נוירוטיקה ומהממת התחתנו. ומה יהיה איתי?
אני חושב שלרבים מכם טרם היה העונג להשתתף בחתונה חד-מינית, ואתם מנסים לחשוב לעצמכם איך דבר כזה אמור להיראות, ואיך מחליטים מי מהם יידחס לתוך מחוך העינויים של שמלת הכלה הקצפתית שראינו בשיטוט אקראי בדיזנגוף. אף אחד עוד לא התחיל מסורת של חתונות חד-מיניות, מה גם שהן לא מוכרות בשום צורה בארץ, ולכן, כל חתונה שונה מרעותה
לא כל יום נוחתת אצלכם בתיבת הדואר הזמנה לחתונה שנושאת שמות של שני גברים. האמת, שגם אצלי לא ממש נחתה אחת כזאת בתיבת הדואר, אבל אחרי תחינות מרובות, שכללו גם שידולים לטובות הנאה, קיבלתי עותק אלקטרוני של ההזמנה לאירוע הגדול של השנה – חתונה של שניים מחברי הטובים, שניהם גברים.
את א', הידוע גם כ"מיס נוירוטיקה”, הכרתי בצבא, כשעברתי לתפקיד חדש. היתה בינינו אהבה ממבט ראשון, רק חבל שהמבט הראשון לקח כמעט שנה, במהלכה הוא היה עסוק בלרדות בי מעצם היותו ותיק ממני בחודש במחלקה. במהלך הזמן התוודעתי להליכותיו של נוירוטיקה, שכללו ניקיון אובססיבי בין מקשי המקלדת וכאמור - השפטה מוחלטת שלי, החדש.
אבל לא בחור כמוני אומר נואש ומרים ידיים, ובטח שלא בקיץ, לבוש במדי דקרון. המשכתי להיצמד לבחור מתוך הבנה ברורה שאכן זה בחור ששווה להיצמד אליו, בין השאר בגלל העובדה ששנינו, הסתבר, חולקים חיבה משותפת למין החזק. בסופו של דבר נוירוטיקה התרצה והפך לחבר נפש שנאלץ, מתוקף תפקידו, להזמין אותי אליו הביתה לסיבובי שתיה מהבר המצוייד של הוריו ולשמוע אותי מתייפח על מארה זו או אחרת שנחתה על ראשי. לאחר השחרור נסעתי לכלות את זמני, את מרצי ואת הכסף שלי (ושל הוריי) בלונדון הגדולה, וגם משם הקשר האמיץ המשיך. אני שמעתי על ההתלבטויות שלו לגבי הגבר שבחייו, והוא שמע על הדילמות שלי לגבי ההתהוללות הבאה בתור.
בערך חצי שנה לאחר מכן נכנס ביני לבינו א' אחר, שזכה בהמשך לכינוי "מהממת". לא זכיתי לשמוע עליו עד כשלושה שבועות לאחר שהם נפגשו במציאות, פגישה שהיוותה את סיכומו של פרק השיחה הבטלה באתר ההיכרויות "אטרף דייטינג", שוק הבשר (שם ניתן להשיג גם לב וגם איברים אחרים) שנמשך גם הוא שבועות ארוכים. הסיבה ששמעתי עליו אחרי שלושה שבועות היתה מאוד פשוטה – נוירוטיקה רצה להפתיע את מהממת במסיבה כלשהי, ואני נגררתי כך בעל כורחי אל תוך תופת של מוזיקת פופ ובחורים צעירים שרוקדים כדי לשמש לו תירוץ מוצלח. אכן, התרגיל כנראה עבד - הם לא נפרדו מאז.
הסיפור ממשיך כמו גירסה צינית ונפלאה לאגדת ילדים, בה שני הגיבורים ממשיכים להתראות, מחליפים מילות אהבה ("א', אתה אוהב אותי?” -”לא"), בונים לעצמם בית מעוצב להפליא כולל ספות וינטאג' ונורות בעשרות שקלים לגופי התאורה היחודיים וממשיכים לתחזק את חוג החברים היעני-בורגני שלהם, שלשמחתי כלל גם אותי.
השנים עברו, ואנחנו הזדקנו עוד קצת. קרה מקרה והתכנסנו, מספר חברים, בביתם האולטרה-שיקי של נוירוטיקה ומהממת לפגישת מחזור מהסוג שחברים מהצבא עושים כשהחיים לא מאפשרים להם להיפגש באופן יומיומי. קרה עוד מקרה, ואני נולדתי עם כמות טאקט כה מינימליסטית שמתחרה רק בכמות האייקיו של שרה פיילין, כך שהחלטתי ברגע של קלילות דעת ותחת השפעה של קמפארי אשכוליות לשאול אותם אם לא הגיע הזמן שהם יתחתנו כבר ולהכריז שאני רוצה להיות הסנדק של הילדים.
