האושפיזין באים. בשביל הממתקים

בתים בהם צומחים ילדים אינם נזקקים לחג הסוכות על מנת לקיים את מצוות אירוח האושפיזין. אורחים יש ברוך השם כל השנה, והרבה. בעיקר כאלה החוקרים את הביצועים של המחשב החדש, תוהים מה לכל הרוחות יש לשתות בבית הזה חוץ ממים קרים (סודה!) ותולים מבט מרחם-חלול במבוגר האחראי שפולש מדי פעם למערת הנעורים ודורש להנמיך את המחשב, לאסוף את שאריות הפיצה אל הקרטונית או חס וחלילה להחליף את הבהייה במשחק מונופול או סתם באיזה טורניר חמש אבנים.

אם אתם הורים עובדים שלא נמצאים בבית בזמן שהילדים שלכם מארחים את כל השכונה, כדאי שלפחות תכירו את אבות הטיפוס של האושפיזין שמסתובבים בסלון-מטבח-שירותים שלכם בשעות אחר הצהריים:

האושפיז שבא לאכול ממתקים

אצלו בבית מנשנשים חטיפי שיבולת שועל וקיסמי גזר הם התחליף האורגני לתפוצ'יפס. כשהוא מגיע לבית של חבר, המטבח הוא המקדש האסור אותו הוא מקפיד לפקוד ראשון. מגירת הממתקים נפערת בתקווה לדוג מתוכה את כל הרעלנים האסורים שלא נכנסים אליו הביתה.

הוא נובר בשקיות, מקרקש בקופסאות הפח ומקפיץ אל תוך הפה הפעור בתמיהה מכל הבא ליד: ביסלי בטעם שווארמה וסוכריות ג'לי צבעוניות, וופלים בטעם לימון יחד עם ערגליות ריבה. לקינוח הוא מוזג לעצמו כוס גדולה של משקה מוגז וזרחני ומודיע שכדאי לחדש את המלאי עד מחר באותה השעה.

האושפיז שבא לצפות בטלוויזיה

ההורים שלו רכשו לא מזמן פלזמה ענקית ונעצו אותה על הקיר המרכזי בסלון. עניין של כמה אלפי שקלים לפחות. על חיבור לערוצים הייעודיים בכבלים הם חוסכים. זה כבר עולה עוד 15 שקלים לחודש, ובכלל, מי צריך לצפות בכל מה שמשדרים בטמבלוויזיה? איך שילד חשוך כבלים נכנס לבית בו אורות הממיר דלוקים, הוא מבצע נחיתת אונס מול הקופסה ואוחז בשלט כאילו היה ג'ויסטיק. מכאן אפשר לשכוח ממנו למשך השעות הקרובות.

ילדי הבית יכולים להתמסר להכנת שיעורים, לבדיקת מצבת החברים שלהם באי-סי-קיו או סתם לריצה חסרת אונים מול המסך המרצד. הצופה הנאמן לא רואה אותם ממטר. הוא עסוק בזפזופ בין ערוצי הילדים השונים, עצירת פתע בערוץ האח הגדול וגולים בשידורים חוזרים במקבץ ערוצי הספורט. מזל שאין לו מושג איך מזמינים תכנים בתשלום ב-VOD.

האושפיז שבא לשחק על המחשב

אותו כנ"ל כמו האושפיז חשוך הטלוויזיה, רק שכאן מדובר בלופים אינסופיים של משחקי מחשב שלעולם אינם נגמרים. שום דד-ליין שעיקרו "בסוף התוכנית הזו אתה הולך הביתה" לא יעזור לכם. מכיסא המחשב תצליחו לגרד אותו רק אחרי שתאיימו שהמזוודות כבר ארוזות ושאתם באמת יוצאים לטיול משפחתי ארוך בתאילנד, אז אולי כדאי שילך הביתה, לפני שהמונית לשדה התעופה מצפצפת מלמטה.

האושפיז שבא לארוחות ערב משפחתיות

אצלו בבית כל אחד אוכל בשעה שלו. אחותו המעצבנת אוכלת בהפסקת הפרסומות שבין לרדת בגדול לבין כוכב נולד, אמא שלו מנשנשת אחרי שהיא חוזרת מהפילאטיס ואבא שלו תמיד חטף כבר משהו בחוץ (בואו נקווה שהפעם לא מדובר בקלקול קיבה). נמאס לו לאכול בחברת החתול המשפחתי (ביננו, כמה תיאבון יכול להיות לך כשבצלחת ממול מלקקים שאריות טונה בשמנת מאתמול), אז הוא מתביית אצלכם באופן די קבוע על קוטג'-חביתה-סלט ונשבע שאין כמו העין ההפוכה שאתם מטגנים.

כשמתאפשר, הוא גם נכנס להתקלח, נשבע שכבר הכין שיעורי בית (אתם יכולים אפילו לבדוק, ההורים שלו לא ירגישו שמישהו אחר דפדף לו במחברות), כך שכל מה שנשאר לו כשהוא מגיע הביתה זה לגלוש למיטה בלי להפריע את שגרת הבית.

האושפיז שמחפש הורים מאמצים

טוב, לא ממש מאמצים, רק כאלה שיש להם זמן להקשיב לו. איך שהוא מזהה אוזן כרוייה, הוא מיד ממלא את החלל במטווחי סיפורים, חוויות, תובנות וכל מה שילדים בדרך כלל משתוקקים לספר להורים שלהם בזמן שאלה האחרונים עסוקים בדברים אחרים.

הוא מספר על העלבונות שהוא סופג בכיתה, על הצלחות במבחנים או בכיבושי כדורגל, מתייעץ לגבי המגמה בה אתם חושבים שכדאי לו ללמוד בשנה הבאה ושואל האם תוכלו להיות ההורים המלווים שלו בטיול השנתי, כי אמא שלו שונאת מסעות ארוכים ואבא שלו אף פעם לא יוצא לטייל בלי החבר'ה.

האושפיז הפרטי שלכם

אתם רוצים לקוות שכאשר הילד הפרטי שלכם מתארח בבתים של אחרים הוא לעולם אומר יפה שלום כשהוא נכנס ויוצא. הוא אף פעם לא אוכל בפה פתוח או שותה בלגימות קולניות מדי. כולכם תקווה שהוא לא מסגיר סודות משפחתיים ולא מתחצף למבוגרים. שהוא אומר תודה-בבקשה-סליחה, מפנה את מקומו לשכנות זקנות שבאו לסעוד ועוזר להדיח את הכלים אחרי ארוחת הערב. אבל זה הילד שלכם. בגלל זה הוא כזה מושלם.

• ענת לב-אדלר היא מחברת הספרים "סודות של אמהות עובדות " ו"התחלה חדשה" שראו אור בהוצאת "ידיעות ספרים".