"הפרוטוקולים ממחישים שהמערכת נותרה חולה"

"המערכה כולה, ממלחמת יום כיפור ועד היום, נותרה חולה", כך טוען היום (יום ג') יעקב חסדאי, ששימש כחוקר מטעם ועדת אגרנט לחקירת מחדלי המלחמה, בעקבות חשיפת הפרוטוקולים של הוועדה. "הלקח של מלחמת יום הכיפורים, שלא תוקן במלחמת לבנון השנייה, הוא שאנו מעדיפים להתעטף באופטימיות ואופוריה ולהתעלם מסכנות וכדאי שנתכונן לקראתן", אמר.

העדויות הדרמטיות נחשפות:

• אריאל שרון: הזדעזענו, עד אז לא ידענו מפלות
• משה דיין: האמנו שנבלום בלי לגייס מילואים
• דוד אלעזר: דיין עשה מכה מונעת למכה המונעת
• שמואל גונן (גורודיש): ביקשתי תגבורת - לא אישרו
  

חסדאי התייחס לדימיון הרב בין עדויות צמרת צה"ל וההנהגה המדינית בוועדת אגרנט, לבין אלה שנשמעו בוועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה. אלוף פיקוד הדרום בסתיו 73', שמואל גונן (גורודיש), שהודח בפועל מהפיקוד על הגזרה בעיצומם של הקרבות, סיפר בעדותו על על הבלבול ששרר במלחמה. בהתייחס לתוכנית "שובך יונים", העיר: "אפשר לפרש את זה בדיוק לבן ושחור, דבר והיפוכו. העברית כל-כך קלוקלת, שאני לא יכול להבין את זה". ביקורת דומה נשמעה גם לאחר מלחמת לבנון השנייה.

אריאל שרון מתח בעדותו בוועדה ביקורת נוקבת על הפיקוד העליון, עמו הסתכסך אז, וטען כי המפקדים הבכירים נעדרו משדה הקרב. משה דיין הודה כי חשב שניתן לבלום את הכוחות המצרים בלי לגייס כוחות מילואים ולהסתפק מבכה אווירית, בדומה לקציני הצבא הבכירים במלחמת לבנון האחרונה.

חסדאי אינו מופתע מהדימיון. "התוכניות למלחמה לא היו מעודכנות ולא ברורות אז והיום. גם אז נמצאו קצינים בכירים שנכשלו בתפקידם ובמלחמה הזאת אף יותר. העובדה שהחברה הישראלית נכנסה לשתי המלחמות בתחושה של היעדר סכנה ובטחון עצמי הייתה אז ונשארה עד היום".

"להאשמות של שרון נגד מפקדים אחרים היה בסיס, אך בניגוד לתמונה שניסה לצייר כאילו כולם נכשלו והוא הצליח, היו גם לו כישלונות וכישלונות מרים מאוד. עוד בעיצומה של המלחמה ההיא ניטשה מלחמת גנרלים בין שרון לגורודיש או בין שרון לבר-לב. לכל אחד מהם היו אינטרסים אישיים חשובים מאוד לתאר את המלחמה כפי שהיא נוחה לו לכן אין סיבה להתייחס אליהן כמקור היסטורי מהימן", הוסיף.

"מעדיפים לברוח מהאמת"

לדבריו, חשיפת הפרוטוקולים אינה תורמת תרומה משמעותית לידיעת העובדות שהתרחשו במלחמה. "אלה עדויות שניתנו לאחר המלחמה, בה כל אחד תיאר את שיקוליו בזמן המלחמה. ברור שהן ניתנו במצב בו היו שותפים למה שנתפס בעיני העם כמחדל. גם בדו"ח וינוגרד העדויות אינן מקור היסטורי מסיבה זו.

"אנו לא זקוקים לעדויות. מדוע עלינו לקרוא איך דיין בא לוועדה עם פרוטוקול ישיבת ממשלה ומנסה להסביר את כוונתו במה שאמר כשיש את הפרוטוקול עצמו והוא ברור וחד משמעי? יש מסמכים, דו"חות מודיעין תוכניות מבצעיות שניתן לברר באופן טוב ומלא איך צה"ל התכונן למלחמה ומה ההייתה מידת ההפתעה".

לדבריו, יש להתמקד בשאלה הגורלית עליה ניטש הוויכוח בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים - האם המלחמה הייתה תקלה מקרית, או עדות לליקויים אמיתיים בצבא ובמדינה. "רק העתיד יכול אז להוכיח מה האמת. היום, 35 שנים לאחר מכן, עם ניסיון מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, אנו למדים שמדובר בבעיות יסוד אמיתיות שלא תוקנו עד היום", אמר.

"התוצאות של שתי המלחמות היו קשות לעם שציפה מההנהגה שלו לתוצאות אחרות. איננו יכולים לאחל לעצמנו שהשנים הקרובות של מדינת ישראל תהיינה שנים של שלום ושלווה. כל הסימנים מעידים להיפך. תחת זאת אנו יכולים לאחר לעצמנו כי גם כשיגיעו הסכנות, נהיה מוכנים אליהן".  

"למנהיגות הישראלית אין מושגים של נשיאה באחריות. ברגע של כישלון מתחילים לזרוק אותו אחד על השני. זה לא שלא למדנו מאז, פשוט היה לנו נוח כל פעם מחדש לברוח מהאמת ולהבין שהכל יסתדר", הסביר.