ביקורת: World at War - חוזרים למלחמה
המשחק החמישי בסדרת Call of Duty חוזר למלחמת העולם השניה, ומצליח להפתיע לטובה גם את החיילים הוותיקים שביננו. ויש גם זומבים
הבעיה היחידה היא, כמובן, עשרות משחקי מלחה"ע השניה שיצאו לשוק בשנים האחרונות. האם יש ל- Call of Duty: World at War מה שדרוש כדי לבלוט מעל להמון? כנראה שכן - וקוראים לזה מחלקת שיווק.
- עוד ב-Vgames: חוזרים למהפכה הצרפתית ב-Assassin's Creed 2
נורמנדי, בפעם המיליון ואחת
הכל התחיל מהפלישה לנורמנדי. אם לדייק, מהסצינה המופתית בתחילת "להציל את טוראי ראיין" של שפילברג, בעקבותיו גאה וכיסה אותנו גל עצום ורב של משחקי מלחמת העולם השנייה שבכולם, ללא יוצא מן הכלל, כבשנו את נורמנדי.
באופן מפתיע ביותר, דווקא ב- Call of Duty: World at War לא מופיעה הפלישה לנורמנדי. המפתחים מחברת Treyarch כנראה החליטו שצריך לגוון במשהו. אבל ההתקפה האמריקנית על חופי האיים היפניים נראית בדיוק אותו דבר ומרגישה בדיוק אותו דבר, וגם הביקור בחזית הוא לא מציאה גדולה. עשינו את זה כבר, הרגנו כבר מאות אוייבים, כבשנו את ברלין. די, מספיק.
מצד שני, המשחק מציג קרבות שעוד לא נטחנו עד תום, כמו למשל הפלישה האמריקנית לאיי האוקיינוס השקט והפלישה הרוסית לברלין. יתרה מזאת, המשחק הפעם הרבה יותר בוגר ואכזרי, וברור שהוא לא מכוון לילדים. במהלכו תפגשו קטעי התעללות, רציחות בדם קר, דם ואיברים קטועים, מה שיגרום לכם להרגיש שאתם נלחמים כדי לשרוד.
בנזאי!
לזכותו של המשחק נאמר שהוא בכל זאת עבר כמה שינויים מינוריים. בגלל המיקום השונה של הקרבות השתנתה גם האווירה, וסגנון הלחימה נדרש לעבור הסתגלות. הפעם תסתערו דרך עשב גבוה ועצים אשר יסתירו את חיילי האוייב, שלרוב ישמחו מאוד להפתיע אתכם עם סכין לגרון המלווה בקריאות "בנזאי!" צוהלות.
הלהביור, הנשק החדש שנוסף למשחק, עושה הבדל של ממש בשדה הקרב. כך למשל תוכלו לחסל כליל אוייבים המתחבאים בתוך בונקר, או להצית צמחייה כדי לבשל יפנים על האש.
המלחמה היא פיקניק
מלחמה היא בכלל לא פיקניק, אבל מישהו שכח לספר את זה לחבריכם ליחידה ולאוייבים שלכם, שלרוב לא יבינו שהם באמצע שדה קרב ושזה לא הזמן לרוץ לשחק בדשא.
לפעמים הבינה המלאכותית עד כדי כך מתוסרטת וחסרת שכל, עד שאפשר לחשוב שכל מי שהשתתף במלחמה ההיא סבל מסוג כלשהו של נזק מוחי. זה מגיע למצבים מביכים ממש, שיגרמו לכם לחשוב שאתם היחידים בכל הצבא האמריקני שיודעים איך לזרוק רימון ואיך לספק אש חיפוי.
וכך, נקודת השיא של המשחק היא גם הנקודה החלשה ביותר שלו. המשחק כל כך מנסה להימות לסרט, שהוא עושה את זה יותר מדי טוב. קטעי האקשן מרהיבים, הפיצוצים המתוסרטים מהנים ותורמים לחוויה - אבל מה עם קצת חופש למתוח את הרגליים ולרדת מהתוואי? המשחק פשוט מוביל אתכם, מההתחלה ועד הסוף, בנתיב אחד צר שנקבע מראש, ולא נותן לכם שום הזדמנות לסובב את הראש הצידה.
- עוד ב-Vgames: למה אי אפשר למצוא את GTA IV ב-Steam?
אקשן ללא הפסקה
מהרגע שבו תלחצו על כפתור ההפעלה של המשחק ועד הרגע שבו תכבו אותו, לא יהיה לכם רגע אחד של שקט על המסך. תמיד משהו יתפוצץ, יתנגש, יתרסק או סתם יעשה
המון רעש, במגמה להפוך את המשחק לסינמטי ומלא באקשן עולה על גדותיו.
