טופ מודל

הגעתי לפגישה בציפייה למצוא בלונדינית אמריקאית טיפוסית, כזאת שחלמה להיות דוגמנית מגיל אפס וכל משפט שני שלה מתחיל ב־OMG!. האמת, לא טעיתי בהרבה, אבל כשאני נכנסת לחדר, היא מחמיאה לי על שמלת המקסי הירקרקה שאני לובשת (בתוספת OMG!, כמובן) ומתחילה איתי בטוב. אולי למרות הכול אני אתן לה צ'אנס. בכל זאת, הבחורה ממש מאמינה באלוהים...

סמול טוק לחימום האווירה

תגידי, מה את עושה בארץ?

"הגעתי לכאן כדי לדגמן בשביל 'קארין מודלס', אבל אני מדגמנת כי אני רוצה לטייל בעולם, אז יוצא שזה רק האמצעי ולא המטרה".

שמעתי שיש לך חבר ישראלי.

"זה לא נכון. לא באתי כדי לפתח מערכת יחסים אלא כדי לדגמן, אבל יצא שפגשתי גם כמה אנשים מדהימים, בהם ידיד שהכרתי לפני כחודשיים ואיתו אני מבלה לא מעט".

שילמו את מחיר הריאליטי. סלע ובירקסטף מתקרבות. 

ומה את חושבת על ישראל?

"גיליתי שתל אביב היא כמו מנהטן קטנה ושחיי הלילה פה מדהימים. כשקיבלתי את ההצעה להגיע לכאן, הרבה אנשים אמרו לי שזה מסוכן ושעלולים לקרות לי דברים איומים, אבל אני לא ממש מקשיבה לעצות מהסוג הזה, כי אנשים ניזונים מתעמולה ולא טורחים לבדוק בעצמם. בכלל, ישראל נהפכה למוקד משיכה להרבה דוגמניות בינלאומיות שבאות לכאן בשביל לדגמן ולבלות בו זמנית".

אז מה עשית עד עכשיו?

"הצטלמתי לקטלוג של 'דיווה' ולעוד כמה קטלוגים. הייתי גם בהמון פגישות ואודישנים ואני מחכה לתשובות. עבדתי כל כך הרבה שלא יצא לי כמעט לטייל, אז מחר אני נוסעת לירושלים ולים המלח".

מזהים אותך פה?

"היו כמה שזיהו אותי, אבל הרוב פשוט חושבים שאני ישראלית ופונים אליי בעברית, אז כבר למדתי להגיד 'אני לא מדברת עברית'".

מה את חושבת על האופנה בארץ?

"היא נורא מזכירה את האופנה בברצלונה ובמיאמי. הבוהו־שיק הולך פה מאוד חזק וראיתי המון בחורות מהממות וגברים חתיכים עם סטייל משובח. מה שכן, הישראלים לא ממש משקיעים כשהם יוצאים לבלות וכולם מסתובבים עם חצאיות ושורטס, כנראה בגלל שנורא חם פה".

יצא לך לעשות כאן שופינג?

"ברור! נראה לי שאת המציאות הכי טובות שלי מצאתי בישראל. קניתי בעיקר בשווקים אבל גם אצל כמה מעצבות מקומיות וגיליתי פריטים שלא ראיתי בשום מקום אחר. האופנה פה מאוד ייחודית יחסית לאירופה ולאמריקה".

מדגמנת כדי לטייל בעולם. בירקסטף על הסט של "דיווה"

מי המעצב המועדף עלייך בחו"ל?

"מאוד קשה לי לבחור אחד מועדף, אבל נראה לי שאלך על ניקולא גסקייה מ'בלנסיאגה'. גם אלבר אלבז מ"לנווין" הוא גאון, וזה מדהים איך שיום אחרי שהוא משיק בגד חדש, כבר מופיע העתק שלו ב'H&M'".

הארד קור ריאליטי

טוב, הגיע הזמן שנדבר על התוכנית שבגללה אנחנו פה. למה השתתפת בה בעצם?

"באותה תקופה הגעתי לפרשת דרכים בחיי. סיימתי את התואר שלי בעיצוב אופנה והתחלתי לעבוד כמעצבת באיזושהי חברה. עבדתי בשעות מטורפות ולא נהניתי בכלל. חוצמיזה גם לא הייתי מאושרת בזוגיות שלי. כשהייתי בת 17 דגמנתי קצת ופתאום התגעגעתי לזה: התחשק לי להיהפך לדוגמנית מקצועית, לטייל בעולם וליהנות מהחיים. במקביל, קרובי משפחה וחברים המליצו לי להירשם לתוכנית, והשאר היסטוריה".

