקו פנינים בראיונות לאחר ההפסדים, ynet מציג לכם את הרשימה המלאה - לגזור ולא לשמור
43 ספורטאים ישראלים המריאו לפני כחודש למשחקי בייג'ינג 2008, רק אחד מהם הגשים חלום ילדות וזכה במדליה אולימפית. שחר צוברי, שנכנס בגדול לספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי, הפך לסוג של גיבור לאומי, אחרי שהביא לנו את המדליה היחידה של ישראל באולימפיאדה ה-29 ובעצם סוג של 'הציל' וכיסה על האכזבות של רוב חברי המשלחת האחרים.
42 ספורטאים ישראלים אמנם עשו את המיטב, אבל לא חזרו עם מדליה. בכתבה הזו אין שמץ של נסיון לרמוז אפילו כי מי שלא הביא מדליה נכשל. נהפוך הוא. כמי שראו את הספורטאים הללו מספר פעמים בארבע השנים האחרונות בכלל ובשבועיים הגורליים של האולימפיאדה בפרט, אפשר להעיד ממקור ראשון כי הם באמת עשו את המקסימום. ניסו לפחות, וכידוע, לא תמיד הצליחו.
נטע ריבקין. בגמר זה היה נראה אחרת? (צילום: איי פי)
ככה זה בספורט, לפעמים עושים הכל ושום דבר לא הולך ברגע האמת. בין אם זה בגלל פציעה שצצה, הגרלה קשה שזימנה יריב מצוין או סתם כי שום דבר לא הלך. מצד שני, לא מעט מהספורטאים שלנו, אחרי ההפסדים וההדחות, סיפקו הסברים לא תמיד משכנעים. להלן מקבץ חלקי של ציטוטי חברי המשלחת הישראלית אחרי סיום דרכם בבייג'ינג 2008, ציטוטים שנשמעים כמו תירוצים.
הכוונה כאן היא לא לצחוק או לרדת על הספורטאים, חלילה, אלא אולי להעיר ולהאיר, שבפעם הבאה פשוט יגידו כמו ספורטאים אחרים במשלחת: "לא הצלחתי, אני אשם, אין הסברים". רק אז נדע כי הספורט הישראלי התבגר ועשה צעד קדימה לכיוון הנכון. להתראות בלונדון 2012.
השופטים אשמים
נועה שמידע, המאמנת של בת-אל גטרר (טקוואנדו): "השיפוט לא היה הוגן, הבעיטה שהיא ספגה 18 שניות לסיום לא היתה שווה שתי נקודות".
נטע ריבקין (התעמלות): "אם היתה לנו נציגה בצוות השופטים, כמו לכל מדינה של הבנות שמשתתפות בגמר, זה היה נראה אחרת".
טטיאנה צים, המאמנת של גלושקוב ויופה (שחייה צורנית): "לתרגילים יותר פשוטים של צמדים אחרים נתנו ציונים יותר גבוהים, מה שקרה כאן עם השופטים פשוט מעליב".
אירה ריסנזון (התעמלות): "אם היה רשום רוסיה ליד השם שלי, זה היה עוזר לי בדירוג".
הפציעות אשמות
ניקי פאלי (קפיצה לגובה): "הרגשתי כאבים בכף הרגל אחרי שעברתי 2.20 מ'".
אלכס אברבוך (קפיצה במוט): "היו לי כאבים לאורך כל העונה באכילס".
אלכס שטילוב (התעמלות): "נגמרו לי הכוחות בגמר, אולי היתה לי בעיה פיזית. גם יכול להיות שהתרגשתי".
היילה סטאין (מרתון): "רצתי פצוע, הרגשתי כאבים לפני שחזרתי מהכלא האתיופי לישראל".
איתי מגידי (3,000 מ' מכשולים): "נפצעתי כמה ימים לפני הריצה, צלעתי בריצה ובהליכה. הייתי צריך לתכנן צעדים לפני הקפיצה לבור המים בגלל זה".
ההסברים המקוריים
ניקה קורנצקי, אחרי שיוט המלדיות (שייט): "נראה שכל הצמדים האחרים ויתרו כבר בהתחלה ולא עזרו לנו למנוע ניצחון מהברזילאיות".
אלכס שטילוב. "נגמרו לי הכוחות בגמר" (צילום: איי פי)
אלכס אשכנזי, מאמנו של גל יקותיאל (ג'ודו): "למה הפסדנו בקרב על הארד? הכל מנטלי. לא משנה מי היריב, הכל מנטלי".
גיא סטריק (קליעה): "היו תנאים קשים במטווח, יריתי מהעמדה הכי קשה, באמצע. לא חישבתי טוב את הרוח וזה השפיע".
אנדי רם (טניס): "קיבלנו הגרלה קשה מאוד לסיבוב הראשון ושילמנו מחיר על כך".
אריק זאבי (ג'ודו): " לא הייתי מוכן ללחץ הזה עליי לפני האולימפיאדה, כנראה שהכל היה טו מאץ'. לא היה לי את הדרייב, זו פעם ראשונה שזה קורה לי. לא היה לי על מה להישען אחרי ההגרלה הקשה".
בניגוד לטרנד, אין תירוצים
דלילה חתואל (סייף): "עצוב לי, אבל ההפסד לא קשור לפציעה, עליתי בריאה. היה לנו קרב צמוד גם באליפות אירופה, אז אני ניצחתי בטוש האחרון, הפעם זו היתה היא".אליס שלזינגר (ג'ודו): "הלחיצו אותי על אולימפיאדה, אבל גיליתי שזו תחרות כמו כל אחת אחרת. לא התרגשתי, זו תחרות מהסוג שאני מכירה".
איתי צ'מה (שחיה): "אני בהלם, אני פשוט לא מאמין. הייתי מפוקס, עשיתי את עונת האימונים הטובה בחיים שלי, אני לא מצליח להבין את התוצאה".
שחר פאר, אחרי ההפסד לזבונארבה (טניס): "למרות שהלכתי לישון אתמול בארבע לפנות בוקר, בגלל שסיימנו מאוחר את הזוגות, לא הרגשתי עייפה. הפסדתי כי היא לקחה את הגיימים הצמודים".
תומר אור (סייף): "אמרתי לפני ההגרלה ואני אומר עכשיו – זה כישלון. הפסדתי בקרב שהייתי צריך לנצח וזה מאכזב מאוד. מאפיין אותי להוביל ולא לנצח, אסור היה לי להפסיד בקרב הזה".
