ברלין שבליבה חומה

בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, 13 באוגוסט ‭,1961‬ נשמעו ברחבי ברלין הדי רעשים מאוד לא אופייניים ליום קיץ חופשי. תושבי העיר, שהתגוררו בסמוך לקו החלוקה אשר חצה מאז תום מלחמת העולם השנייה את ברלין לשני אזורים - המזרחי הקומוניסטי שהיה נתון לחסות בריה"מ, והמערבי שבו הוצבו כוחות אמריקנים, בריטים וצרפתים - מיהרו לחלונות דירותיהם, כדי לברר מה קורה.

הימים היו ימי מתיחות בינלאומית רבה. המלחמה הקרה הייתה בעיצומה וברלין היוותה את אחד ממוקדי המתיחות העיקריים. שליט ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, דרש מבעלות הברית המערביות לפנות את כוחותיהן ממערב העיר, כדי שניתן יהיה להפוך אותה לשטח נייטרלי. העילה לתביעה הזאת הייתה גל הבריחה הנמשך ממזרח גרמניה למובלעת המערבית בברלין. מאז תום המלחמה נמלטו למערב יותר מ‭2.5-‬ מיליון בני אדם, והקומוניסטים לא יכלו להמשיך לסבול את התופעה.

תושבי ברלין חששו מהסלמה פתאומית שתביא לפרוץ מלחמה עולמית חדשה, והנה, בבוקרו של 13 באוגוסט, נפרס לעיניהם הפעורות של הברלינאים מחזה שלא ציפו לו: עשרות אלפי חיילים, שוטרים ופועלים מזרח-גרמנים הקימו גדר תיל עבה וגבוהה לאורך קו ההפרדה שחצה את העיר. הגדר נועדה לחצוץ באופן סופי ומוחלט בין שני חלקיה של בירת גרמניה הכבושה והמחולקת ולשים קץ למעבר בין שני חלקי העיר.

קווי הרכבת התחתית נותקו, תחנות סמוכות לגבול נסגרו, מספר מעברי הרחוב צומצם תוך 10 ימים לשבעה בלבד, והפיקוח על המעבר בהם הוחמר באופן משמעותי ביותר. באופן הדרגתי נוספו בלוקים גבוהים של בטון שעם הזמן זכו לכינוי חומת ברלין, שהפכה לסמל בעיני העולם כולו לא רק לחלוקתה של העיר, אלא לחלוקת גרמניה ואירופה כולה בין שני עולמות קוטביים ויריבים.

גרמניה ואירופה כולה נחלקו משני צידי החומה (צילום: איי אף פי)

בימים הראשונים של בניית החומה עוד הצליחו כמה עשרות מזרח ברלינאים, שהבינו מה מתרחש לנגד עיניהם, להימלט מערבה. אנשים קפצו מהחלונות כדי לברוח מהכלא הקומוניסטי שנבנה סביבם. אחד החיילים המזרח-גרמנים שהוצב במקום נתפס בעדשת מצלמה בעודו קופץ, בניגוד לכל ההוראות שניתנו לו, מעל לגדר התיל, לעבר החופש.  

בשנים שלאחר מכן הרס המשטר הקומוניסטי את כל הבתים באותו רחוב, רחוב ברנאוור, שהיו בקרבת החומה. במקומות אחרים במרכז ברלין נאטמו הבתים הסמוכים לחומה כדי למנוע ניסיונות בריחה. הקומוניסטים כינו אותה "חומת ההגנה האנטי קפיטליסטית‭."‬

בדיעבד הם יצרו בית סוהר עצום. אזור החיץ סביב החומה, שהלך והתרחב, נודע בכינוי "שטח המוות‭:"‬ החיילים קיבלו הוראות לירות בכל מי שהתקרב לחומה מכיוון מזרח. לירות כדי להרוג. כ‭150-‬ בני אדם מצאו את מותם בניסיונות לחצות את חומת ברלין מערבה. שיטות הבריחה הלכו והשתכללו ככל שהשמירה על הגבול נעשתה קפדנית יותר: תעלות, מחילות ואפילו מקומות מסתור בתוך מכוניות שהורשו לחצות את הגבול.

המדריך האישי

28 שנים עמדה חומת ברלין המאיימת על תילה, עד שבערבו של 9 בנובמבר ‭,1989‬ באקט של ייאוש לנוכח המרידה העממית הגוברת נגד המשטר הקומוניסטי ומול בריחת האוכלוסיה ההמונית ממזרח גרמניה מערבה דרך גבולות אוסטריה והונגריה, הכריזו השלטונות הקומוניסטים על פתיחתה החלקית של החומה. חיילי "צבא העם" הקומוניסטי לא יכלו לעמוד בלחץ הגובר של אנשים שביקשו לעבור מערבה, ובאותו לילה נפלה החומה. משני צדיה טיפסו אלפי גרמנים ונפלו זה לזרועות זה, שתו שמפניה וחגגו את המפגש המחודש. החוגגים הוציאו על החומה זעם שנצבר במשך שנים והחלו לפרק את עמודי הבטון. כך החל תהליך איחודה מחדש של גרמניה.