התוכנית גרמה לך להיראות כמו כלבה מטורפת. את באמת כזאת?

"ערכו אותי בצורה מרושעת. אני לא כלבה והסיבה היחידה שבגללה הפכו אותי לכזאת בתוכנית היא שהם היו חייבים להצדיק את זה שהגעתי למקום השני".

כן, אבל גם רבת שם לא מעט.

"טוב, את בטח יכולה להבין את זה. בתנאים כאלה, שבהם את סגורה בבית עם מלא בנות, 24 שעות ביממה, נוצרים חיכוכים גם אם את לא ממש רוצה. חבל שלא הראו יותר ריבים, כדי שהצופים יוכלו לקבל את התמונה המלאה והאמיתית של מה שהיה שם".

גם בתור ילדה משכת הרבה אש?

"תמיד הייתי ילדה עצמאית. כבר בגיל שלוש התעקשתי להתלבש לבד ולבחור את הבגדים בעצמי. הייתי פשניסטה קטנה ומטורפת וגם כשגדלתי המשכתי לעשות הכול בדרך שלי, אז יכול להיות שזה מסוג הדברים שמושכים אש".

את עדיין בקשר עם בנות מהתוכנית?

"אני בקשר עם כמה מהן. לא מזמן דיברתי עם יוג'ינה ועם ברוק ואפילו נפגשנו לארוחת ערב אחרי שנגמרו הצילומים".

בתוכנית זה לא היה נראה כאילו אתן ממש חברות.

"בהתחלה, בגלל שהייתי מבוגרת מהן והיה לי רקע באופנה, הן היו מתייעצות איתי והייתי כמו אחות גדולה בשבילן, אבל ככל שעבר הזמן והתחלתי לזכות באתגרים, העניינים נעשו קצת יותר מתוחים. בסך הכול הסתדרתי עם כולן, אבל כשהתוכנית שודרה היה לי נורא קשה לראות שבנות שחשבתי שהן אוהבות אותי בעצם לכלכו עליי מאחורי הגב".

אני חושבת שזה עדיף, כי עליי לכלכו בפרצוף וזה גרם לי להרגיש רע רוב הזמן.

"כן, אולי זה באמת עדיף"

.

היית עושה את זה שוב?

"למזלי, לא ראיתי את התוכנית לפני שניגשתי לאודישנים, כי נראה לי שאם הייתי צופה בה לפני כן לא הייתי משתתפת בה. בסופו של דבר זאת הייתה חוויה נהדרת, אבל מאוד מאוד קשה".

ואיך טיירה בנקס באמת?

"היא נתנה לי הזדמנות מדהימה, ואני מודה לה על זה מאוד, אבל אני לא באמת יודעת מי היא. הבחורה עובדת בארבע משרות מלאות – היא מדגמנת, יש לה טוק שואו, תוכנית ריאליטי והיא דוברת של כמה חברות, אז אין לה ממש זמן להקדיש לכל מתמודדת בנפרד. הפגישות איתה היו מאוד רובוטיות, והיא לא הייתה מדברת איתנו לפני שהשיער והאיפור שלה היו מסודרים".

"רגע! טיירה היא בכלל רובוטיירה?!" אני מזדעקת. העיקר שהפנו אצלנו אצבע מאשימה כלפי גלית גוטמן, כי נדמה היה שהיא לא אימהית כמו טיירה, ובעצם היא זאת שעודדה אותי כשבכיתי מאחורי הקלעים. הזוי.

וכמה תובנות לסיום

נו, אולי מלרוז ואני באמת דומות. מתברר שהחוויה הזאת הייתה טראומטית לשתינו ולא היינו מעיזות לחזור עליה שוב. כשבנות שואלות אותי אם שווה להן ללכת לתוכנית אני תמיד עונה בשלילה, כי למרות החשיפה הייתי בכיף חוסכת לעצמי כמה נזקים פסיכולוגיים. בסוף השיחה עם מלרוז אני מגיעה למסקנה עיקרית אחת: את מחיר ההשתתפות בתוכנית ריאליטי אפשר לומר ששתינו שילמנו, אבל כאן נגמר הדמיון בינינו ומתחיל הפער בין אמריקה לישראל. מלרוז תמשיך להגשים את חלומה ולדגמן את דרכה מסביב לעולם, ואני אשוב למציאות הנושכת שלנו – צו מילואים בספטמבר ולימודים באוקטובר. הדוגמנית הבאה של ישראל? לא נראה לי.