"אולי נוכל לשוחח?" שאלה הסטודנטית הסקסית
היא התנפלה עליו בנהמת תאווה ונשכה את חזהו. שניהם התגלגלו על השולחן הממורט שלו, וערימות של מחקרים ומאמרים התעופפו לכל עבר. מעולם לא הרגיש חי כל כך. סיפור
"זה הכל להיום", סיים פרופסור ריצ'רד ברייט את ההרצאה שלו. "נא לקרוא את פרק 6 לשיעור הבא".
הסטודנטים התחילו להתפזר, וריצ'רד אסף את ניירותיו לערימה מסודרת. ליד שולחנו כבר התגודדו החנפנים הרגילים. מעבדתו של פרופ' ברייט היתה אחת מהמבוקשות ביותר בקרב הסטודנטים השאפתנים של ביה"ס לרפואה של הרווארד. רבים מהם היו מוכנים לעשות הכל בשביל להתקבל לפרויקט אצל אחד מבכירי האימונולוגים בעולם.
ריצ'רד הציץ בשעונו. "אם תסלחו לי, אני מוכרח ללכת", אמר. בצהריים התעתד לסעוד עם הדיקאן, ומיד לאחר מכן לשחק טניס. הם לא מבינים שיש לו חיים מחוץ למעבדה? הוא לקח את תיק העור שלו ופנה לצאת מאולם ההרצאות, כשהבחין לפתע שאחת הסטודנטיות נותרה במקומה. לעזאזל, מה עכשיו?
היא התקרבה אליו בחיוך יציב וללא התנצלות. ריצ'רד לא זכר שראה אותה בעבר - היא לא אחת מהטרדנים הרגילים. הוא הרשה לעצמו לסקור אותה במבט מעריך: אפרו-אמריקנית גבוהה ורזה, פנים צרות ונאות וחיוך שלא נעלם משפתיה הבשרניות. חרף העובדה שגדל בסביבה לבנה כמעט לחלוטין, ואולי דווקא בגללה, ריצ'רד נמשך במיוחד ליופי הכהה.
"כן, רצית לשאול משהו?", שאל אותה, מעט נבוך בשקט הפתאומי שהשתרר באולם הריק.
"לא", השיבה. "מאוד נהניתי מההרצאה שלך, פרופסור, אבל למעשה היא לא חידשה לי דבר. פתוגנזה הוא תחום שמרתק אותי כבר שנים ארוכות".
"הבנתי...", אמר ריצ'רד, לא בטוח בכוונותיה. האם מדובר בנסיון נוסף להתקבל לפרויקט במעבדתו? "אם לא חידשתי לך דבר, מדוע הגעת להרצאה שלי, מיז..."
"אנג'לה", אמרה. "והסיבה שהגעתי היא כי שמעתי עליך רבות ורציתי לראות אותך במו עיניי". היא צעדה צעד נוסף לכיוונו. "לא התאכזבתי".
ריצ'רד הרגיש את חום גופה ובלע את רוקו. האם המזגנים באולם חדלו לתפקד? "אני... שמח לשמוע", הצליח להגיד לבסוף והביט שוב בשעונו. "אני בדיוק בדרכי החוצה...".
אנג'לה שירבבה את שפתיה. "חבל", אמרה. "קיוויתי שנוכל לדון קצת ב... וירולוגיה". היא הרכינה מעט את ראשה, אבל עיניה לא עזבו את עיניו.
"ובכן", ניקה ריצ'רד את גרונו, "יש... אמממ... יש לי ספר מצויין שאני יכול להמליץ לך עליו".
חיוכהּ התרחב.
"למעשה... למעשה יש לי עותק שלו במשרדי".
אנג'לה התפתלה בפראות מתחתיו, ציפורניה חורצות תלמים ארוכים לאורך גבו וגורמות לו לפלוט צעקה פתאומית של כאב ועונג. הוא נע במהירות בתוך גופה החם, כאילו נשאב פנימה בכוח בלתי נראה. או, אלוהים. או, אלוהים. היא התנפלה עליו בנהמת תאווה ונשכה את חזהו. שניהם התגלגלו על השולחן הממורט שלו, וערימות של מחקרים ומאמרים התעופפו לכל עבר.
מעולם לא הרגיש חי כל כך.
* * *
מחיאות הכפיים הרעידו את התקרה. טקאשירו יוֹשי מחא גם הוא כפיים בתאו הפרטי, אם כי היה מסוייג מעט. ההופעה היתה נהדרת, אמנם, אבל הוא התרגל לסטנדרטים הגבוהים ביותר מבית האופרה של סידני, ונדרש דבר-מה יוצא דופן במיוחד בשביל לעורר אותו.
הוא יצא מהתא, שהיה הגדול ביותר מבין התאים הפרטיים, ועשה את דרכו לעבר אולם קבלת הפנים. אם היה רוצה היה יכול לרכוש את המבנה כולו, חשב בשעשוע. אולי אז היה יכול לגרום להם להעלות סוף-סוף ביצוע אופראי שיעמוד בציפיותיו. אולי יעשה זאת, בעצם. בתור המנכ"ל והבעלים של אחת מחברות האלקטרוניקה הגדולות בעולם, הוא בהחלט יכול להרשות זאת לעצמו, וטקאשירו היה אדם שגרם לדברים להתרחש.
העוזרת האישית ושומר הראש שלו הצטרפו אליו בדממה בעודו צועד במורד המדרגות. הוא נכנס אל האולם רחב הידיים שהמה מקולות האורחים וסקר את ההמון בחוסר עניין, כשלפתע הבהב דבר-מה בשדה הראייה שלו.
