תובעת פיצוי: חלקי גופת הבן נשכחו באבו כביר

בגלל רשלנות - האם חוותה מחדש את זוועות האסון. לפני כחמש שנים התמוטט על י' מהדרום עולמה, כאשר נודע לה, כי בנה בן ה-19 נרצח במהלך חופשה מצה"ל. היא הסכימה לנתיחת גופתו וניסתה למרות הכל לשוב לחייה. אבל שלוש שנים וחצי אחר כך, היא נאלצה לחיות מחדש את הסיוט, כאשר קצינת נפגעים של צה"ל הודיעה לה, כי חלקים מגופת הבן נשכחו במכון לרפואה משפטית ולא נקברו. בעקבות התקרית תובעת האם שורה של גופים ממשלתיים בסך של ארבעה מיליון שקלים.

בתביעתה של האם מתואר כיצד הגיעה אליה קצינת הנפגעים והודיעה, כי יש לערוך מה שהגדירה כ"הלוויונת קטנטונת" לאיברים שטרם נקברו. הקצינה הוסיפה, כי האם "אפילו לא צריכה להיות נוכחת". כעבור שבועיים קיימה המשפחה הלוויה נוספת, במהלכה נפתח קברו של הבן והאיברים שנשכחו במכון לרפואה משפטית נטמנו.

בכתב התביעה שהוגש לפני מספר ימים באמצעות עורך הדין רביד אברמזון ובשיתוף משרדו של עורך הדין רון סולקין, מבקשת האם פיצוי מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, הפתולוג מטעמו, משרד הבריאות ומשרד הביטחון. האם טוענת כי הפתולוג נהג ברשלנות ובצורה לא מקצועית במהלך נתיחת גופת בנה. 

לטענת האם, הפתולוג אחסן את האיברים באופן שגוי, וכך לא אפשר את קבירתם ביחד עם יתר הגופה. בתביעה נטען עוד, כי המכון לרפואה משפטית הפר את חובתו ומסר את גופת המנוח מבלי לוודא, כי היא שלמה.

"זו היתה טראומה נוראית"

"אני לא מתפקדת. אני חיה על כדורים היום, מבולבלת", אמרה האם ל-ynet, "אני רוצה שיראו ויראו, שידעו שלילדים שלנו שהולכים לצבא לא יקרה עוד דבר כזה. זה דבר מזעזע". האם סיפרה על תחושותיה, "זה קרע אותי, את הכל לקחו לו פירקו אותו לגורמים וזה לא פייר".

היא תקפה את אנשי המכון לרפואה משפטית ואמרה, "אנשים שם לא אנושיים. בהלוויה השנייה שערכנו אני לא הגעתי. נשארתי מחוץ לבית העלמין. הבן הבכור שלי, שהיה גם כן חייל, לא האמין שהם השאירו משהו בקבר. זו הייתה טראומה נוראית בשבילו כאשר פתחו את הקבר".

לדברי האם, אחד הרגעים הקשים ביותר היו בפגישה עם קצינת הנפגעים של צה"ל. "כשהקצינה התקשרה אליי, ראיתי את הבן שלי יפה",

היא מסבירה, "היום אני רואה אותו מפורק. ככה אני חושבת עליו היום. עדיין קשה לי לדבר על זה. אף אחד לא הביע התנצלות, או שאל לשלומי. הם זרקו לי פצצה בבית ונתנו לי להתמודד איתה לבד".

היא הוסיפה, "אם רק היה מכתב אחד של התנצלות לא הייתי מגיעה לכל זה, אבל אף אחד לא טרח לעשות זאת. עברתי את הכל לבד. מאז המקרה התנתקתי מכולם. אני לא יכולתי לסבול את הרחמים של הסביבה. מאז המקרה אני פשוט גמורה. המדינה הייתה אהבת חיי. היום כל האנשים שמנהלים אותה, אני חושבת שהם חלאות אדם. אין להם רגשות לאף אחד. אני לא מאחלת לאף אחד שיעבור דבר כזה".

מהמכון הלאומי לרפואה משפטית נמסר בתגובה: "שמענו לראשונה על כתב התביעה. איננו יכולים להגיב על כתב תביעה שאיננו יודעים על קיומו. אם וכאשר יגיע לידינו כתב תביעה שכזה, נגיב".

ממשרד הביטחון נמסר כי תגובתם תינתן בבית המשפט.