"בהעדר ערוץ ציבורי, נבדר את עצמנו עד אובדן"

"יותר ויותר אנשים בתקופה האחרונה אומרים לי 'מוטי, אנחנו צופים בערוץ 1'". ההצהרה הזאת שייכת למוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור. "ערוץ 2 הוא מעין שומר מסך" הוא אומר, "אבל אדם שלוחץ 11 בדרך כלל גם קולט ומקשיב, לכן המשקל הסגולי של הצפייה לא פרופורציונלי לרייטינג שלנו. לאנשים שמחפשים צפייה מהותית, יש מה לראות בערוץ 1, ואני גם מרגיש בבאזז הזה". 

שקלאר. "צריך לדעת להשתמש בערוץ הציבורי" (צילום: אלכס קולומויסקי)

הייתכן? הרי באזז וערוץ 1 לא באמת הולכים ביחד. הערוץ שפעם נצפה על ידי כולם, הפך ברבות הערוצים המסחריים לסוס זקן שתש כוחו ואיבריו חורקים. שקלאר, יוצא סיירת "שקד" ובוגר ישיבת "מרכז הרב", המשמש כשנתיים בתפקיד התובעני, מתבקש לענות על שאלת השאלות, שהוא עצמו הוביל אליה בדבריו הקודמים.

רק לא בובליל

אז מה כבר יש לראות בערוץ 1? התשובה היא מן הסתם, לא את יוסי בובליל. "בחיים לא, מה פתאום" הוא קובע. "לא הייתי משדר בערוץ 1 ריאליטי כזה. 'האח הגדול' לא מתאים לערוץ 1. אם אתה מחליט להשתמש בפורמט של ריאליטי בערוץ ציבורי, אתה צריך להיות ער לכך שאופיו של הריאליטי גולש למקומות נמוכים יותר. אתה צריך לנתב אותו למשהו עם ערך מוסף, וזה קשה מאוד".

אז בכל זאת, מה יש לראות בערוץ 1?

"בלוח השידורים של הערוץ יש מרכיבים יפים ואיכותיים, בתחום האקטואליה ובתחום הדוקומנטרי. התקשורת הכתובה לא סופרת את זה, כי אנחנו לא בברנז'איות".

תמיד נראה שרבים מהתכנים שמשודרים בערוץ 1 איטיים ולא מרגשים.

"הריגוש זה כמו זיקוק - מושך אבל מתכלה במהירות רבה. ריאליטי מושך בעיקר ילדים וצעירים. חברה בשלה מחפשת רבדים יותר עמוקים. הרבה אנשים עוברים לערוץ 1 כי אין להם מה לראות מתחת לאריזה היפה בערוץ 2".

האח הגדול. "אין מה לראות מתחת לאריזה היפה של ערוץ 2"

לדבריו, בערוץ 1 יש תוכן משמעותי: "'לגעת ברוח', 'הסיפור האמיתי', עשייה דוקומנטרית ורכש בעל ערך מסף כמו 'העולם המופלא'. המגמה היא לא להמציא זיקוקים שאחרי שנייה נשכחים, אלא לעשות את המקסימום באמצעים הדלים שיש לנו כרגע".

הערוץ, כפי שהוא נראה היום, נראה טוב בעינייך?

"כמובן שהוא רחוק מחלומו של כל מי שעומד בראש מערכת, אבל באמצעים הדלים שיש לנו, אני חושב שמ-21:00 צפונה, יש לנו לוח סביר מאוד, בעל זהות מאוד ברורה של ערוץ ציבורי שנותן ביטוי למה שקורה כאן. בין ראש השנה ליום כיפור, היינו הערוץ היחידי שהתייחס לחשבון נפש ישראלי יהודי, ולמלחמת יום הכיפורים".

ב-2 ו-10 הזכירו את המלחמה במהדורות חדשות מורחבות.

"אצלנו, במוצאי יום כיפור, שודרו שלוש תוכניות שעסקו במלחמת יום כיפור. 35 שנה למלחמה - ורק אצלנו היתה התייחסות לזה. בערוץ 2 ו-10 שידרו 'מפרץ האהבה' ועוד סרט מתח. אחד מתפקידי התקשורת הוא ליצור המשכיות תרבותית, אחרת נהפוך לחברה חלולה. לא ייתכן שערוצי ברודקאסט יתעלמו מאירועים משמעותיים, שהם אלה שנותנים לחברה הישראלית את האופי המיוחד שלה".