"האמת שכן", אמר מהממת בנונשלאנטיות, “בדיוק דיברנו על זה. אנחנו מעריכים שזה יהיה בסביבות הקיץ. תתחילו לשריין".
“טוב, יאללה, זה לא מצחיק, מה נסגר?"
המבטים ההמומים של היושבים באירוע הבהירו כי מדובר ודאי במתיחה. “טוב, יאללה, זה לא מצחיק, מה נסגר?”, מיהרתי לחפות על הפליטה שלי. אבל לא, הם בשלהם, מסרבים להודות ולחשוף את הקלפים.
אני חושב שלא האמנתי להם עד לרגע שקיבלתי תאריך מדוייק ותיאור ממצה של אופי האירוע – בסטייל. המקום שנבחר היה בית הוריו של נוירוטיקה בפרברי תל אביב, ואני התחלתי להתרגש. בשבוע האירוע התחילה תחלופת מיילים היסטרית ביני לבין כמה מהאורחים וההתרגשות גאתה.
אני חושב שלרבים מכם טרם היה העונג להשתתף בחתונה חד-מינית, ואתם מנסים לחשוב לעצמכם איך דבר כזה אמור להיראות, ואיך מחליטים מי מהם יידחס לתוך מחוך העינויים של שמלת הכלה הקצפתית שראינו בשיטוט אקראי בדיזנגוף. אז בניגוד לחתונה "סטרייטית" יהודית, שבה בסופו של דבר הכל כתוב מראש וההפרעה היחידה יכולה להיות דודה שמתעלפת או החברים של האח התיכוניסט שמקיאים את נשמתם על המלצר, אף אחד עוד לא התחיל מסורת של חתונות חד-מיניות, מה גם שהן לא מוכרות בשום צורה בארץ, ולכן כל חתונה שונה מרעותה. כאן אין לנו רב וטקס יהודי-אורתודוקסי. לפעמים יש לנו רב או רבה רפורמיים, לפעמים סלב שרואה שליחות בעריכת טקסי חתונה אלטרנטיביים, ולפעמים, כמו במקרה דנן, שני חברים קרובים של זוג החתנים, שכותבים טקס בעצמם.
הציניות המדוברת שלטה כמובן בטקס, אבל לא יכולתי שלא להזיל דמעה קטנה בזווית העין מהדברים שאמרו הוריו של נוירוטיקה, מהעובדה שנוירוטיקה עצמו הביע רגשות בצורה שלא נתקלתי בה בכל שנות היכרותנו ומחליף צבעים בקצב שלא יבייש זיקית היפראקטיבית, ומההתרגשות של מהממת מכל מילה שאמר ושמע.
לאחר שהאלכוהול התחיל להתפוגג קלות אבל לא לגמרי, הפלגתי לי במחשבות לגבי חתונות: סטרייטיות וחד-מיניות, דתיות ואזרחיות, בירושלים, בקפריסין או בקנדה ובעיקר - על החתונה שלי. מצחיק, כי בפעם האחרונה שהייתי בחתונה של זוג גברים הייתי מאוהב מעל לראש בבן זוגי דאז, אבל המחשבה על חתונה העבירה בי צמרמורת.
ברור שיגישו שם שניצל עם פתיתים
והיום? דווקא היום, כשאף אחד לא מעסיק את הלב והראש שלי במשרה מלאה, אני מידי פעם הופך לקלישאה של נערה אמריקנית וחושב לעצמי איך תיראה החתונה שלי. הכל כבר מתוכנן - ברור שיגישו שם שניצל עם פתיתים והרבה קינוחים עם שוקולד, ברור שנלבש בגדים שיועצבו במיוחד בשבילנו וזה עדיין ייצא יותר זול משמלת כלה ממוצעת, ברור שזה יהיה רומנטי וציני בו זמנית.
בעצם, כמעט הכל ברור, חוץ מדבר אחד: מי לעזאזל יעמוד שם איתי. מי מכל הבחורים שעוברים לי ברשתית נונסטופ בטיולים בעיר, במסיבות, בפאבים, באינטרנט או בחלומות שלי יהיה זה שאיתו אוכל לעמוד מול כל העולם, מול ההורים שלי, שאר המשפחה והחברים, ולהגיד - “אני רוצה לחיות איתך, ורק איתך, לנצח, אני אוהב אותך".
האימייל של עמית
גירסה צינית ונפלאה לאגדת ילדים
צילום: Liquid Library
מומלצים
