מה החזאי מבין
אפשר לסכם שחורף-הדמה הזה הוא אשליה, אז בואו להמיר את מחממי האוזניים באוזניות ולשמוע את ההוצאה המחודשת של ניל יאנג, את מאט פונד ואת פרונטיר רוקוס
"אני מאמין שהמושג 'מזג אוויר קר' בהודו הוא רק ביטוי שיחתי שהומצא כדי להבדיל בין מזג אוויר שממיס ידיות של דלתות ומזג אוויר שרק הופך אותן לרכות", כתב פעם מארק טוויין. באותו כיוון, אפשר לומר שחורף-הדמה הזה, שמדגדג אותנו בימים האחרונים ושולף את הצעיפים ממעמקי הארונות, הוא רק אשליה - הציטוט הזה נכון גם לנו ברוב רובה של השנה. מצד שני, אם אנחנו כבר מצטטים, כבר ידוע ומוכח ש"אנשים מדברים על מזג האוויר כשאין להם מה להגיד". אז למה שלא נסיר את מחממי האוזניים המקדימים את זמנם, ונחליף אותם באוזניות שיישפכו עלינו מוזיקה איכותית?
קליפ השבוע
למאט פונד יש להקה, קוראים לה Matt Pond PA (אחרת איך נדע שהם מפנסילבניה?), וללהקה יש קליפ חדש, קוראים לו "People Have A Way". הבעיה היא שהקליפ הזה לא מי-יודע-מה, וגם השיר די חלש לעומת מה שפונד יודע לעשות בדרך כלל.
אז למה הוא פה? טוב, תפסתם אותי, הקליפ הוא רק תירוץ לספר לכם שמאט פונד, כותב-יוצר עדין ומרגש (לאו דווקא מהזן האקוסטי המרדים), נותן EP חדש ויפה של תשעה שירים חדשים לגמרי להורדה באתר שלו. הם כל כך חדשים, ששלושה מהם עדיין נטולי שם. מה צריך יותר מ"שירים מלודיים יפים שנעים להאזין להם", כפי שכתב עליו אחד המאזינים, ועוד בחינם? אולי רק את האייטם הבא.
ארוחת החינם של השבוע
"Sugar Mountain: Live At Canterbury House 1968" הוא אלבום הופעה חדש, או יותר נכון אלבום חדש עם הופעה ישנה של ניל יאנג, האיש שמזמן היה מקבל תואר אביר, אם קנדה הייתה ממלכה. את ההופעה האינטימית והנפלאה הזו הוא הקליט ממש כמה ימים לפני יום הולדתו ה-22 (היום בו יצא גם אלבום הסולו הראשון שלו, כמה סמלי), וההקלטה רואה אור ימים ספורים אחרי יום הולדתו ה-63.
יאנג היה אז רק בתחילת הדרך (ההופעה נערכה אחרי שבאפלו ספרינגפילד התפרקו), ובפתיחת ההקלטה אפשר לשמוע את בעל המועדון מופתע מכך שכל הכרטיסים נמכרו והמקום היה מלא מפה לאוזן. הרבה נערות קינמון שמעו מאז רוק בעולמן החופשי ויאנג הצעיר-לנצח, כוחו עוד במותניו (רק האזינו לאלבומו האחרון, איזה אלבום!). בארצנו הקטנטונת יגיע המארז (דיסק ו-DVD) לחנויות ביום חמישי הבא, אך קוראי איים בזרם יודעים שלדברים כאלה לא מחכים: רדיו NPR נותן את כל האלבום להאזנה חופשית, רוצו!
אמן השבוע
ברוח צמרת המוזיקה האמריקאית, שלא שוכחת את שורשיה, אמן השבוע הכמעט-אלמוני שלנו מגיע מהאזורים הקרים והפרבריים של ארץ האגמים היפה מישיגן, ומלבלב בזכות עושרה של המוזיקה האמריקאית השורשית. כיף להישען על שורשים כה חזקים וחיוניים, ו-"Frontier Ruckus" אכן מעוררים מהומה בחזית האינדי-קאנטרי, ומשלבים בנג'ו, אקורדיון, הרמוניות קוליות של פעם והרבה פולק, בלו-גראס וקאנטרי עם פולק-פאנק-צועני דוגמת "Neutral Milk Hotel". אם אהבתם את "The Decemberists", תמותו על "Frontier Ruckus", ואם לא - תמיד תוכלו לדבר על מזג האוויר.
ואיך מזג האוויר אצלכם, באמת? כלומר, באיזה איים שטופי-שמש של מוזיקה מעולה אתם נאחזים בזרם הבלתי פוסק של המוזיקה החדשה? ספרו לנו בתגובות, ואל תורידו את האוזניות.