דמות נשית תמירה ואדומת שיער בשמלה אדומה חושפנית פילסה את דרכה בקלילות של רקדנית בין האנשים האפורים. רוסייה, העריך, ובסבירות גבוהה אכן רקדנית.
טקאשירו היה ידוע בתאוותיו הרבות, במיוחד לנשים יוצאות דופן ביופיין, והוא נמשך אליה כמו פר אל סדין אדום. נראה שאשת המסתורין הבחינה בו – היא הפנתה את ראשה באיטיות. מבטהּ נעצר כשהצטלב עם מבטו ושפתיה נפשקו מעט.
היה משהו שונה בעיניים הכחולות שהשיבו לו מבט יציב
טקאשירו היה מורגל בכך שאנשים זינקו לפקודתו ונכנעו תחת עיניו החודרות, אבל היה משהו שונה בעיניים הכחולות שהשיבו לו מבט יציב. משהו מתריס. כן, הוא יהנה מאוד להכניע אותה. תנועה קלה של ידו גרמה לעוזרת האישית שלו למהר אליו.
"סוקי, אני רוצה שתבררי מי הבחורה הזו ותביאי אותה לסוויטה שלי", הורה לה.
* * *
גרהרד יצא מישיבת הממשלה שהסתיימה מוקדם מהרגיל וסידר את עניבתו. היה זה פריט הלבוש היחיד שאיפשר מידה כלשהי של הבעה עצמית בקרב נושאי התפקידים הגברים בממשלה הגרמנית חמורת הסבר, וגרהרד טיפח אוסף עניבות מרשים.
היום ענב את אחת מעניבותיו המועדפות לקראת ראיון טלוויזיוני באחת מתוכניות האקטואליה של שעות הצהריים. גרהרד כיהן כשר הבריאות הפדרלי, אבל לטש עיניו לעבר תפקידים בכירים יותר, ולכן שמח על כל הזדמנות שניתנה לו להופעה פומבית.
"גוטן טאג, הֵר מיניסטר", בירך אותו הנהג ופתח עבורו את הדלת. גרהרד לא זיהה אותו.
"מה קרה לפריץ?" שאל את הנהג.
"הוא לא יכול היה להגיע היום, אדוני. אני המחליף שלו". השיב לו וחייך חיוך רחב שהאיר את פניו הנאים.
גרהרד הספיק ללכוד במבטו כתפיים רחבות וזרועות שריריות בטרם נסגרה הדלת. האם הם בוחרים אותם מתוך קטלוג בימינו? תהה. הוא פתח את תיקו והתחיל לעיין במסמכים, כשחש עיניים בוחנות אותו - הנהג מסתכל עליו דרך המראה. "תרצה שאקח אותך ישירות לאולפן, אדוני?" שאל הנהג.
נותרו שעתיים עד הראיון, וגרהרד לא השתוקק במיוחד ללגום מהקפה הדלוח שלבטח יוגש שם בעודו ממתין. "מה אתה מציע?" שאל את הנהג.
"ובכן, אדוני, הגראנד היאט נמצא לא רחוק מכאן, ואני מכיר את האחראי על הבר שם", השיב לו. האם קרץ דרך המראה, תהה גרהרד, או שמא רק נדמה לו?
שעה קלה לאחר מכן, כשרק העניבה לגופו, כרע גרהרד על ארבע בעוד הנהג גוהר מאחוריו, מתנשף וגונח.
* * *
"יקירי, מכתב בשבילך", אמרה אשתו והניחה את הנייר העטוף על שולחן העבודה שלו.
ריצ'רד הודה לה בהיסח הדעת, אבל רק כעבור שעה התפנה מהמאמר שקרא כדי לעיין במכתב. הוא קרע את המעטפה ועיניו הנבונות התרוצצו על פני המילים בסקרנות שהתחלפה בהדרגה באימה.
פרופסור ברייט,
מכתב זה הגיע לידיך מכיוון שאתה אחד מהנבחרים. אתה תזכה להיות אחד מאלה שישנו את פני העולם ושמם יחקק בספרי ההיסטוריה.
אנחנו ארגון בינלאומי המכנה עצמו First AIDS ומאגד עשרות אלפי נשאי HIV ברחבי העולם. החלטנו לפעול באופן אקטיבי להשגת יעדנו – תרופה אמיתית ושלמה למחלה הנוראה הזו עוד בימי חיינו המתקצרים והולכים.
בשבועות האחרונים יצאו אנשינו למשימות ברחבי העולם. אתה קורא מכתב זה מכיוון שגם אתה באת במגע עם אחד מסוכנינו.
הלוואי שהיתה דרך אחרת, אבל נראה שנתיב הפעולה היחיד שנותר לנו הוא הדבקה שיטתית של בכירים ומובילים בתחומי המחקר, הכלכלה והפוליטיקה. אנחנו ממליצים לך לערוך בדיקה לזיהוי הנגיף בהקדם, מכיוון שרבים הסיכויים שנדבקת בו.
למכתב זה מצורפים שם משתמש וסיסמה לאתר אינטרנט המאגד את כל היעדים שהודבקו בנגיף, כולל פרטי ההתקשרות, על מנת שתוכלו לשוחח ביניכם ולגבש צעדים להמשך.
בהצלחה, פרופסור ברייט.
לכולנו.
זה תחום שמרתק אותי כבר שנים ארוכות
צילום: liquidlibrary
מומלצים
