דייגו והניג'ס

טוב, נתחיל מהשורה התחתונה: "מראדונה של קוסטוריצה" הוא לא סרט רע. הוא רק גורם לך להצטער שאתה לא צופה במראדונה של איזה במאי אחר. דייגו מראדונה הוא דמות כל כך מסקרנת ומרואיין כל כך כריזמטי, שצריך רק לפנות לו את הבמה בשביל לצאת עם סרט דוקומנטרי גדול. אבל האגו־טריפ של במאי "שעת הצוענים" הכתיב לו לעשות את ההפך הגמור: לדחוף את עצמו לתוך סרט שבכלל לא היה אמור להיות עליו.

קוסטוריצה החליט לקריין את הסרט בעצמו למרות האנגלית־במבטא־סרבי המעצבנת שלו; הוא גם החליט לשבץ קטעים מסרטיו הקודמים בתוך "מראדונה", בניסיון להמחיש שיש איזה קשר מיסטי מתמשך בינו לבין הגיבור שלו. זה לגיטימי בקולנוע הדוקומנטרי של ימינו, זה שבו מותר למייקל מור להיות הכוכב האמיתי של סרט שהוא עשה על ג'ורג' בוש, אבל במקרה הזה מדובר בפספוס שאין כדוגמתו. בפרפראזה על הקלישאה האמריקאית, הסרט הזה פשוט לא מספיק גדול בשביל שניהם.

גם מי שלא מוכן לתת למראדונה את הכתר של גדול הכדורגלנים בכל הזמנים לא יתווכח עם זה שהוא גדול הסיפורים שהגיעו אי פעם ממגרש הכדורגל. סיפור עלייתו של נער עני, בן למשפחה מרובת ילדים, לתהילת עולם; נפילתו אל הסמים, אל סף המוות; ובסוף נסיקתו להצלה ולגאולה, לפחות עד שיוכח אחרת. יש בנרטיב הזה מוטיבים נוצריים מובהקים, ולא במקרה פועלת בארגנטינה הכנסייה המראדוניאנית, שזוכה בסרט לחשיפה גדולה; אחד הרגעים המדהימים ב"מראדונה" הוא מיסה של הכנסייה המטורללת הזאת, שהופכת תוך שניות למופע סטריפטיז. אבל קוסטוריצה מחמיץ את האלמנט הדתי במובן העמוק של המילה. הוא מתעסק בעיקר בסיפור האישי־פרטי של דייגו, ומזניח את ההיבטים החברתיים - שהם הסיפור הגדול שמאחורי הסיפור.

"לאאא, הוא בחיים לא ייכנס לי לאף" 

קוסטוריצה מתעד באריכות את הנסיעה של מראדונה ברכבת למאר דל פלאטה, לכינוס מנהיגי השמאל של היבשת במחאה נגד ארה"ב והנשיא בוש. הוא משתמש גם בחומרי ארכיון כדי להביא את סיפור היכרותם של מראדונה ופידל קסטרו. אבל הוא שוב מפספס מול שער ריק, כי מראדונה הוא לא פוליטיקאי. הוא אולי נשמע ככה, כי הוא נכנס בתרבות האמריקאית ובהשתלטות של ארה"ב על הכלכלה בדרום אמריקה במונחים שנשמעים טוב לאוזן העממית - בארגנטינה ובכל היבשת הלטינית. הבעיה היא שקוסטורציה לא שואל את מראדונה, או אפילו את עצמו, איך אפשר לשמש פה לפשוטי העם מצד אחד - ומצד שני להידבק לשליטים הטוטאליטריים שמוציאים לאותו עם את המיץ.

דייגו מראדונה הוא אוהד מושבע של עריצים מגלומנים כמו קסטרו והוגו צ'אבס. את צ'אבס הוא מעריץ כי שליט ונצואלה הוא חבר של קסטרו ושונא של בוש; כמה פשוט, ככה ילדותי. והעניין הוא שקוסטוריצה מסתפק בזה. הוא אפילו לא מנסה להבין אם יש למראדונה אג'נדה סוציאליסטית אמיתית, או שהוא סתם חוזר על סיסמאות קליטות שמישהו אחר השמיע לו, או מה. במקום לשאול את השאלות הנכונות - אם לא את מראדונה אז לפחות את הצופים - הוא מרביץ עוד קטע של קריינות אנגלו־סרבית מקושקשת.

לא רק הפוליטיקה של מראדונה סותרת את עצמה. בעיני עצמו הוא היה ונשאר פרחח קטן מהשכונה שבמקרה נולד עם כישרון ייחודי, חד־פעמי. הוא לא מתכחש לזה; אם לשפוט על סמך הדברים שהוא אומר לקוסטוריצה, הוא אפילו די גאה בזה. אבל לצד זה ישנו המיתוס על האיש שיד האלוהים נגעה בו, שהוא עצמו יד האלוהים. הפער בין שתי הדמויות האלה הוא משהו שצריך לפחות לברר איך חיים איתו, אבל נחשו מה: קוסטוריצה לא נכנס גם לזה. במקום זה הוא מראה קטע מסרטו "מסע העסקים של אבא", ואפילו לא מציע להגריל משהו בין הצופים שמבינים בשביל מה זה טוב.

בשורה התחתונה, והנה שבנו אליה, אתה לא יושב מול "מראדונה" ומצטער על הכסף ששילמת. אבל כשהאורות נדלקים אתה מבין שראית סרט על אחד מהאנשים המסקרנים ביותר שעדיין נושמים, ולא גילית עליו שום דבר חוץ מזה שהוא אכן מסקרן. בעיה קלה, לא ככה?

מראדונה של קוסטוריצה, מהשבוע השני של ספטמבר ברשת לב

די.וי.די: עד קצה העולם

במדינה של שניים וחצי מפיצי סרטים, צפוי שמפעם לפעם ייפול משהו טוב בין הכיסאות. סרט שהאיכויות שלו מצדיקות הפצה בבתי הקולנוע, אבל החסרונות השיווקיים שלו מביאים לזה שבסוף לא נמצא מפיץ שירים את הכפפה. והאמת היא שבמקרה של "עד קצה העולם", אני אפילו לא יכול להאשים את המפיצים. 142 דקות איטיות ואווירתיות על איזה טייל אמריקאי שאפילו אמריקאים לא ממש שמעו עליו? למרות השמות המעורבים (ביים: שון פן. שיחקו: אמיל הירש, וויליאם הארט, מרשה גיי הרדן), כתוב לזה על המצח "ישר לדי.וי.די".

אז עכשיו זה בדי.וי.די, ואני מציע לכם לקרוא קצת על כריסטופר מקנדלס (אנגלית למתקשים: Chris McCandless), שהסרט הזה מבוסס על סיפורו האמיתי - ורק אז לראות על המסך איך קרה שהוא יצא להתבודד קצת באלסקה וחזר מת. זה נראה כמו ספוילר, וזה באמת ספוילר, אבל תסמכו עלי: זה מהסרטים הנדירים האלה שנעשים יותר טובים ככל שמגיעים אליהם עם יותר מידע מוקדם.

עד קצה העולם, השכרה ומכירה (79.90 שקל)