מודעות פוליטית? אין דבר כזה !
מסתבר שהחלטות פוליטיות לא מתקבלות במודעות מלאה. הפסיכולוג רן חסין ועמיתיו מראים כיצד חשיפה של שבריר שנייה, למסר שכלל לא חדר לתודעתנו, משפיעה על דעה פוליטית ועל דפוסי הצבעה בבחירות. לוקחים את המדע לקלפי
שתי שאלות עמדו בבסיס סדרת הניסויים שאותה אתאר מייד. הראשונה, באיזו מידה דברים שקורים לנו ואנו לא מודעים להם משפיעים על פעולותינו? והשנייה, באיזה אופן ולאיזה כיוון הם משפיעים? כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת נערכה סדרת מחקרים שהראו לכאורה כי פרסומות סבלימינאליות - כאלו המוקרנות לכמה עשרות־אלפיות שנייה, ולכן אינן מגיעות לתודעה - משפיעות על הרגלי הצריכה שלנו. המחקר הכה גלים ובעקבותיו נאסר בכמה מדינות השימוש בפרסום סבלימנאלי בטלוויזיה, בעיקר בתוכניות לילדים. מאוחר יותר התברר שתוצאות המחקרים הללו זויפו, והניסיונות החוזרים ונשנים לשחזר אותן העלו מסקנות שלא היו חד–משמעיות. עד היום, אין תשובה ברורה לשאלה האם ניתן להשפיע על אנשים לצרוך מוצר מסוים באמצעות חשיפה סבלימינאלית קצרה למלים או לסמלים.
בדיוק בנושא זה יצאנו למחקר במעבדות המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ומאוחר יותר באוניברסיטת מילאנו באיטליה. הניסוי שערכנו העלה תוצאות מפתיעות. החוקרים ועורכי הניסוי הצליחו לשנות עמדות פוליטיות של מבוגרים, ואף להשפיע על דפוסי הצבעה בבחירות אמת, וזאת באמצעות הפעלה לא–מודעת של מערכות אידיאולוגיה לאומית.
שותפי ואני החלטנו לבחון בחדר המחקר את ההשפעות הלא־מודעות של אידיאולוגיות לאומיות על מחשבות ומעשים פוליטיים. לכל הניסויים שערכנו הייתה תבנית פשוטה. הנבדקים, יהודים אזרחי ישראל, הגיעו למעבדה וישבו מול מחשב. בחלק הראשון של הניסוי, הוקרנו להם דגלי ישראל -בכל פעם למשך לא יותר מ-16 אלפיות השנייה. הצגה כל־כך קצרה אינה מאפשרת "לראות" את הדגל, ולכן הנבדקים לא היו מודעים לכך שראו אותו. המוח שלנו, לעומת זאת, מצליח לקלוט את התמונה ולעבד אותה.
הנבדקים "לא ראו" את הדגל 50–60 פעמים, בשלב הראשון של הניסוי. בשלב השני בדקנו את השפעת הדגל על שתי קבוצות נפרדות. בקבוצה אחת היו נבדקים שהביעו הזדהות גבוהה עם הלאומיות והזהות הישראלית (להלן ימנים) ובקבוצה השנייה היו כאלה שהביעו הזדהות נמוכה יותר (להלן שמאלנים). הייתה כמובן קבוצת ביקורת משתי הקבוצות - ימין ושמאל - שלה לא הוקרנו הדגלים.
ההתכנסות אל מדורת השבט
בניסוי הראשון נשאלו הנבדקים – כאלו שנחשפו בשלב הראשון לדגל וכאלו שלא - לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. שאלנו על הנושאים המרכזיים של הסכסוך, לדוגמה: האם יש לשאת ולתת עם החמאס? האם יש לאפשר הקמת מדינה פלסטינית? האם להקים את חומת ההפרדה בגבולות 1967? תוצאות הניסוי היו חד–משמעיות. הקרנה סבלימינאלית של דגל ישראל הפכה את הימנים לשמאלנים יותר, ואת השמאלנים לימניים יותר. הנבדקים שלהם הוקרן הדגל נעו בצורה מובהקת למרכז. חשוב להדגיש כי בקבוצות שלא עברו חשיפה לדגל נותרו הבדלים גדולים בין נבדקים לאומיים יותר ללאומיים פחות. בין הקבוצות שנחשפו לדגל, ההבדלים כמעט נעלמו.
