סיפור: גם מלחמה עושים באהבה
הרמטכ"ל סיים את סבב ההחלטות המבצעיות והנחה את ראש אמ"ן לתת סקירה מודיעינית על פעילות חיזבאללה שעלולה להעיד על כוונות לחימום הגזרה. בינתיים ביצעה לירון מחול מעודן של סידור צלחות עם פירות ובורקס סביב השולחן
יניב התעורר בבהלה וקם כדי לבדוק את החיבורים של מסכי הפלזמה הגדולים. הוא ניסה להתרכז למרות עייפותו, אך מבטו נמשך שוב ושוב אל דמותהּ הדקה של לירון. אפילו פעולות פשוטות כמו סידור צלחות עם פירות ובורקס נראו כמו מחול מעודן כשהיא ביצעה אותן. הוא עצר לרגע ובהה בה. צבע שיערהּ הערמוני האסוף בגומיה הודגש על-ידי החאקי שלבשה, ויניב דמיין את השיער הזה מתפזר סביב ראשהּ כמו הילה.
לירון סידרה בקבוקי מים מינרליים ליד כל אחד מכסאות העור השחורים שהקיפו את שולחן העץ המסיבי. היא שלחה יד חיוורת בהיסח הדעת ואספה שערות אל מאחורי אוזנהּ, ויניב חרט את התמונה בליבו. למי אכפת ממסכי הפלזמה, למי אכפת שלא ישן ולא אכל כבר זמן רב כל-כך, למי אכפת מהטירוף מחוץ לחדר הזה, כשקיימות בעולם שניות יקרות כמו אלה.
האלוף שרת, סגן הרמטכ"ל, נכנס לחדר וסקר אותו בביקורתיות. הוא היה מגולח ורענן למרות שעת הבוקר המוקדמת ונראה כאילו יש בו די חיוניות כדי להניע טנק מרכבה. "גרינברג!", שיגר לעבר יניב, "צא מההלם. הכל מוכן?" "כן המפקד!", ענה יניב אינסטינקטיבית, נבוך על שנתפס חשוף כל-כך.
הרמטכ"ל אלמגור נכנס ויניב מיהר להצדיע. אחריו נכנסו אלופי המטכ"ל. יניב התיישב בפינה, ולירון סיימה לערוך את השולחן. מבטו עקב אחריה בערגה וקצות אצבעותיו עקצצו מתשוקה לגעת בה.
כשחלפה ממש לידו הגניבה אליו חיוך חם וסודי. היא נגעה ברפרוף בברכו, ולמשך רגע עוצר נשימה אחד הפרידה ביניהם רק שכבה דקה של דקרון ירקרק. אז יצאה מהחדר וסגרה את הדלת אחריה.
חבטת יד על שולחן העץ העבה השתיקה את הרחש בחדר. "רבותיי, בואו נתחיל", הרעים הרמטכ"ל ונשען קדימה בכסאו שבראש השולחן. "חזי יתן לנו סקירת מצב מהשטח", פנה לאלוף יחזקאל דרומי, מפקד פיקוד צפון.
האלוף החל לדווח על סד"כ ונ"צים בעוד נקודות צבעוניות מבזיקות בזו אחר זו על המפה הטופוגרפית שהופיעה על מסך הפלזמה המרכזי. "...כרגע יש מספר מוקדי חיכוך עם האויב אך אין עימותים בעצימות גבוהה, בעיקר חילופי אש בין כוחות קדמיים. עד כה ספגנו כמה עשרות הרוגים ופצועים, בעוד שהסורים איבדו כמה מאות", סיים את הדיווח בסיפוק.
הבא בתור היה האלוף שחק, מפקד חיל האוויר, שעדכן אודות גיחות ליליות לעומק השטח הסורי. לאחר שסיים השתררה שתיקה טעונה בציפיה.
רב-אלוף אלמגור סקר במבטו על פניהם הדרוכות של הנוכחים, עיניו החודרות דורשות, ומקבלות, כבוד ויראה. "רבותיי, שמעתם את חיתוך המצב העדכני ביותר. נכחתי בישיבת הקבינט הבוקר וקיבלתי הנחיות מפורשות להפסיק עם המשחק המקדים הזה ולהגביר את העוצמה. החל מרגע זה אנחנו נכנסים לעימות בהיקף מלא".
