דעה: פוליטיקה מלוכלכת בעידן הרשת

מחר (ג') יוכלו המצביעים בארה"ב לבחור בין שני מועמדים לנשיאות - ברק אובמה, או ג'ון מקיין. המנצח יהיה זה שהשתמש באינטרנט באופן אפקטיבי יותר. לתקשורת תמיד היה תפקיד מפתח בפוליטיקה המודרנית, החל מהעיתונות במאה ה-19, דרך הרדיו בשנות ה-30' וכלה בטלוויזיה בשנות ה-60'. כעת זו הרשת.

אחד ההיבטים המעניינים בעליית חשיבות האינטרנט הוא שהיועצים של המועמדים לא מבינים שקמפיין אינטרנטי לא משפיע על קהלי הרשת באותו אופן בו עבד קמפיין מסורתי בעבר - באמצעות מדיה ישנה. זה אולי הדבר המפחיד בפוליטיקה בעידן הרשת.

בשלהי שנות ה-20' היה פרנקלין רוזוולט המועמד הראשון שהפנים את חשיבות השידור ברדיו, וכך זכה גם לקטוף את הפירות. רוזוולט פיתח סוג של שיחות רדיופוניות "ליד האח" שעזרו לו לחלחל לנפשו הרכה של הציבור האמריקאי, וללא ספק תרמו להיבחרו ארבע פעמים. הפופולריות שלו דרבנה את המחוקקים להגביל את משך הכהונה המירבי של נשיא נבחר לשתי קדנציות, וליישום כללים אתיים נוקשים יותר לתקשורת המונים, במטרה למנוע תעמולה פוליטית מסוג זה - גגלו ערך Fairness Doctrine משנת 1949. באופן לא מפתיע, הנשיא הבא שנבחר השתייך למפלגה הרפובליקאית.

המגבלה החוקית על תעמולה רדיופונית כזו הוסרה בשנת 1987, והסרתה לא גרמה לשיבת השיחות ליד האח של פוליטיקאים מהמפלגה הדמוקרטית. עם זאת, היא יצרה קרקע פורייה להתפתחות תחנות רדיו ימניות. כעת מתכננים חברי המפלגה הדמוקרטית להחיות את ה-Fairness Doctrine, אולם כוחו של הרדיו הוא כבר לא מה שהיה, והטלוויזיה מדוללת על ידי ריבוי אקוטי של ערוצים. האקשן האמיתי מתחולל ברשת, מערב פרוע ללא רגולציות, שקשה לאילוף יותר מכל מה שבא לפניו.

המערב הפרוע

קשה יותר לשלוט באינטרנט, משום שכדי להיות בו לא צריך רישיון ממשלתי, משדר יקר, מכבשי דפוס או אביזרים טקטיים אחרים. קחו לכם מקלדת וחיבור אינטרנט, ואתם מסודרים. הוסיפו מסרטת וידאו ומצלמה דיגיטלית רגילה, וזה עתה הפכתם ל-CNN של אדם אחד. התוצאה היא ריבוי אינסופי של אתרים פוליטיים, קטעי פרופגנדה עם יומרות ויראליות, הגיגים אפויים למחצה, דיסאינפורמציה, בדיות ומתיחות. הנקודה המרכזית שמאגדת את כל אלה היא שעלולות לעבור שנים עד שנבין כיצד העסק משפיע עלינו, ראו לקחי השיחות ליד האח.

מה קורה עד אז? הרעיון שאחת משתי המפלגות תמצא את המושכות של הרשת - משוגע לחלוטין. יש ראיות רבות לכך שהדמוקרטים עושים עבודה יותר טובה מאחורי הקלעים, ביצירת זרם של חדשות טובות לריפוד מועמדיהם. הם גם מגיבים מהר יותר ברשת כשיש צורך להפריך בדיה או להבהיר נושא ששנוי במחלוקת.

המתרס הדיגיטלי

האם רוב מפתחי האתרים הפוליטיים מזדהים עם המפלגה הדמוקרטית? אנו זקוקים לספירת מלאי וירטואלית כדי לראות כמה אתרים רפובליקאים וכמה אתרים דמוקרטיים קיימים. למיטב ידיעתי, יתכן שיש אותה כמות של אתרים משני צדי המתרס. אפשר לנפח סקנדלים בכל אחד מהמחנות המקוונים, אולם אלה הגולשים - לא המניפולטורים - שמשאירים את הסקנדל בחיים וממשיכים

להשתעשע בו. במילים אחרות, קשה יותר לשלוט בתהליך.

רק לעיתים נדירות אפשר להתבסס על סקנדלים בדרך לניצחון. לפיכך, המפתח הוא פוליטיקה מלוכלכת, טריקים מלוכלכים. פצצות מצרר פוליטיות מוטלות באופן אנונימי, ואנונימיות היא הרי אחת ממעלות האינטרנט. תמיד אפשר להתחקות אחרי כתובת ה-IP, אבל תסמכו על מי שמעוניין להעלות מוקשים לרשת, שהוא יודע לעשות את העבודה מאינטרנט קפה, ולא מהמחשב הביתי (או יותר טוב - ממחשב של מישהו, שעליו רוצים להטיל את האשמה).

רפש 2.0

במילים אחרות, אפשר להשתמש ברשת כדי להטיח חול, שלא לומר להיאבק ברפש. שתי המפלגות יכולות לעשות זאת, ולא נראה שלאחת מהמפלגות יש יתרון.

המפתח להצלחה בבחירות מחר עלול להיות הטריקים המלוכלכים מייצור ביתי, שעלו ללא סינון לרשת. שתי המפלגות הפגינו הצלחה לא רעה בתעלולים כאלה, אם כי לאחרונה נראה שהרפובליקאים קוצרים הצלחות רבות יותר. יש מספיק זוהמה לכולם.

תורידו את השאלטר (קריצה)

הפתרון היחיד היה להוריד את השאלטר של האינטרנט עד אחרי הבחירות. המחוקק לא הצליח לעשות זאת, אז לפחות תיהנו מההצגה בישורת האחרונה שנותרה עד הבחירות. היא אמורה להיות יופי.