הניסוי השני בסדרה נערך מעט לפני ההתנתקות. מבנה הניסוי היה דומה, אולם השאלות נגעו הפעם למתנחלים. הנבדקים נשאלו שאלות כגון: איך ירגישו ביום ההתנתקות (שמחה או עצב)? עד כמה מתיישבי גוש קטיף מייצגים את הרעיון של הפרחת השממה ויישוב הארץ, ועד כמה מהווים המתנחלים סכנה לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
התוצאות היו זהות. בקבוצות שלא עברו חשיפה לא־מודעת לדגל היו הבדלים גדולים בין הלאומיים יותר (שנטו להתעצב מההתנתקות ולחשוב שהמתנחלים הם חלוצים) לבין הלאומיים פחות (שהעריכו כי יתעצבו פחות, ואולי אף ישמחו, וחשבו שהמתנחלים מסוכנים לישראל). הקבוצות שעברו חשיפה לדגל נעו זו לקראת זו, עד שסטטיסטית כלל לא ניתן היה להבחין ביניהן. כבניסוי הראשון, גם כאן: למרות שהנבדקים לא ראו את הדגל, הוא גרם להם להתמתן בעמדותיהם ולצעוד לקראת אחדות במרכז המפה הפוליטית.
הניסוי השלישי בסדרה, אולי המפתיע מכולם, נערך לפני הבחירות האחרונות. במהלכו שאלנו את הנבדקים לאיזו מפלגה הם חושבים שיצביעו. גם כאן התוצאות היו חד־משמעיות. בעוד שללא חשיפה לדגל היו הבדלים גדולים בדפוסי ההצבעה בין הימנים לשמאלנים, הקבוצות שנחשפו לדגל לא הראו את ההבדלים הללו. גם כאן הייתה תזוזה לעבר המרכז, שהתבטאה הפעם בדפוסי הצבעה ממש ולא בהבעת דעה כללית.
מעט לאחר הבחירות התקשרנו אל הנבדקים ושאלנו עבור איזו מפלגה הם הצביעו. הסתבר לנו שגם על הצבעת האמת (או יותר מדויק לומר, דיווחי הנבדקים על הצבעותיהם) הייתה למניפולציה העדינה שלנו השפעה גדולה. נבדקים שנחשפו לדגל באופן סבלימינאלי הצביעו יותר למרכז מאשר נבדקים שלא נחשפו לדגל. לאחרונה ערכנו ניסוי דומה, זמן קצר לפני הבחירות הכלליות באיטליה. לשמחתנו, אותו דפוס של תוצאות שוחזר גם שם: נבדקים שנחשפו לדגל באופן לא־מודע הצביעו יותר למפלגות מרכז ופחות למפלגות קיצוניות.
קישור למאמר
לאומיות בנאלית
מה אפשר ללמוד מהתוצאות הללו? הפסיכולוג–סוציולוג האנגלי מייקל ביליג טבע את המונח "לאומיות בנאלית", שבא לציין את ה"הרגלים האידיאולוגיים של בני אדם". המחקר שלנו מראה שגם הרגלים אידיאולוגיים, המוטבעים עמוק באישיות ובתודעה שלנו, יכולים לבוא לידי ביטוי מבלי שהאדם ידע על כך. במידה רבה, הראנו שהתנהגות לאומית דומה לנהיגה: פעמים רבות אנו יכולים למצוא את עצמנו בסוף הנסיעה, בלי שאנחנו יודעים למה וכיצד הגענו לשם. במלים אחרות, נהגנו ללא מודעות. כך גם כאן. פעמים רבות אנחנו מתנהגים באופן התואם את האידיאולוגיה הלאומית, בלי שאנו יודעים שאנו עושים זאת, או מה הדבר שגרם לנו להתנהג כך.
במשטרים דמוקרטיים, אקט הבחירה בבחירות כלליות הוא אחת ההחלטות הפוליטיות החשובות ביותר בחיי האזרח, ואם זו מושפעת על־ידי חשיפה של כמה עשרות־אלפיות שנייה, הרי שאין שום סיבה להניח שהחלטות מכריעות אחרות אינן מושפעות באופן דומה. נראה כי התהליכים הלא־מודעים מורכבים וחזקים בהרבה מכפי שנהגנו לחשוב.
המאמר התפרסם בגיליון נובמבר של כתב העת אודיסאה
לפנייה לכתב/ת 
הצבעה בבחירות. אחת ההחלטות החשובות בחיי האזרח
צילום: משה מילנר, לע"מ