* * *
היתה זו שעת לילה מאוחרת מאוד, או שעת בוקר מוקדמת מאוד כשיניב נכנס לבניין המטה. רעב, עייפות וחוסר ודאות הותירו בו תחושה חלולה, והוא שפשף את עיניו הצורבות. המדים שלו הרגישו לא-נוחים מתמיד. הוא יצא מהמעלית ולרגע הכל נשכח ממנו כשהבחין בלירון שישבה מאחורי שולחן הקבלה.
"היי", גמגם. "אני יניב. באתי... לסדר דברים". היא חייכה אליו חיוך שהמס אותו. "כן, אני זוכרת אותך". הוא חייך במבוכה. "איפה...?" "בוא, אני אראה לך". היא קמה והובילה אותו לאורך מסדרון מואר במעומעם אל דלת הכניסה לחדר הישיבות.
לירון ניסתה לפתוח את הדלת, אך זו היתה נעולה. היא הסתובבה במפתיע והתנגשה ביניב שהלך אחריה, קרוב מדי. הוא שלח יד ברפלקס ואחז בזרועה, לא מניח לה ליפול. היא היתה קרובה כל-כך, והריח...
* * *
האוויר בחדר היה כבד מריח של זיעה גברית למרות המזגן. דפים רשרשו כשהנחיות הועברו לסגנים ודיווחים עדכניים התקבלו מעוזרים. הרמטכ"ל קם ונעמד ליד מסך הפלזמה הענק שריצד והחשיך ולפתע.
עשרות ראשים מקלישי שיער ועטורי קמטי דאגה הופנו בציפיה נוזפת לעבר יניב, שישב קפוא בפינת החדר ובהה בערגה בבורקס מבעד לעיניים עצומות למחצה.
"תתעורר, ילד - יש לנו מלחמה לנהל!"
"גרינברג!", סינן לעברו האלוף שרת. "תתעורר, ילד - יש לנו מלחמה לנהל!". יניב המבוהל מיהר לחזק את הכבלים, והצג חזר לחיים.
הרמטכ"ל המטיר הנחיות מבצעיות על הסובבים. מכשיר הוי.פי.אן של האלוף שחק החל לרטוט, והוא הסתובב על כסאו בטרם ענה. במשך שניות ארוכות ישב והאזין ואז כיבה את המכשיר.
"מה קרה, פיני?"
האלוף שחק שילב את אצבעותיו ונשען קדימה על השולחן. "הפילו לנו יסעור מעל הגולן הסורי. היו עליו יותר מ-30 חיילים, לא ברור המספר עדיין". הרמטכ"ל אלמגור כיווץ את שפתיו והנהן.
האלוף דובשני, ראש אט"ל, טמן בינתיים יד דובּית בצלחת ולקח עוד בורקס פטריות. הוא לעס אותו ברעבתנות, מפזר פירורים על מדי הב' החדשים שלו.
* * *
יניב טרף את לירון ברעבתנות. לשונו התפתלה בתוך פיה ואז נסוגה כשלשונהּ פלשה לפיו, שפתיהם דבוקות זו לזו. הוא מעך אותה על הקיר ויד הססנית חלפה מעלה-מטה לאורך הירכית שלה, עד שלבסוף אזר אומץ והכניס אותה מתחת לבגדיה.
ידו נתקלה בבטן חמימה, ועוצמת המגע האינטימי בגוף זר הממה אותו לרגע. חוסר מיומנות היקשה עליו להתרכז בשני דברים במקביל, ושפתיו חדלו מנישוקיהן ופינו את הבמה לאצבעות. לירון החלה לנשק ברכות את צווארו, והריח המדהים של שיערהּ מילא את נחיריו.
אצבעות מגושמות ליטפו עור חלק ביראת קודש, מוגבלות על ידי בד הדקרון הנוקשה. לירון אחזה בידו והרחיקה אותו בעדינות, ובעודו בוהה בה בשקיקה החלה לפתוח את כפתורי הירכית בזה אחר זה, עיניה מחוברות לשלו. לאחר שנותרה עם גופיה לבנה ודקיקה בלבד התקרבה אליו והניחה בעדינות את ידיו הרועדות על חזהּ.
הנשיקות זרמו מעצמן, והם התנדנדו בחוסר יציבות, נשענים זה על זו. שפתיהּ משכו אותו בכוח מגנטי, ונדרש לו מאמץ עילאי כדי להתנתק לרגע. מתנשם, הוא אמר בלחישה רועדת "יש לי מפתח", ולא האמין שהמילים יוצאות מפיו. הכל נראה כמו חלום.
