קראתי בבלוג אחד שמישהי מספרת על החבר הסמרטוטי שלה: "הוא מבטל את עצמו בפניי. אין לו חוט שדרה. אני לא אוהבת גברים בלי כבוד עצמי. נמאס לי ממנו. אני יכולה לנגב בו את הרצפה. רוצה חבר אחר".
מצאתי בבלוג אחר את חילופי התגובות הבאות:
"עוד פעם התקפלת?"
"לא התקפלתי. גיליתי התחשבות".
"אין לך כבוד".
"התחשבתי בה. זה סימן שיש לי כבוד".
"השפלת את עצמך".
קשה לראות זוגיות טובה בלי לממש, כך או אחרת, את הערך של "התחשבות", אבל נראה שהערך הזה לא זוכה תמיד לחיים קלים בתחום הרומנטי. פאריס נסיך טרויה, למשל, זה שהתאהב בהלנה, מצטייר בתרבות שלנו כאחד הגברים הרומנטיים ביותר. מה הוא עשה כדי לזכות במעמד כזה? לא הרבה. הוא גילה חוסר התחשבות קיצוני. הוא זלזל לא רק בתרבות השלטונית של יוון דאז, אלא גם בגורל הצפוי לו ולהלנה.
נראה לפעמים שככל שמגלים חוסר התחשבות בסדר היום ובדרישות שאחרי, כך גובר הרושם הרומנטי. הרומנטיקה מצטיירת לפעמים כעוצמה של הרגע. לא כמפגש חד פעמי בדרך לעוד מפגש חד פעמי, אלא כמפגש חד פעמי שערכו שווה לחיי נצח. פאריס והלנה לא זכו ליהנות ימים רבים מאהבתם, אבל הקצת שהם כן זכו שווה למגע אלוהי של הנצח. זאת, לדעת רבים וטובים, רומנטיקה במיטבה.
האם הרומנטיקה מנוגדת להתחשבות? לא תמיד, אבל המקרים הקלסיים שלה, אלה שזכו להיכלל בפנתיאון הרגשי, הם בחלקם הגדול סיפורים של חוסר התחשבות.
הסיפור של הלנה ופאריס הוא אחד מהסיפורים הקלאסיים, אבל הוא לא דוגמה לחיים. הסיפור הזה הוא בעיקר מוסר השכל לאהבה שהיא גדולה מהחיים. אהבה מהחיים מובילה לחיי נישואים. אוהבים רוצים להתחתן. לא תמיד ניתן להתחתן, אבל הפנטזיה על חיים ביחד היא חלק בלתי נפרד מרגש האהבה. וחיי נישואים מבוססים על התחשבות.
יש כאן סתירה, אלא אם נבחין בשני שלבים של הקשר. כשחולמים על נישואים, ועדיין לא מתחתנים, לא בהכרח מודעים לצורך בהתחשבות מתמשכת שהיא מעבר להבזקים רגשיים. אפשר אולי להגיד שהתחשבות טובה בעיקר לחיי הנישואים, כשבני הזוג מוצאים עצמם מחויבים לאחד סדרי יום וצרכים שונים, אבל לא לרומנטיקה.
המתחשבים הם אנשים צפויים, יציבים, מסורים ואמינים, בשונה מגיבורים רומנטיים המפורסמים שנוטים לגלות יותר תכונות של ספונטניות, פראות, שבירת כלים, הרפתקנות, חוסר יציבות ויכולת להפתיע. המתחשבים, אם לנסח את הדברים בצורה בוטה, נוטים אולי להיות משעממים.
יש כאן פרדוקס. הרומנטיקה שולחת אותנו אל האנשים הכי לא מתאימים לחיי נישואים, אלא אם הם מבינים שבשלב הבא עליהם להשתנות. כתבתי פעם על פרדוקס הטייסים: הטייסים נחשבים פנטזיות רומנטיות משום שהמקצוע שלהם מסוכן, אבל ברגע שהם מתחתנים, נשותיהם היו אולי שמחות שהבעלים שלהן יוותרו על הסיבה שבגללה הן התאהבו מלכתחילה.
