פשיעה מאורגנת לא צומחת בוואקום

הרצח של יעקב אלפרון אינו מהווה חציית קו אדום כפי שאנשי תקשורת ומפקדי משטרה נוטים לתאר אירועים כגון אלו. זהו מעשה פשע חמור בשרשרת מאבקי כוח בין ארגוני הפשע בישראל. חומרתו המיוחדת נובעת מהעובדה, ששוב נפצעו אזרחים חפים מפשע, ונפגעה שוב תחושת הביטחון האישי של תושבי ישראל.

כיצד הגענו עד הלום?

בסוף שנות ה-60 גילתה ישראל "התמימה" כי במדינה מתרחשת פשיעה חמורה, לרבות מעשי רצח, סחיטה, הימורים, מרמה והונאות, ונראה היה כי מדובר בפשיעה מקצועית ואלימה. בשנת 1971 נוספה לכך הגעתו ארצה של מאיר לנסקי, אחד מבכירי המאפיה האיטלקית בארצות הברית, שנחשב לגאון פשע פיננסי.

עם פרסום סדרת כתבות של העיתונאי רן כסלו תחת הכותרת "פשע מאורגן בישראל", נחשף הציבור לפעילות פלילית מאורגנת, עם זיקה פוליטית שלטונית בעיקר למפא"י, לרשויות המקומיות ולמשטרה. אך דו"ח שמגר קבע ב-1971 כי "אין ראיה לקיומו של פשע מאורגן בישראל". גם ועדת בוכנר שהקימה המשטרה ב-1976 קבעה זאת.

חבר הכנסת הצעיר אהוד אולמרט הוביל בכנסת השמינית מאבק ציבורי שבמרכזו הטענה שיש פשיעה מאורגנת בישראל וחובה להלחם בה. ועדת שימרון לבירור הפשיעה בישראל, הצביעה על חומרת תופעת השחיתות, שמתבטאת גם באמצעות חדירת גורמים עבריינים לתחומי חיים לגיטימיים.

בעשורים האחרונים היינו עדים להתפתחויות של כנופיות מאורגנות על בסיס מגזרי עדתי, שכונו בשמות שונים, כגון: "המאפיה הגרוזינית", "המאפיה הרוסית", "המאפיה ערבית" ואפילו דובר על "המאפיה החרדית".

כיום ברור כי בישראל קיימות כנופיות פשע מאורגנות העוסקות בפעילות פלילית אך גם בעסקים אפורים ולגיטימיים. בין הפעילויות המאורגנות העיקריות ניתן למנות: סחיטה באיומים תוך הפעלת כוח; גביית דמי חסות; סחר בסמים; הימורים בלתי חוקיים; השתלטות על קרקעות המדינה; סחר ברכוש גנוב; הברחות טובין מאורגנות; זנות; סחר בבני אדם; הלוואות בריבית קצוצה בשוק האפור; הלבנת הון וסחר בבני אדם.

אנו עדים גם לקיומם של קשרים בלתי חוקיים ובלתי ראויים בין ארגוני פשע לבין גורמים ממסדיים, לרבות גורמים במשטרת ישראל. הפשיעה המאורגנת נמצאת בתהליך מואץ של בנאום וגלובליזציה.

פשיעה מאורגנת אינה צומחת בוואקום חברתי, אלא ניזונה ומתפתחת מגורמים המאפיינים את החברה. בין הגורמים הללו ניתן למנות בראש ובראשונה את חולשת מערכת אכיפת החוק, הפוגעת באפקט ההרתעה החיוני כל כך למניעת התפתחות של פשיעה מאורגנת. אמון הציבור במערכת אכיפת החוק כמעט ואינו קיים, דבר המחליש מאוד את יכולות המשטרה.

ההסתבכויות הפליליות של ראשי המדינה בעבירות שחיתות יוצרות אפקט של "הלבנת" חומרת עבירות אלו, שאינן מתוייגות כעבירות חמורות, בעוד שהפשיעה המאורגנת עושה שימוש רחב בהשחתת עובדי ציבור ואחרים. רמה נמוכה של אכיפת החוק ביהודה ושומרון ובמגזרי אוכלוסייה מסוימים בתוך גבולות הקו הירוק תורמת גם היא לתחושה שישנם "מיוחסים" מבחינת החוק. סכומי כסף גדולים שהסתובבו בשנים האחרונות בכלכלה ובמגזר העסקי, שמקורם לא תמיד ברור ולא חוקי, מהווים את האנרגיה לחיותם של ארגוני הפשע.

המאבק בפשיעה מאורגנת מחייב התארגנות מיוחדת של כל המערכות השלטוניות והציבוריות. משטרת ישראל עושה בחודשים האחרונים מאמצים מיוחדים במאבק זה, כולל הפעלתה של יחידת להב 433, שמהווה חלק אינטגראלי ממשטרת ישראל, כלומר: בעלת אותה תרבות ארגונית, יכולות, אמצעים ושיטות עבודה, שנכשלו עד כה בטיפול בפשיעה המאורגנת.

מאבק אפקטיבי בפשיעה מחייב להתייחס אליה באמצעים שונים לחלוטין מאלו שהופעלו עד כה. לצורך כך יש להקים רשות מיוחדת, שתופעל על פי המודל של השב"כ הישראלי ושל האף.בי.איי האמריקני. ברשות זו יועסקו סוכנים ממשלתיים בעלי סמכויות וכישורים הנדרשים למאבק בפשיעה, תוך תיאום עם המשטרה.היא חייבת לפתח תרבות ארגונית של מצוינות, תעוזה, אחריות וחוכמה מקצועית.

ד"ר דני גימשי (תנ"צ בדימוס), ראש החטיבה בקרימינולוגיה ואכיפת החוק, החוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי המכללה למינהל