ילדה פנאן

אני חושבת שקשה להתעלם ממני. אני מאוד בולטת". כך אומרת לירון פנאן, בתו של מנהלה האגדי של מכבי תל אביב, מוני פנאן. היא אכן צודקת: כמי שמרבה לפקוד כל פאב, מועדון או אירוע חברתי, נתקלתי בה לא פעם ולא פעמיים, אלא שבניגוד אליי היא לא מוקפת בחבר או שניים. אצל פנאן, כל יציאה היא הפקה ותמיד היא תהיה מוקפת במעגלים של עשרות אנשים. "כשאני יוצאת זה תמיד עם המון חברים", מעידה פנאן, כשאני פוגש אותה לשיחה אישית.

"אנשים מתקשרים אליי באמצע השבוע סתם ככה ושואלים מה טוב היום? לאן את הולכת? אני תמיד מביאה אנשים טובים וקהל של בליינים שמוציאים כסף". לאחר קריירת יחצנות מזהירה ("אני בחיי הלילה מגיל 15, עוד מתקופת אלנבי 58"), ערקה פנאן ללימודי ניהול ספורט באוניברסיטת ניו יורק. שם במקביל ללימודים גם עבדה כעוזרת האישית של הקונסול והשתלבה בחיי הלילה.

לאחר חזרתה לארץ השתלבה פנאן בקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ולאחרונה נכנסה כשותפה בפאב חדש שנקרא לאונג' ביחד עם אייל טייב, דן מנו ומושיק גלאמין, "האמת שלא תכננתי לחזור לחיי הלילה", היא אומרת. "כשחזרתי מהעבודה ב־NBA, חמי פורת, שהוא אחד השותפים במקום, צלצל אליי והציע לי להיכנס למיזם מעניין של בר עם ה'דה־מארקר' ואמר שגם אייל טייב ודן מנו בעסק. בהתחלה היססתי אבל הוא היה ממש עקשן. כשהגעתי לארץ ישבנו ובאותו יום סגרתי איתו. מדובר באנשים טובים אז הסכמתי".

פנאן. מפדרמן ועד דן מנו. צילום: רפי דלויה, דביר כחלון

איך לכל הרוחות קשור דן מנו לאייל טייב, ללירון פנאן ולמושיק גלאמין?

"זה בדיוק העניין! כל אחד מביא את הקטע שלו. לאייל יש את הקשרים שלו ודן בכלל מכיר מלא אנשים. אני מכירה אותו הרבה לפני 'הישרדות'".

זה לא יוצר מאבקי כוחות ביניכם?

"אין לנו כזה דבר. אנחנו לא ילדים. כולנו מאוחדים במטרה אחת - שהמקום יצליח ותהיה בו אווירה טובה. מה גם שכולנו מודעים שאנחנו לא נהיה מיליונרים מזה. כולנו עושים עוד דברים בשביל הפאן".

אז את ונינט עכשיו בסט פרנדס?

"אני לא מכירה אותה. לא זאת היתה המטרה כשנכנסתי לשותפות עם אייל. גם אף פעם לא באתי לאייל ושאלתי אותו אם נינט תבוא. ברור שהעובדה שהיא הגיעה לפתיחה של הלאונג' תרמה המון מבחינת רעש ויחסי ציבור, אבל אני לא מכירה אותה באופן אישי".

אבל נראה כאילו תמיד יש סביבך מפורסמים.

"אני לא רואה אותם כמפורסמים. אלו החברים שלי. אם זה ישראל קטורזה ואשתו סורלה או רמי קלינשטיין ולינור ושאראס בזמן שהיו נשואים. אנחנו מין חבורה כזאת גדולה. בתקופה ששאראס ולינור היו ביחד והיו מגיעים לארץ היינו יוצאים המון. זה היה מתחיל במסעדה ומשם ממשיכים לבר ואז לעוד אחד, ככה כל הלילה".

מה קרה בין שאראס ללינור?

"תראה, ידעתי על הגירושין קצת לפני כולם. שאראס הוא בן אדם מאוד פרטי שלא אוהב לחשוף את עצמו, אז בהתחלה הוא סיפר רק לגרעין חברים הקרוב שלו ואז הוא התחיל לספר לכל השאר. היו לנו על זה הרבה שיחות והמון פרטים עלו שמן הסתם לא אחשוף כאן, אבל לפעמים דברים לא מסתדרים וממשיכים הלאה. אני לא חושבת שכרגע הם בקשר, אבל אני מאמינה שהוא עוד יחזור לכאן. הוא נורא אוהב את המקום ואת האנשים, הוא תמיד אומר שהוא רואה בישראל בית שני".

את ממש אוזן קשבת לגרושים. גם שאראס וגם קלינשטיין.