אין לגיבור הרומנטי הקלאסי תכונות טובות לנישואים. הוא לא חייב להיות דווקא גיבור בקרב, קשוח או הרפתקן. הוא יכול להיות גם משורר עני וחסר ישע. בשני המקרים, הוא מתקשה להתחשב באשה שדואגת לו. הגיבור עסוק בהצלת המולדת, על חשבון האשה שלא מצליחה בגללו להירדם בלילה, והמשורר עסוק בחיבוטי הנפש על חשבון האשה שמחפשת קצת יציבות בחיים.
"כבר לפני שנה ויותר הבנתי שמשרתי יהיה לה טעם של ממש לגביי, רק אם אשא אותך לאשה", כותב קפקא אל פליצה אהובתו, "...היא כמעט תנעם לי. ...אם לא אשא אותך לאשה, תהי לי משרתי... עניין מאוס שכן אני משתכר יותר ממה שנחוץ לי וזה עניין טיפשי". קפקא מבין את הצורך בהתחשבות בחיי הנישואים, אבל הוא מבין בסוף שהדמות המיוסרת, שלו ושל דומיו, דמות שזכתה לתהילת עולם בספרות הרומנטית, אינה מתאימה לחיי נישואים והוא שולח אל פליצה מכתב פרידה.
לורד ביירון היה הולל ופוחז, בלתי מתחשב בעליל, אבל הוא נחשב אחד הרומנטיקנים הגדולים ביותר. קזנובה הוא נסיך הרומנטיקה משום שאהב 122 נשים. הוא היה, אגב, שונה מדון ז'ואן, שסתם רצה לשכב עם הרבה נשים. קזנובה אהב אהבת נפש את רוב הנשים שלו. אבל כדי להשקיע עומק של רומנטיקה בכל אחת מהן היה עליו להחליף אותן לעתים תכופות, גם אם לעתים הן אלו שעזבו אותו.
קזנובה הוא דמות רומנטית גם בגלל אורח חייו הלא יציב, הבלתי צפוי וההרפתקני. להלן, לשם דוגמה, רשימה חלקית של משלחי היד בהם ניסה למצוא את פרנסתו: יועץ מלכותי לענייני נימוסים והליכות, משפטן, מהמר, מכשף, מגרש שדים, מוזיקאי, יזם הגרלות, כומר, יועץ עסקי, תעשיין, סוחר, סוכן חשאי וטבח. האיש הזה, חצי נוכל, היה לדמות רומנטית שאין שני לו כנראה.
| עוד מבט: |
|
| חבר'ה, זהו יום הזכר / רפי ברבירו |
|
אחרי יום האשה, יום המשפחה ויום האם, 9.9 הוא יום שמיועד לזכרים בלבד. מאפייניו: אכילת בשר, רביצה, חופשה מהאשה וחיבור עם זכרים אחרים. כתבת וידאו |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
מצאתי בתוכנית הריאליטי "היפה והחנון" פן מעניין, שאולי אפשר לסכם בעזרתו. החנונים מתקשים להיות רומנטיים. שולחים אותם למשימות רומנטיות, והם יוצאים די מגוחכים. מי קונה בשר חזיר בתוך סלסילת הפתעה רומנטית? הם גם מאוד צפויים בהתנהגות שלהם. אין בהם טיפת פראות, טיפת הרפתקנות, ודווקא בגלל זה הם מתגלים כאנשים מתחשבים. היפות לא מפסיקות להתפעל מההתחשבויות שלהם. הן זוכות, בזרוע נטויה, בתמיכה בלתי מתפשרת, בעזרה נדיבה ובעיקר בידיעה שיש להן על מי לסמוך בעיניים עצומות. למרות זאת, אין שם עדיין התאהבויות של היפות. אולי יהיו בהמשך, אבל למה אין בינתיים? למה הן לא מתאהבות מיד לאחר שהן נתקלות בהתחשבות כל כך מרשימה?
ההתחשבות אינה נתפסת תמיד כסיבה מספיק טובה כדי להתאהב. קפיצה מסלע גבוה אל מים עמוקים, לעומת זאת, יכולה בהחלט להיות סיבה להתאהב. התחשבות היא תכונה נעימה, נוחה וטובה לחיים, אבל בסופו של דבר די צפויה, ולכן - די משעממת.
הרומנטיקה, לפחות מנקודות מבט של רבים, מתייחסת אל ההתחשבות כסוג פתטי של כניעה והשפלה.