כל האקשן הזה רץ על מנוע משופר של COD4, ושמים לב לשיפור. המשחק מציג הפעם קצב רענון גבוה יותר, על אף שהוא נראה טוב יותר מקודמו. יש לציין גם שהמשחק בכלל לא כבד, כך שגם שחקנים עם מחשבים ממוצעים יכולים ליהנות ממנו מבלי להזריק סטרואידים לכרטיס המסך. כל הקלילות הזו באה על חשבון כמה טקסטורות מפוקסלות, אבל בגלל שקרוב לוודאי שאותן טקסטורות יתפוצצו במהלך חמש השניות הבאות, אין לכם סיבה לדאוג.
עבודת הסאונד של המשחק לא נשארת מאחור, ומתאפיינת בהמון רעש רקע כגון צעקות חיילים, יריות והרבה, הרבה פיצוצים. המשחק מספק תמיכה מלאה לצליל היקפי, מה שיגרום לכדורים לשרוק ליד האוזניים שלכם. מצד שני, הסאונד ההיקפי יכול להוות מטרד. למשל, פעם כשהתהלכתי לי בהנאה בשדה כלניות שמעתי משהו מתפוצץ מאחוריי, הסתכלתי כדי לראות מה קרה, ולפני שהספקתי להישיר מבט- נדקרתי למוות על ידי יפני קטן.
מעבר לקולות המלחמה, מפתחי המשחק העסיקו שחקנים מקצועיים לגמרי כדי לדובב את הדמויות. כמובן שזה מעלה את הדיבוב לרמה אחרת לגמרי, והפעם אפילו אני לא יכול להתלונן עליו, למרות שהבחור הרוסי בכלל לא נשמע רוסי.
מסיבת רשת
בדיוק כמו במשחק הקודם בסדרה, גם במצב מרובה המשחקים של World at War תבחרו סוג חייל ונשק ותצאו לקרב לחיים ולמוות. אתם תקבלו נסיון על הריגת אוייבים, שימוש בכלי נשק מסוים זמן רב ועל כל מיני דברים מגניבים שתצליחו לעשות - כמו להוריד למישהו את הראש עם רובה ציד, או לירות בו דרך קיר. יש במשחק כעשרים מפות, המחולקות בין מפות קטנות, בינוניות וגדולות, ומסוגלות להכיל עד 18 שחקנים למשחקי Deathmatch, Capture the flag וצורות משחק דומות.
למרות שחוויית המשחק מרובה המשתתפים בהחלט מספקת וכיפית, מצאנו כי כלי הנשק לא מאוזנים מספיק. למשל, לבחור עם רובה רגיל, אין שום סיכוי נגד מישהו עם מכונת ירייה, ורוב המפות לא בנויות לעבודה עם רובה צלפים, כך שהתת-מקלע הופך לנשק ברירת-המחדל. אלא אם כן אתם רוצים את נקודות הניסיון משימוש בנשקים נוספים, כמובן.
עוד מצב משחק מפתיע הנפתח אחרי שתסיימו את הקמפיין לשחקן יחיד (או שתשחקו עם מישהו שסיים) הוא מצב "זומבים נאציים". במצב זה אתם ועוד כמה מחבריכם מבוצרים בבית נטוש, בעוד עדרים של זומבים ינסו להרוג אתכם. עם כל גל שתצליחו לשרוד תקבלו נקודות, אותן תוכלו לבזבז על ביצורים לחלונות והדלתות, מלכודות וכלי נשק. זה אולי נשמע טיפשי ולא נחוץ- אבל בפועל זה מאוד מהנה, ומצאנו את עצמנו משחק בשטות הזאת יותר מאשר בקמפיין עצמו.
השורה התחתונה
World at War, המשחק החמישי בסדרת Call of Duty (שבמפתיע לא ממוספר כ-Call of Duty 5), הוא משחק פעולה כייפי אך לא מקורי במיוחד. אם אתם סתם רוצים למלא כמה שעות חופשיות, הוא יתאים לכם בול. אם אתם מחפשים משהו שיחדש או יפתיע - לא כאן. יריתם כבר בכלי הנשק האלה בעבר, ביצעתם כבר את המשימות
האלה והרגתם כבר אותם גלים אינסופיים של אותם אויביים בדיוק. אפילו במולטיפלייר הזה כבר שיחקתם.
יחד עם זאת, המשחק הזה הוא כיף טהור ופשוט. אם באמת אין לכם מה לעשות, או שאתם אוהבים משחקים מהסוג של "רוץ ותירה בכל מה שזז", הוא שווה את כספכם, במיוחד בגלל המצב המקוון המשובח.
Call of Duty: World at War
הטוב: גרפיקה מעולה, סצינות קולנועיות, עבודת סאונד נאה, קמפיין סוחף ומשחק רב משתתפים ענק, נשק הלהביור.
הרע: תחושת דז'ה-וו, בינה מלאכותית של איש בתרדמת.
והתדהמה: זומבים נאצים! החלק הכי מהנה במשחק.
מפתחת: Treyarch
מפיצה: Activision-Blizzard
מפיצה בישראל: אטארי ישראל
תאריך יציאה: 11.11.2008
פלטפורמות: מחשב, PS3, X360, Wii, PS2, DS
לפנייה לכתב/ת 