תראה, ב"אח הגדול" היו אנשים שצמו. אז היתה התייחסות ליום כיפור בערוץ 2.

"זה ההבדל. אם לא יהיה ערוץ ציבורי, נבדר את עצמנו עד אובדן. אנחנו מבקשים לומר לחברה הישראלית 'רבותי, יש משהו בחיים מעבר לקיום היומיומי שלנו'. בלי הנגיעה ברבדים המשמעותיים של הקיום, אין משמעות לקיום. התקשורת צריכה להיות הבבואה והקטליזטור של הדבר הזה".

אבל בטלוויזיה אין משמעות לקיום בלי רייטינג.

"לכן הערוץ הציבורי שואף לרייטינג, אבל לרייטינג ממוצע, לא לשיאים כי אלה מגיעים רק מפנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר".

מה החידושים שהבאת?

"קודם כל בהנהלה חסרת תככים. ישנה מתיחות מסורתית בין הוועד המנהל להנהלה, ולמדנו שיש לוותר ולראות המכלול ולעבוד יחד. אבל החידוש העיקרי הוא בניסיוני לייצר תעודת זהות לרשות. אני רוצה שהתקשורת באמת תהיה ביטוי לחברה הישראלית ולא רק לקבוצות מסוימות. שנשתף את הפריפריה, לא כמשהו סקטוריאלי אלא כחלק מהמכלול, ולכן בחרנו ביוצאת אתיופיה למנהלת רשת א', לכן יהיה ערוץ דובר ערבית, ולכן החסות שלקחנו על החדשות המקומיות. עבורי זאת שליחות".

לפי דברייך, ולפי סקירת לוח השידורים, אין צורך בתוכניות בידור. אלא אם הן נוצרו במאה שעברה ומשודרות במחזוריות בלילות.

"תפקידו של ערוץ ציבורי לעשות דברים קלים באופן איכותי יותר. תוכניות הספורט למשל, הן גם בידור שיש לו ערך ציבורי, למשל משחקי נבחרות, או תוכנית כמו 'ראשון בשער', שנותנת מענה לכל אלה שאין להם כסף לשלם 50 שקל כדי לצפות בכדורגל. אני לא מתעלם מזה שחסרות לי כרגע סדרות דרמה ראויות, ותוכנית קלה יותר עם איזה ערך מוסף, אבל זה בשל בעיות התקציב".

כדורגל. הבידור של ערוץ 1 (צילום: רויטרס)

"בעיות התקציב" הן לכאורה מילות הקסם שפוטרות את ראשי רשות השידור מאחריות למה שקורה בערוץ הטלוויזיה. שקלאר לא מרים ידיים, אבל הוא מתקשה לבנות תוכניות מגירעונות, כשמנגד, בערוצים המסחריים מרפדים תוכניות בזהב.

הרפורמה והעתיד

מהיכן תבוא הגאולה? ובכן, היכונו לביאת הרפורמה, שמתיימרת להפוך את רשות השידור לקטנה וחכמה. תוך שלוש שנים, 700 עובדים יפוטרו או יפרשו מרצון ו-100 עובדים רעננים ימלאו את מקומם. העובדים שיישארו יזכו להסכמי שכר חדשים. טכנולוגיות ישופצו ופני הטלוויזיה (והרדיו, המצליח בהרבה), יתחדשו. "אני לא יודע אם יודעים", אומר שקלאר, "אבל הציוד הטכנולוגי של רשות השידור הוא משנות ה-70".

יודעים. ואם לא יודעים אז מרגישים.

"אנחנו מחפשים חלקי חילוף ברומניה - ולא מוצאים. המהנדסים והטכנאים מייצרים יש מאין, ואני לא יודע איך הם עושים את זה ושאפו להם".

גם המשבר הכלכלי העולמי לא ישבש את הרפורמה, לפי שקלאר, וגם לא העובדים, שלדבריו מבינים את חשיבותה, מפני ש"רק הם יודעים באילו תת תנאים הם מועסקים". מתי זה יקרה? כשייחתם האחרון בשרשרת הסכמי הפרישה מרצון של העובדים. "אחרי החגים", הוא אומר. לא מצהיר, לא מכריז, מהסס: "אנחנו מקווים".

מה יקרה אחרי הרפורמה?

