הרב עובדיה, החלף סיסמא
את השדרים הגזעניים של ש"ס קל לזהות, אבל האם יש מי שלא לוקה בדפוסים כאלה כלפי כל "אחר" סביבו?
על קיר באחד מרחובות יפו קראתי שוב את הסיסמא הש"סית הוותיקה: "אין דתיים, אין חילונים, כולנו יהודים". שאלתי את עצמי האם היא הושאלה ממסע הבחירות של אובאמה. ב-2004, עוד לפני שנבחר לייצג את מדינת אילינוי בסנאט של ארה"ב, הוא הלהיב את המפלגה הדמוקרטית האמריקנית במלים חוצבות הלהבות: "אין מדינות 'כחולות' (דמוקרטיות), אין מדינות 'אדומות' (רפובליקניות); יש רק 'מדינות מאוחדות' (יונייטד סטייטס, ארצות הברית)". האם ייתכן שאנשי ש"ס גיירו את הרעיון?
ומה היה קורה אם ש"ס היתה באמת ממשיכה את כיוון האחדות עוד כמה צעדים? אילו הייתי נפגש עם הרב עובדיה, זה בדיוק מה שהייתי מציע לו. מה דעתך, הייתי שואל את כבוד הרב, על סיסמא כמו "אין יהודים, אין ערבים, כולנו בניו של אברהם"? או סיסמה עוד יותר אוניברסאלית: "אין יהודים, אין גויים, כולנו אנשים"? האם תסכים ש"ס להתייצב מאחורי סיסמא שכזו?
כן, ממש.
אבל האם אני טוב יותר? באיזו מידה אני ניצב מאחורי הרעיונות האוניברסאליים האלה? כמובן, בשיחת חולין בבית קפה אני יכול לדבר בלהט על השקפות אוניברסאליות; אך איפה אני באמת עומד בעניין?
האמת היא שלמרות התדמית העצמית שלנו, רבים מאיתנו, הישראלים, מחזיקים בהשקפות גזעניות. אינני מתכוון רק לאנשי ימין קיצוניים אלא לציבור הרחב. אין להתפלא על כך: פסיכולוגים יאמרו שקרבנות לרוע מסוים הופכים להיות מקורות הרוע הזה כלפי אחרים. פעמים רבות אנשים שחוו התעללות מינית בילדותם הופכים להיות עברייני מין; רוצחים סדרתיים ואנשים שמגלים אכזריות פתולוגית כלפי אחרים היו חשופים לעתים קרובות למעשי אלימות מצד משפחתם בילדות. אין להתפלא על כך שמתחת לפני השטח, מעבר לערכי הסובלנות המוצהרים שרבים מאתנו דבקים בהם, יש בנו רפלקסים גזעניים. גם כבודדים, גם כחברה וגם כמדינה, אנחנו מפלים על בסיס מוצא.
כמי שגדל בצפון תל אביב האשכנזית של שנות ה-60, הייתי מוקף בניצולי שואה, רבים מהם מקועקעי זרוע שהפכו מאלה שהופלו לאלה שמפלים. מהסביבה שלי ספגתי לא רק שהערבים הם גזע נחות אלא גם שיוצאי עדות המזרח – כינו אותם "ספרדים" בדיבור יומיומי ו"פרענקים" כשרצו להביע בוז – היו פחותים מאיתנו.
כשהשכנה שלי בת ה-19 בישרה להוריה שהיא רוצה להינשא לאורי, בן להורים יוצאי עיראק, אביה כמעט חטף התקף לב והודיע לה שהוא ינדה אותה ממשפחתו. אורי אמנם היה סטודנט למשפטים ואיש מבריק, אבל שהיא תתחתן עם פרענק?
גם היום האפליה לא נעלמה, רק מושאיה השתנו. לא נראה לי שהשכנה שלי, כיום בשנות ה-50 לחייה, הייתה מגיבה כמו אביה אילו הייתה בתה מביעה את רצונה להתחתן עם בן עדות המזרח. אבל איך היא הייתה מגיבה אילו הייתה בתה רוצה להינשא לאתיופי? או רחמנא ליצלן לערבי?
רק בשנים האחרונות כשעברתי להתגורר ביפו לאחר תקופה ארוכה של מגורים בחו"ל, התחלתי להיות מודע למידה שבה אני מתייחס לערבים כאל "אחרים" רק בגלל חזותם, מבטאם ומוצאם. מדובר בהתניות עמוקות יותר שרובן לא מודעות, ושבאות ממקום הרבה יותר רב עצמה מאשר דעותיי הפוליטיות ורעיונותיי לגבי החברה. איני יכול לשנות את החינוך שקיבלתי ואת ההתניות האלה – שבחלקן הן מאוד מכוערות ולא-נאורות. אך רק אם איני מתכחש לעובדת קיומם של דפוסי החשיבה האלה המושרשים בתוכי יש לי סיכוי לא לפעול מתוכם. זו, אגב, הייתה גישתו של אובאמה בנאום המפורסם שלו על גזע וגזענות בחודש מרץ השנה.
אז כאמור, אין לי תקוות רבות שהרב עובדיה יקבל את הצעותיי לשדרוג סיסמאות הבחירות של ש"ס. אך אני כן מקווה שאלה מבינינו, יהודים וערבים, הדוגלים בסובלנות ובעידן אחר כאן בארצנו הסוערת, יתחילו לבחון את כל האופנים שבהם אנחנו מתייחסים זה לזה מתוך ההתניות התרבותיות שלנו. העמדת פנים לפיה איננו גזענים אינה פותרת את הבעיה, היא רק דוחה אותה. בחינת הדפוסים הגזעניים שלנו היא הצעד הראשון לשינוי.
יגאל מוריה עוסק בכתיבה ובתרגום, והוא אחד ממנהלי ארגון EnlightenNext בישראל
לפנייה לכתב/ת 