כך החל תהליך האיחוד. החומה ב-1989 (צילום: איי פי)

קרוב ל‭20-‬ שנה עברו מאותו יום דרמטי ששינה את פני העולם. ברלין, שאוחדה לה פיזית יחדיו, עברה תהליך בנייה מחדש מואץ ביותר. מי שלא הכיר את העיר בימי חלוקתה יתקשה למצוא את שרידיה של החומה. עבודות הבנייה הנרחבות שבוצעו בשנים האחרונות, בעיקר בשטחים הריקים שנוצרו משני עברי החומה, העלימו מעל פני השטח כמעט כל זכר לחלוקת העיר בעבר. מחשש שמוראות התקופה ההיא יימחקו לחלוטין מזכרונם של האנשים, הוחל ביוזמות פרטיות ועירוניות להנציח את חומת ברלין: שימור חלקי החומה שעדיין נותרו על תילם, קיבוע מסלול החומה באמצעות ריצוף מיוחד מאבנים ומנחושת והקמת אתרי הנצחה ומוזיאונים.

החל מהקיץ פועל בברלין שירות תיירותי מיוחד, שמאפשר למבקרים בעיר לגלות בעצמם את מסלול החומה וללכת לאורכו, בעזרת מדריך GPS אישי. המכשיר האור-קולי לא רק מנווט את המשתמש בו במסלול החומה, אלא גם מעניק הסברים היסטוריים על אתרים חשובים במסלול הסיור, כולל סרטים תיעודיים, עדויות של מי שחוו את תקופת החלוקה ואפילו משחקי ידע על תולדות החומה.

את המכשיר ניתן לשכור למשך 4 שעות ועד ליומיים שלמים בחמש נקודות היסטוריות לאורך מסלול החומה: אתר ההנצחה לחומה ברחוב ברנאוור, כיכר פריז הסמוכה לשער ברנדנבורג, מטה הגסטאפו לשעבר (אתר הטופוגרפיה של הטרור) ברחוב נידרקירכן, תחנת המעבר המפורסמת צ'ק פוינט צ'רלי בפרידריכשטראסה, ובאיסט סייד גאלרי (גלריית הצד המזרחי) במיהלנשטראסה - חלקה הארוך ביותר של החומה, שנשאר כיום כשעליו ציורי קיר של אמנים מרחבי העולם, שעם הזמן כוסו בתרסיסי גראפיטי של מבקרים ואמני רחוב.

נקודות ההשכרה פתוחות מ‭10-‬ בבוקר ועד 6 בערב והמחיר נע בין 6 יורו לארבע שעות ועד 15 יורו ליומיים. ניתן להחזיר את המכשירים בכל אחת מנקודות החלוקה לאורך המסלול.

למרות שחומת ברלין נמתחה על פני כ‭155-‬ ק"מ מכל עבריה של מערב העיר, סיור בין תחנת החלוקה הצפונית ביותר (רחוב ברנאוור) לתחנה הדרומית (איסט סייד גאלרי) נמתח לאורך כ‭15-‬ ק"מ בלבד. מי שלא רוצה או לא יכול לעשות את המסלול כולו ברגל, ימצא במכשיר ה‭GPS-‬ מידע על אפשרויות התחבורה הציבורית הסמוכות, שיביאו אותו לאתרים הבאים.  

נקודת השכרה ואתר חשוב בפני עצמו. צ'ק פוינט צ'רלי (צילום: רויטרס)

תקופת החלוקה

רחוב ברנאוור נבחר לשמש כאתר המרכזי להנצחת החומה בשל הסמליות הרבה שהייתה טמונה בחלוקתו. ב‭1985-‬ החליטו השלטונות הקומוניסטיים לפוצץ כנסייה ישנה, כנסיית הפיוס, שנותרה ניצבת לבדה בלבו של "שטח המוות‭."‬ קהילת המאמינים של הכנסייה צפתה בהריסת המבנה ההיסטורי מעברו השני של הגבול. לאחר נפילת החומה הוקמה במקום כנסייה חדשה שנושאת את שמה של קודמתה, ובסמוך אליה שופץ חלק מהחומה כאנדרטה לחלוקת העיר.

מעבר לכביש שוכן מוזיאון המפרט את תולדות החומה וחלוקת ברלין. סמוך לבית מספר 73 ברחוב ברנאוור הצליחה ב‭1962-‬ קבוצה של 29 גברים, נשים וילדים להימלט מערבה במנהרה שנחפרה לאורך 120 מטר. היה זה אחד ממבצעי הבריחה הגדולים ביותר שאורגנו משני צדי החומה.