"את רמי הכרתי דרך קטורזה. הוא בחור מקסים. הוא נורא מפרגן לבר שלי ומגיע המון. אני מוצאת את עצמי יושבת ומדברת איתו על כל דבר שבעולם. נורא קל להיפתח אליו. זה מצחיק, אני לפעמים מספרת לו דברים שמעולם לא סיפרתי והוא נורא עוזר כי יש לו ניסיון חיים מטורף. הוא גם אחד כזה שמדבר בגובה העיניים".

איתו דיברת על הגירושין?

"דווקא באחת השיחות יצא לנו לדבר על הגירושין, אבל לא משהו שאף אחד לא יודע. הוא דיבר בעיקר על ההתמודדות שלו עם הגירושין ואיך הילדות מקבלות את זה. אני חושבת שהיום הוא נמצא במצב מאוד נוח וטוב לו ככה, זה לפחות מה שהצלחתי להבין ממנו".

אם אני לא טועה גם יעל גולדמן נחשבת לחברה טובה שלך.

"אוי, יעלי מקסימה! הכרתי אותה בצבא ומאז אנחנו חברות טובות. היא בחורה מאוד מיוחדת. הכרנו בקורס מודיעין וישר קלטתי עליה שהיא מתוקה. עשינו טירונות וקורס ביחד ואז נפרדו דרכינו, אבל שמרנו על קשר. ואז, כשגרתי בניו יורק, היא הגיעה לשם עם מלי לוי לדגמן ובילינו המון. הייתי לאחרונה במסיבת האירוסין שלה. היא נראית מאוד מאושרת. יעלי היא חברה לבתי קפה ואירועים. היא סולידית ופחות אשת לילה. בוא נגיד שאורח חיים שלנו שונה, אבל היא מסוג החברות שנשארות לכל החיים".

כילדה לא חשבת להיות משהו אחר?

"לא, ממש לא. היה לי חלום להיות ב־NBA כל החיים. גדלתי סביב כדורסל ומגיל צעיר ידעתי שאני רוצה ללכת לכיוון של אחורי הקלעים של הספורט, של השיווק וההפקות. זה מה שעשיתי".

להיות מוקפת בשחקני כדורסל לא הופך אותך לטום בוי?

"הייתי גם וגם. אני חושבת שהעובדה שכל הבחורים סביבי ביגרה אותי מאוד מהר. אבל כשהייתי עם הבנות הייתי עם הבנות, ולהפך".

ומה לגבי מיניות? אין משיכה לשחקנים?

לירון מסמיקה מעט. "היה לי נורא ברור מגיל נורא צעיר שזה אסור. היה מקרה שיצאתי עם מישהו ששיחק במכבי, בלי לערב שמות. זה היה בגיל 16 ויצר סיטואציה מאוד לא נוחה. מאז ברור לי שהשחקנים של מכבי הם מחוץ לתחום, לא משנה מה. הם משפחה, הם לא אופציה בכלל מבחינתי. היום אני משתדלת להימנע משחקני כדורסל בכלל", היא חורצת.

עזרת פעם למישהו מבחינת קריירה או גילית שחקן?

"לאורך כל השנים היו מגיעים אלינו מהמחנות של ה־NBA לחפש שחקנים. הם היו מתייעצים איתי והייתי ממליצה להם המון, אבל אני לא יכולה להגיד שטיפחתי את השחקנים. מבחינתי, אני יכולה להיות החברה הכי טובה בעולם ולייעץ, אבל להביא שמות או לדחוף קריירה זה לא העניין. יש לי המון חברים שאני מייעצת להם, אם זה שאראס או אנתוני פארקר ועמרי כספי, אותו אני מלווה אותו מאז שהוא בן 16".

פנאן היא בת יחידה במשפחה ויש לה שני אחים, רגב, הצעיר ממנה בשלוש שנים ועזר, בן דודה, הגדול ממנה, אותו אימץ אביה בגיל צעיר לאחר שהוריו נפטרו.

ואיך גדלים בבית עם אבא שכל החיים שלו זה מכבי? שיש לו עוד משפחה?

"האחים שלי ואני מאוד התחברנו לתחום. מי שהיה לה באמת קשה עם זה זו אמא שלי. היום אבא שלי כבר לא שם, אבל אני מאמינה שהוא לא ינטוש את הספורט. בסך הכל הוא רק עכשיו סיים אחרי 25 שנה שבהן הוא נתן את הנשמה שלו לקבוצה. תמיד ידעתי שבין ספטמבר למאי יש לי עוד 15 אחים שמקבלים את תשומת הלב שלו. אני מניחה שבגלל שגדלתי לתוך זה הייתי רגילה וקיבלתי את זה. יש לזה את היתרונות אבל ברור שיש גם חסרונות".

את הכתבה המלאה עם לירון פנאן תוכלו לקרוא בגליון פנאי פלוס החדש