קוראים שואלים, מומחים עונים

שלי רייזיס, בת 10 מרחובות, שואלת:

"איך הפך האדם הקדמון לבן אדם חכם?"

אודליה הופמן, מ"נוער שוחר מדע ודעת", האוניברסיטה העברית, ירושלים, משיבה:

"המוח מורכב מִתָּאֵי עָצָב רבים שחיבורים בֵּינֵיהֶם נוצרים כל הזמן. חשבי על המוח כעל שריר: כאשר מְפַתְּחִים אותו הוא הוֹלֵךְ וְנִבְנֶה. כאשר קוף שִׁימְפַּנְזֶה משתמש במקל כדי להוציא נמלים מתוך גזע עץ חלול ולאכול אותן, הוא מפעיל את מוחו ובכך מְפַתֵּחַ אותו.

את התפתחות מוחו של האדם הקדמון מְיַחֲסִים החוקרים לחוויות שונות שעברו אנשים במקומות שונים, שגרמו להם לחשוב ולהסיק מסקנות. בעצם פעלו כאן שני תהליכים: באמצעות התקשורת המפותחת (סימנים, שפה קדומה) יכול היה האדם להעביר את הידע לצאצאיו, ובמקביל החוכמה שִׁפְּרָה את יְכולֶת הַהִישָּׂרְדוּת, כלומר האנשים החכמים שרדו והולידו ילדים.

השיפור ביְכולֶת החשיבה ובשאר היכולות הקשורות למוח (למשל חושים מפותחים) היה מלווה בתהליך של גדילה במוחו של האדם הקדמון - בְּנֶפַח הַמּוֹחַ וְהַגּולְגּולֶת. תהליך זה היה ארוך מאוד, ונמשך זמן רב. אולם בנוסף, אירע שינוי נוסף - שכנראה התרחש בְּמַקְבִּיל - שינוי צורת הָאַגָּן שֶׁאִפְשְׁרָה לאדם הקדמון להתרומם על שתי גַּפָּיו התחתונות, ולפנות את ידיו לפעילות, כמו יצירת כלים שיעזרו לו לצוד. היְכולֶת של האדם להשתמש בידיו בחופשיות היתה בין הגורמים שפיתחו את יְכוֹלוֹתָיו הַשִּׂכְלִיּוֹת. לשאלה אם קודם עמד על שתי רגליים או קודם מוחו התפתח אין בינתיים מַעֲנֶה. אולם, קיימת גם אפשרות ששני הדברים אירעו בּוֹ זְמַנִּית.

צַיִד משותף, וכן לִקּוּט משותף של שורשים וזרעים, שִׁכְלְלוֹ את הַיְּכוֹלוֹת הַחֶבְרָתִיּוֹת והביאו, מן הסתם, לתוצאות מוצלחות יותר.

יכולת האדם ללמוד היא מהמאפיינים הבולטים ביותר שלו. חשבי, למשל, על הרגע שבו האדם הקדמון נתקל לראשונה באש - בתחילה הוא חשש ממנה, אך לאחר מכן גילה שהיא מַשְׁבִּיחָה אֶת טַעֲמוֹ של הבשר וּמוֹנַעַת קִלְקוּל קֵיבָה. גם כיום הָאֱנוֹשׁוּת מתפתחת ובני אדם הופכים לחכמים יותר בזכות תהליכי למידה וְהַעֲבָרַת יֶדַע לדור הבא, אלא שכעת הדבר כבר לא מְלווֶּה בִּגְדִילַת המוח, פשוט משום שיהיה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי ללדת תינוקות עם ראש גדול מדי".

שי צ'מני, בן 10 ממושב בית חנניה, שואל:

"למה מְשַׁמְּשׁוֹת הַגַּבּוֹת?"

מיכאל טליאס, מדריך רפואה ב"נוער שוחר מדע ודעת", האוניברסיטה העברית, ירושלים, משיב:

"הגבות מספקות הגנה מסוימת לעיניים. הן מְנַתְּבוֹת נוזלים, שֶׁנִּגָּרִים בְּמוֹרֵד המצח, כמו זיעה וגשם, לעקוף את העיניים ולא לפגוע באיבר הראייה הרגיש. הגבות מִגִּנּוֹת על העיניים גם מִקַּשְׂקַשִּׂים וּמִגַּרְגִּירֵי אָבָק שיכולים להילכד בהן, ובנוסף השערות שלהן משמשות כאיבר חִישָׁה עדין לגילוי חרקים שנחתו על הפנים או לגילוי סכנות אחרות. גבות בולטות יכולות לספק גם הגנה מסוימת מאור השמש החזק. תפקיד נוסף של הגבות קשור לתקשורת בין אנשים: תנועת הגבות מספקת מידע לא מִלּוּלִי, כמו הבעת רגשות, ומהווה חלק משפת הגוף שלנו.

הגבות התפתחו בתהליך הָאֶבוֹלוּצְיָה. קרוב לוודאי שהיה להן תפקיד חשוב עבור האדם הקדמון. המצח של אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ היה כנראה פחות גבוה ויותר שטוח. בנוסף, הבליטות בגולגולת בקצה התחתון של המצח, מעל לעיניים, היו גדולות יותר. בזמן בריחה מטורפים או בזמן חיפוש טרף - הַזֵּעָה ניגרה על רֹאשֵׁנוּ ופנינו. הַגַּבּוֹת, יחד עם אותן בליטות בגולגולת מעל לעיניים, ניתבו את הַזֵּעָה לזרום מסביב ומנעו ממנה להיכנס לעיניים ולפגוע בִּיכולֶת הָרְאִיָּה - חוש חשוב ביותר לאדם שבורח מחיה טורפת... אגב, גם לכלבים ולחתולים ישנן גבות".