חג הסוכות הסתיים ופסטיבל לתיאטרון אחר בעכו לא התקיים בו השנה. מהומות שהתחוללו בעיר בערב יום כיפור הציתו טינות ופחדים וגרמו לזיכרונות של אינתיפאדת אוקטובר משנת 2000 לאיים על מרקם החיים הרגיש כל כך בארצנו בכלל ובערים המעורבות בפרט.
הסוכה, המקום בו מקיימים היהודים את מצוות האושפיזין, מצווה שיש בה הד למנהג הכנסת האורחים הערבי המאפיין את תושבי המזרח מאז ועד היום, הסוכה
הזו נותרה השנה מיותמת. בערים מעורבות ובקהילות שהסתגרו, לא השכלנו כל השנה לפתוח את דלתי לבנו לשכנות אחרת, שוויונית, משתפת, ומקשיבה.
הישיבה בסוכה היא לזכר הימים בהם ישב עם ישראל בסוכות בעת נדודיו במדבר עד הגיעו לארץ אבותיו שם בנה לו את ביתו. אבל לא רק. הסוכה מאפשרת לנו לפתוח את ליבנו ואת מעוננו לאורח, לאחר, לרחוק ולקרוב להזמינו לשבת אתנו בצוותא ולארח אותו על פי צורכו ומתוך רוחב לב.
הסוכה הזו היא מקום של חג ואורה. יש בה קישוטים, סכך המאפשר לירח המלא להאיר עלינו, ארבעת המינים המסמלים את כל ישראל ואת הערבות ההדדית הקושרת אותם. הסוכה הזו כסמל לפתיחות, לפתחון לב ודעה ולהכרה במעורבות ובערבות ההדדית, לא עמדה במשימה שהטלנו עליה. והימים ימים קשים.
לא רק מבית. שווקי העולם קורסים, משבר כלכלי שוטף את התבל. כאן בארץ, הפסדים גדולים נגרמו לחסכונות חיים של אזרחים רבים, התחזיות הכלכליות מנבאות מיתון, ואנחנו במדינת ישראל צריכים להתכונן לתהפוכות שיבואו "אחרי החגים" .
דווקא בימים כאלו יש חשיבות לזכור את הערכים המרכזיים של הסוכה.
המקלעת המהדקת את האתרוג ההדס הלולב והערבה, היא הערבות ההדדית הקושרת את כולנו כאן. בימים הבאים ערבות זו תעמוד במבחן. היא צריכה להוכיח עצמה ולהדק את השותפויות בין כל המגזרים בחברה הישראלית כדי שנוכל לצלוח את ימי הסגריר הבאים עלינו.
הישבה בסוכה מתקיימת בימי האסיף, בהם מלאים האסמים בר והיקבים מלאי יין. דווקא בימים אלו מבקשת התורה דרך הישיבה בסוכה להזכיר לבני ישראל כי יש גם צד נוסף לשפע ויש לזכור את העני והדל, את הימים הקשים ואת מי שאסמיו אינם מלאים. כמה חשוב לזכור זאת בימים אלו, עכשיו וכאן.
השקעות חברתיות של בעלי הון, כמו גם תרומות של כספים ומוצרים לצד התנדבות היא תופעה שהולכת ומתרחבת בחברה הישראלית. אם פעם ההשקעות החברתיות הגדולות, רובן ככולן באו מיהדות התפוצות, הרי שהיום יותר ויותר בעלי הון ישראלים בוחרים ולעשות מעשה ולהצטרף למעגל הפילנתרופיה.
המשבר הכלכלי מזמן תרחיש של צמצום ניכר בהשקעות החברתיות. ארגוני המגזר השלישי, כל אותן עמותות והתארגנויות שבסיסן וולנטרי, שמהותן השפעה על החברה והפיכתה למקום טוב יותר עבור אזרחיה, יהיו נפגעים עיקריים מהמשבר הכלכלי העולמי. לכן, אחד האתגרים שלנו כחברה הוא לראות כיצד ניתן להפוך את התרומה והנתינה לחלק אינטגראלי ממעגל החיים גם בימים בהם אסמינו חסרים.
כמה חשוב לזכור ולהזכיר כי התרומה והנתינה, אותם מזכירה לנו הסוכה בדרך כל כך מתוחכמת ויפה, היא תשתית מהותית למרקם חיינו בימים הקשים שיבואו. חג הסוכות מסתיים בשמיני עצרת. יום בו מתכנסת העצרת לשמחת תורה. יום בו מסיימים את קריאת התורה ב"זאת הברכה" ומתחילים מ"בראשית".
זה הזמן לחשוב על הבראשית שאנו רוצים לקיים בימים הבאים עלינו דווקא בנתינה, בתרומה ובדלת פתוחה לאושפיזין: דלת פתוחה של הלב, של הדעת ושל הכיס.
הכותבת, עתר רזי אורן, היא מנהלת מרכז הפילנתרופיה ב"שיתופים
".
גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
לקריאות נוספות לסדר:
"בונים ביחד את סוכת השלום"
"פארק או פארקינג?"
"אוקטובר, זמן טוב לחשבון נפש"
"עם ישראל - חשבון נפש"
"עתיד ירושלים תלוי בתושבים הצעירים"
"להפסיק לאלתר את גירוש הפליטים אל מותם"