מרחוב ברנאוור ממשיך מסלול החומה לתחנת הגבול לשעבר ברחוב שוסה ופונה לעבר בית הקברות הצבאי אינוואלידן, שהוא אחד מבתי העלמין הישנים ביותר בברלין. חיילי מזרח גרמניה עקרו עשרות קברים, בהם של כמה מבכירי מנהיגיה של פרוסיה וגרמניה הקיסרית, בגלל קרבתם לחומה. בקרבת בית הקברות עומד אחד משני מגדלי השמירה האחרונים שהיו פעילים לאורך החומה. במקום זה נורה למוות באוגוסט 1961 גינטר ליפטין, שהיה הקורבן הראשון שגבתה חומת ברלין. משפחתו הפכה את מגדל השמירה לאתר הנצחה לזכרו.

מכאן חותך המסלול דרומה ועובר סמוך לאחת מתעלות נהר השפֶּרה וחוצה את הנהר עצמו באזור הרייכסטאג. משני צדי הנהר, שהיו שייכים בעבר לשני חלקיה השונים של העיר, שוכנים כיום באופן סמלי אגפיו של הבונדסטאג, בית הנבחרים התחתון של גרמניה. באחת מגדות הנהר תוכלו להבחין בצלבים לבנים לזכרם של אנשים שנהרגו בעת שניסו לחצות אותו בשחייה.

המשך המסלול מוביל לשער ברנדנבורג, שנבנה ב‭1791-‬ ונפגע קשות במלחמת העולם השנייה. השער הפך לסמל בינלאומי של החומה, וביום נפילתה נערכו סביבו החגיגות. סמוך לשער, במקום שבו שוכנת היום שוב האקדמיה לאמנויות של ברלין, היה תא מעצר לאנשים שנתפסו בנסותם לברוח מערבה. למרגלות השער הקימו הקומוניסטים חדר מידע, שבו הוסבר לאורחים מחו"ל מדוע חיוני להקים את חומת ההגנה מפני המערב הקפיטליסטי המאיים.  

שער ברנדנבורג - סמלה של החומה (צילום: דני שדה)

משער ברנדנבורג פונים לעבר השגרירות האמריקאית החדשה, אנדרטת השואה, כיכר פוטסדאם וכיכר לייפציג, השוכנות זו מול זו. כמה עמודי בטון שהוצבו מחדש בכל אחת מהכיכרות ממחישים את רוחבו של שטח החיץ בין מזרח למערב. מוכרי המזכרות ישמחו להחתים בכל דרכון חותמת מעבר למזרח גרמניה. אף אחד לא ערב לכך שפיסות הבטון שנמכרות שם אכן מקוריות.

ברחוב שטרסמן פונים שמאלה לרחוב נידרקיכרשן, עוברים על פני מוזיאון האמנות בית גרופיוס ומגיעים לאחד האתרים המרשימים ביותר לאורך המסלול: קטע מהחומה שפגעי האדם ומזג האוויר כבר אוכלים בו ומתחתיו אתר הנצחה ארעי שהוקם בשרידי המרתפים של מפקדת הגסטאפו הראשית, שבהם עונו והוצאו להורג יריבי ונרדפי משטר הטרור הנאצי. האתר, שבקרוב יזכה למשכן קבוע, נקרא הטופוגרפיה של הטרור.

אם ממשיכים ישר מגיעים למעבר הגבול הנודע צ'רלי, שם יש דגם מחודש של תחנת המעבר המקורית. סטודנטים או מובטלים מרוויחים את פת לחמם כשהם לבושים בבגדי חיילי המעצמות ששירתו כאן בעבר. המוזיאון מוקדש בעיקר לאלה שנלחמו נגד החומה וניסו לחצות אותה - בהצלחה או במחיר חייהם.  

תחנה בסיור: אנדרטת השואה (צילום:: איי אף פי)

התחנה האחרונה במסלול המקוצר היא איסט סייד גאלרי. כאן מתנשאת החומה במלואה לאורך ‭1.3‬ ק"מ. זהו החלק השמור הארוך ביותר של חומת ברלין. 118 אמנים מ‭21-‬ מדינות קישטו את פניה האפורים ביצירות סמליות פרי ידם. למרות שהגלריה הוכרזה כאזור ציבורי מוגן, מתקשה קופת ברלין לשמור עליה מפני נזקי הזמן והמבקרים הרבים.

יש גם מי שעושים ניצול לרעה בשרידי החומה: אמנים שמבקשים לקשור בינה לבין גדר ההפרדה שישראל הקימה וגם ישראלים נותנים את ידם להשוואה הזאת, תוך התעלמות מהעובדה הפשוטה שחומת ברלין חצצה בין שני חלקיו של עם אחד.

מומלץ ביותר לעשות את מסלול החומה ברגל. זה אפשרי בתוך יום אחד, אבל אם רוצים לספוג מאווירת ברלין עדיף לפרוס את הטיול על פני יומיים.