מי פה המנותק?

יו"ר ועדת פרס נובל, שהוא גם המזכיר הקבוע של האקדמיה השבדית, הוראס אנגדל, אמר כי "הספרות האמריקאית יותר מדי מנותקת ובורה ואינה משתתפת בדיאלוג הספרותי העולמי. בנוסף, היא אינה יכולה להתחרות בכתיבה האירופית". אנגדל עומד בראש הוועדה שתבחר בשבועות הקרובים את זוכה פרס נובל לספרות.

הטענות שהפנה אנגדל כלפי הספרות האמריקאית, ספרות עם עבר כל כך עשיר, הן קשות וכנראה תוצר של עידן בו השנאה לארצות הברית גדלה, ולא רק מהכיוון הלא-מערבי. דומה שהפוליטיקה מתערבת בספרות ומטילה צל קודר על האחרונה.

"הנטייה האירופאית לראות את ארצות הברית כמקור הבלעדי של חרושת התרבות הפופולרית, מקום של שטחיות נוצצת וחסרת עומק, היא עמדה פוליטית מוטה, ובדרך כלל היסטרית. כאילו העולם החדש מבקש לשדוד את העולם הישן מנכסיו התרבותיים. בארצות הברית קיימת סצנה ספרותית מרכזית ומשפיעה על העולם כולו", כך אומר עמרי הרצוג, דוקטורנט במחלקה ללימודים השוואתיים של ספרות ותרבות באוניברסיטה העברית, עורך לסירוגין את כתב העת "הכיוון מזרח" וגם מבקר ספרים ותיק.

האם לדעתך הספרות האמריקאית מנותקת ובורה?

"אני חושב שהכללות כאלו הן מנותקות ובורות בעצמן; סופרים אמריקאים ניצבים בשורה הראשונה של הכתיבה הספרותית בימינו: טוני מוריסון, ג'ונתן פרנזן, פול אוסטר, ג'מייקה קינקייד, פיליפ רות', מייקל שייבון ורבים אחרים, שממשיכים מסורת ספרותית מרכזית בתרבות המודרנית, מסורת של פוקנר, המינגווי, פלאת, ווייט, קארבר, ייטס. ואלו רק שמות ספורים. הספרות האמריקאית משחקת תפקיד משמעותי בתרבות המודרנית".

אוסטר. מנותק? (צילום: AP)

האם הספרות האמריקאית באמת יכולה להיות מנותקת מהדיאלוג הספרותי העולמי?

"השאלה קצת משונה, בהתחשב בכך שארצות הברית היא מעצמה תרבותית. ארה"ב היא היצואנית הגדולה ביותר בעולם של תרבות פופולרית וגבוהה, של ספרים, מחזות, אמנות, מוסיקה, טלוויזיה וקולנוע. ארצות הברית היא מרכז תרבותי גלובלי, ולפיכך השאלה האם היא "מנותקת" מהדיאלוג הספרותי העולמי היא מנותקת בעצמה. הספרות הזו מכוונת ומשפיעה ביותר על הדיאלוג הזה".

"ספרות פוסט-קולוניאלית, ספרות פמיניסטית, ספרות פרוורים חתרנית, כל אלו התפתחו במסורות הכתיבה האמריקאיות, והם מזינים ומוזנים מספרויות של מהגרים בארופה ושל בורגנים אירופאים על סף התמוטטות עצבים (כמו וולבק, קתרין הריסון ומארי דריאסק). צריך לקחת בחשבון שארה"ב היא גם שוק ספרותי משגשג בעל השפעה כלכלית גדולה".

אז למה אתה חושב שהתכוון הוראס אנגדל?

"שוב, לדעתי זו הכללה גסה ושטחית של אבירי הטעם האירופאי הגבוה, חיילי הקרב המאסף להגנת ההגמוניה של העולם הישן. ישנה נטייה אירופאית – שקיימת גם כאן – להתנשא על התרבות האמריקאית, ולראות בה רק זבל תרבותי. זה נכון שאנחנו נחשפים להרבה מוצרים תרבותיים נמוכים שמיוצרים בארצות הברית, אולם צריך לזכור שאנחנו נחשפים אליהם משום שהם הולמים את הרגלי הפנאי שלנו, משום שיש להם קהל גם פה וגם באירופה. לספרות טובה, מאתגרת ומשמעותית שנכתבת בארצות הברית יש פחות קהל, כמו בכל העולם, אבל אין זה אומר שהיא לא קיימת".

"צריך להיזהר מלראות בארצות הברית מדמנה של זבל תרבותי, כאסון תרבותי אקולוגי שמשתלט על העולם, ובתוך כך לפסול את היצירות החשובות שנוצרות שם בשפע. אדרבא, הספרות האמריקאית

 חושבת מחדש על התרבות הפופולרית ועל השפעתה, על מוסדות גלובליים כמו משפחה, קהילות מהגרים, תרבות הפרוורים ותרבות ה"עיר הגדולה"; ישנם סופרים אמריקאיים שבוחנים אותם בדיוק ובמורכבות פואטית ופוליטית מרשימה, משום שאלו נושאים שמעסיקים את הדמיון האמריקאי, כמו את הדמיון של העולם המערבי כולו".

"אם אנגדל עומד בראש חבר השופטים, הסיכויים קלושים, מן הסתם. אבל בשנה הבאה יעמוד מישהו אחר".