צום לפני בדיקה רפואית – אפשר למות מזה

אתם רוצים להגיד לי שעוד לא קראתם את הטורים הקודמים שלי?

• נועדתי לגדולות ונתקעתי בקטנות
• הגעתי לגיל שצריך להתחיל
• געגועיי ל"אתא"
• סיוט רופא השיניים ואיך גז אחד קטן שינה הכל
  

אני, עצמי ומר יגוני

אבל חוק הוא חוק, וביום ראשון, בשבע בערב, לקראת הבדיקות שנועדו לי למחרת, התיישבתי בתוגה לסעודה המפסקת, וכדרך כל גמל ותיק מילאתי את דבשתי בכל-טוב: פחמימות, בשרים, סלטים, רטבים, וגלידה לקינוח. הייתי מוכן ומזומן לחצות בשיירה את הסהרה, ואם אפשר בשקיעה, כי זה מצטלם יופי.

אני בורח, האוכל אחרי

זה כלל ידוע בצום: ככל שתתרחק מהאוכל – כך האוכל ירדוף אותך. ואכן, בסביבות השעה תשע התקשרה אחותי והציעה להקפיץ לנו קורקבנים ברוטב שהיא רק הכינה בצירוף חלה טרייה שקנתה. כמה דקות אחרי, התקשר החבר מהקיבוץ והזמין אותי לשקשוקה עם זיתים שהוא דפק, ולסיום התקשרה הבת שלי מחו"ל, וסיפרה שהיא בישלה מרק-עוף עשיר, וכל סיאטל מריחה משהו-משהו. איך שהחלטתי לא לקבל יותר טלפונים, נכנס הבן שלי בצעדים זהירים, כי פחד שהטחינה תטפטף ממנת הפלאפל העצומה שהחזיק בידיו ונגס ממנה בהתלהבות.

בשלב הזה הבנתי שבעצם כולם נגדי. קיבתי התהפכה, ראשי נטה להסתחרר, ובלוטות הרוק שלי יבשו מחמת פעילות-יתר. ניסיתי להירגע מול הטלוויזיה, אלא שבין אהרוני מבשל, בוקששתר מטגן, וגיל חובב מפלפל - ממש לא מצאתי מנוח.

חלומות גורמה

בשתיים בלילה, בעודי נודד הנה והנה ברחבי המטבח, בוהה במקרר, הוזה בטוסטר, ונאנח באידיש רועשת כדי להעיר את האחת ולזכות בתשומת ליבה, נזכרתי במשפט אלמותי שאמר חכם סיני זקן, עייף ורעב: אין האדם יכול להירדם על בטן ריקה. מכיוון שכך, ויתרתי על רעיון השינה, וכינסתי את עצמי לסימפוזיון רפואי שעסק, מטבע האקטואליה, בסוגיית 'הצום הטרום בדיקתי – לאן?'.

לא איש בשורה אנוכי, ולדאבוני הסיפור הזה נגמר ממש רע, ומפאת גרוני החנוק אקצר להלן: אחרי כך וכך שעות התעוררתי בבהלה, התלבשתי, רצתי לבדיקות, הגעתי מתנשף, לא היה תור, דווקא שמחתי, אבל אז התבררה לי האמת הנוראה: המעבדה כבר סגורה. ואישה אחת חסרת-טאקט, שעמדה בצד וראתה אותי במצוקתי, אמרה לי "לא נורא, תבוא מחר". אחותך תבוא מחר.