שתף קטע נבחר

טבע בשביתת מצילים ויפוצה על נכותו ב-10 מיליון

לפני תשע שנים, בעת שביתת מצילים, טבע נער מראשון לציון בחוף העירוני. פקחי עירייה משו אותו מהמים, אך הוא נפגע קשות - ונקבעו לו 100 אחוזי נכות. בית המשפט המחוזי הטיל את האחריות על העירייה, ההסתדרות ומדינת ישראל

השביתה עלתה ביוקר. לכולם. צעיר בן 23 מראשון לציון, שטבע לפני תשע שנים בחוף הים בראשון לציון ונותר נכה בשיעור של 100 אחוז, יפוצה ביותר מ-10 מיליון שקל - מכיוון שבאותה העת שבתו המצילים. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ה') כי את הפיצוי ישלמו העירייה, ההסתדרות הכללית ומדינת ישראל. 

 

האסון אירע בחודש יוני 1999, בעת שהנער וחבריו הגיעו - עם סיום הלימודים - לחגוג בחוף הים בראשון לציון. בכל הארץ היתה אז שביתת מצילים, ושירותי ההצלה הסתיימו בשעה 14:00. למרות שבימים כתיקונם פעלו בחוף חמש סוכות הצלה, העירייה הציבה בחוף שאורכו כ-750 מטר שלושה פקחים.

 

הנער, שלא ידע לשחות, נכנס למים - נקלע למערבולת והחל לטבוע. שני פקחים הבחינו בו, נכנסו למים והצילו אותו ממוות -  אך הוא נותר נכה. לאחר פעולות החייאה ממושכות הוא הועבר לבית החולים, ועבר תקופת אשפוז ושיקום שארכה שנים. כיום הוא מרותק לכיסא גלגלים, סובל מעיוורון, מפיגור ברמה בינונית וזקוק לטיפול 24 שעות ביממה.

 

נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גלאור, שדנה בתיק, קבעה כי האחריות העיקרית בתיק רובצת לפתחה של עיריית ראשון לציון, ודחתה את טענת הרשות כי האחריות היא של הנער עצמו והוריו. העירייה, קבעה השופטת, יכולה הייתה לצפות את האירועים הטרגיים.

 

בהחלטתה, כתבה השופטת כי "בנסיבות דנן - שכוללות תנאי ים עם מערבולות, היעדר שירותי הצלה של מצילים, התכנסות של מספר גדול של תלמידי בית ספר צעירים החוגגים את סיום שנת הלימודים, הגעת התובע לחוף בשעה שהמצילים עדיין עבדו ואי ידיעתו על השביתה - יכולה היתה העירייה לצפות כי נער בן 14, כדוגמת התובע, יכנס למים וכי כניסתו זו למים, בהיעדרם של שירותי הצלה, עשויה להסתיים בנזק גוף".

 

בהמשך קבעה השופטת כי העירייה כלל לא ניסתה לגייס מצילים חלופיים, ולא הציבה מספר מתאים של פקחים בחוף (שכן החוק מחייב חמישה בשטח שכזה). היא הוסיפה כי לא היה די שילוט בחוף המזהיר מפני כניסה למים, והעירייה לא הזהירה את הבאים במערכת הכריזה, או בסיורים ממונעים בין הרוחצים.

 

"שביתה לא-מידתית"

בהתייחסה לאחריות ההסתדרות, השופטת גלאור קבעה כי גם במקרה של שביתה חוקית ולגיטימית - אין זה פוטר את השובת מאחריות במקרה שהשביתה אינה מידתית. היא קבעה כי הפסקת שירותי ההצלה בשעה 14:00 לנוכח הפעילות הצפויה בחוף ביום סיום הלימודים "היתה בלתי מידתית", ובבחינת רשלנות. בפסק הדין אף ציטטה השופטת מדבריו של איש

הסתדרות הפקידים, ליאון מורוזובסקי, שציין בעדותו כי ההסתדרות הייתה מודעת לכך ששביתה מסוג זה עלולה לסכן חיי אדם.

 

בסופו של דבר קבעה השופטת כי העירייה אחראית ב-50 אחוז מהנזק, ההסתדרות ב-40 אחוז ואילו המדינה ב-10 אחוז בלבד.

 

בעת קביעת שיעור הפיצויים ציינה השופטת כי אחוזי הנכות אינם מאפשרים השתכרות עתידית. היא פסקה שיש להעניק לו פיצויים בסך 10.28 מיליון שקל, כאשר כ-5 מיליון מתוכם בגין סיוע לו נזקק והזדקק, כ-2 מיליון בגין אובדן השתכרות ו-1.3 מיליון שקל פיצוי בגין "נזק לא ממוני", קרי פיצוי בגין הסבל שעבר. בנוסף לפיצויים, ישולמו עוד כשני מיליון שכר טרחת עורכי הדין, וכן ישלמו הנתבעים 40 אלף שקל הוצאות משפט.

 

עו"ד משה אפלמן שייצג את הצעיר, אמר ל-ynet כי בית המשפט יצר בפסק הדין תקדים. "בית המשפט קבע כי זכות האדם לחייו ולשלמות גופו גוברת על זכות השביתה", ציין.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לא ידע לשחות - וטבע
צילום: עידו ארז
מומלצים