היא נשכה את שפתהּ התחתונה וחייכה אליו במשובה.
* * *
רב-אלוף אלמגור סיים את סבב ההחלטות המבצעיות והנחה את ראש אמ"ן, האלוף גדעון ידען, לתת להם סקירה מודיעינית. האלוף סידר את ניירותיו בקול נקישה על שולחן העץ הממורק ועדכן אודות שדרים של חיזבאללה שעשויים להעיד על כוונות לחימום הגזרה.
"פיני, אני רוצה טייסת בכוננות מתמדת לצורך שיתוק משגרי טילים ורקטות בכל עת", ציווה הרמטכ"ל. "יש לנו אישור להשתמש בפצצות מצרר?", שאל האלוף שחק. "שלילי בשלב זה", השיב הרמטכ"ל, "אנחנו לא רוצים לגרום נזק היקפי".
קול שיעול עצבני מקצהו השני של השולחן גרם לרמטכ"ל לפנות לכיוונו. "אם מישהו מעיף לך סטירה אתה לא מעיף לו סטירה חזרה - אתה בועט לו בראש, שובר לו את הרגליים ושורף לו את הבית, אחרת המסר לא עובר", אמר האלוף אלקנא, הנציג מטעם ראש הממשלה, בפנים קשות. "הגיע הזמן להפסיק לשחק בקקה, ולהתחיל לדפוק כמה ראשים!", אמר וחבט על השולחן באגרוף קמוץ. "צריך להיכנס בהם!"
* * *
יניב נכנס אל לירון בחרדת קודש, כמו חוויה מיסטית. החום של גופה כנגד גופו העירום, הרכות שלה מול הקושי הבלתי ייאמן שלו. היא חייכה אליו וליטפה את חזהו בעדינות, והוא היה המום מריח נשיותהּ.
הם שכבו על שולחן המטכ"ל, והעץ הממורק שיקף את תנועותיהם. לאט התנועעו, עדינים כמו כנף פרפר, אנחותיהם חרישיות כמו גלים. מעלה-מטה. מעלה-מטה. השיא בא אליו במפתיע, מתגנב במורד בטנו אל ירכיו, והוא אחז בה, רועד ומתנשם.
"זו הפעם הראשונה שלי", הודה במבוכה
הוא השפיל את מבטו. "היי", היא לחשה, "תסתכל עלי". הוא הסתכל. "זה...", התחיל להגיד ואז השתתק. "זאת אומרת, אני לא...", התחיל ושוב היסס. "זו הפעם הראשונה שלי", הודה במבוכה. היא ליטפה את פניו וכך שכבו, מי יודע כמה זמן, בטרם התנתקו בעדינות, כמו גולם-פרפר שנפתח.
לירון הרימה את התחתונים הוורודים שלה. "אני לא יכולה ללבוש אותם עכשיו...", אמרה בהיסוס. "אבל יש לי זוג נוסף בתיק". לרגע נעצה בהם מבט תוהה, ואז נשכה את שפתה התחתונה במשוּבה. "קח", הושיטה אותם ליניב ההמום בהחלטה רגעית והחלה להתלבש.
יניב התיישב על הכסא בראש השולחן, ראשו סחרחר. הוא הביא את התחתונים לאפו ושאף, ושאף עוד. באנחה נשען אחורה על הכסא ועצם את עיניו.
התחתונים נשמטו מידו.
* * *
הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלמגור, גיבור מערכות ישראל, חש חוסר נוחות בישבנו בשעה שהאלוף אלקנא סיים את נאומו המשולהב והחל להתווכח בצעקות עם האלוף שרת. הוא שלח יד מיומנת על מנת להסדיר את העניין, כשלפתע מיששו אצבעותיו העבות משהו רך. הוא שלף את החפץ הזר מתחתיו ולרגע נעתקו המילים מפיו כשבהה בזוג תחתונים נשיים. הוא אחז אותם בין אצבע ואגודל בגובה עיניו.
בזה אחר זה השתתקו חברי המטכ"ל והפנו את פניהם החמורות, המנוסות והמצולקות, כדי לחזות בפריט הלבוש הוורדרד.
בדממה שהשתררה נשמעו רק נחירותיו הרכות של יניב, שלווה חלומית על פניו שטרם הצמיחו זיפים.
הריח המדהים של שיערהּ מילא את נחיריו
צילום: חנן גרינברג
מומלצים