"נעבור למיחשוב ודיגיטציה. יהיה לנו סכום מוגדר שיוקצה בתחילת השנה לתוכן, ונוכל סוף סוף לתכנן לוח שידורים לטווח ארוך, כי נדע שאנחנו ממשיכים להתקיים. אני לא רוצה להתחייב לזמן, כי כל כך הרבה התחייבנו. אבל שלושה רבעים מהעניין מאחורינו. ודאי שלא נעים להסתכל בעיניים לעובדים שלא יודעים מה עתידם, אבל השאלה היא מה האלטרנטיבה. אם לא היינו הולכים לכיוון הרפורמה, רשות השידור היתה נסגרת".

אז מה מעכב אותה כעת?

"כרגע המשא ומתן הוא על תנאי העבודה החדשים של אלה שיישארו, כי בעיה משמעותית של רשות השידור היתה הסכמי עבודה לא רלוונטיים, שגרמו הוצאות רבות. יהיו שינויים לא מעטים, שהם הבסיס ליצירת מקום עבודה נורמלי, תוסס, יעיל, אבל זה מפחיד אנשים".

"חשבו שאני מטורף"

במשחק אסוציאציות כלל ישראלי, ערוץ 1 יקושר תמיד עם טרדת האגרה, והאפקט של הצימוד הלא בריא הזה יהיה אנטגוניזם חמור נגד כל מה שהוא רשות השידור. שקלאר, שנכנס לכהונה בת חמש שנים, אחרי פרק זמן דומה בו כיהן כמנכ"ל הרשות השנייה, נדהם מעוצמת הסלידה.

"חבריי הטובים ביותר לא תמכו בי כשסיפרתי להם על התפקיד החדש שלי", הוא מספר. "חשבו שאני מטורף על כל הראש. זה נובע מהאווירה הכללית בארץ, של זלזול בכל מה שהוא ציבורי ובעל ערך כי הוא לא 'תכליתי'. הפכנו לחברה שמקדשת את הפרט כחזות הכל, והמרכיב הערכי נעלם לחלוטין".

למה לרפא את הערוץ הציבורי? אולי מוטב להמית אותו המתת חסד?

"זה כמו שמחר יבואו ויגידו שלא צריכים את תיאטרון 'הבימה', או את האוניברסיטאות כי יש מכללות. או שאין צורך במחלקה לפילוסופיה, תלמוד או ספרות, כי אין בכלל תלמידים. אבל חברה שמבינה שהחיים הם לא רק הקיום הפונקציונלי, מבינה שחלק מהקיום זה גם אותם הרבדים".

מה הקושי הכי גדול שנתקלת בו בתפקידך?

שקלאר חוזר לסוגיית התקציב. "לדוגמה, 'דיוקן', סדרה שהצליחה מאוד. אין לי תקציב להמשיך אותה כרגע. המבנה של ארגונים ציבוריים הוא כזה שמרוב נהלים והשלכות משפטיות אתה מאוד מתקשה ליזום כי האנרגיה מוגבלת. זה פוגע במפעל כמו רשות השידור, שייעודו זה ליצור".

זאת גם הסיבה שאין בוקר בערוץ?

"הבוקר חיוני, אבל העלות מאוד גבוהה, וכרגע אנחנו לא יכולים לעמוד בזה".

מה עם תוכניות לנוער?

"נוער רואה ערוץ 2. זה הערוץ העיקרי לנוער. צריך תוכניות לילדים".

שערוץ 1 לא נמצא בכלל בטווח הזפזופ שלהם.

"זה מסוג הדברים שקשה מאוד להתמודד מול ערוצים אחרים. 'המהדורה' היא תוכנית טובה ובכל אופן אין לנו כמעט צפייה שם".

אז אולי צריך יותר קידום? תקנו זמן פרסום בערוץ 2.

"אם היה לי תקציב לשלטי חוצות הייתי במקום אחר. אנחנו גם משתמשים ברדיו לטובת פרומואים לטלוויזיה. את שידורי האולימפיאדה העברנו גם בסלולרי".

מה רואים אצלך בבית?

"מי שרואה טלוויזיה אצלי הן שתי הילדות הקטנות, בת ה-16 ובת ה-13. בת ה-16 כמעט ולא צופה, בת ה-13 היא חיית אקטואליה, אז בערוץ 1 היא רואה חדשות. היא אוהבת את 'סרוגים' ולצערי גם דרמות יומיות. היא תראה את 'אחד נגד מאה', אבל לשמחתי היא לא רואה את תוכניות הריאליטי של ערוץ 2".