בשבילי, "אקס" זה בעיקר עניין של הרגשה
זה יכול להיות מישהו רציני שכבר בניתי על חיים משותפים איתו, או מישהו שבדייט השני הודיע לי שזה לא יילך. אני מגדיר את האקס לא לפי הפז"ם אלא לפי העוצמה בה נכנס ללב שלי
האסכולה הראשונה, המחמירים, קובעים כי אקס זה מישהו שהיית איתו במערכת יחסים רצינית, שכללה יותר משני דייטים ואיזה ערב רומנטי בבית. מישהו שכדי להתגבר עליו (או הוא עליך) היית צריך להשתמש בתותחים הכבדים (אלכוהול), מישהו שאם הוא לא היה זורק אותך באכזריות כמו נייר טואלט משומש בשירותים של מועדון, הייתם חיים עד היום באושר ועושר בדירה הבורגנית שלכם בבבלי.
האסכולה השניה, המקלים, נוטים לחלק את התואר "אקס" לכל בחור שנקרה בדרככם ויצאתם איתו לשני דייטים, כאשר בדייט השני הוא הודיע לכם שהוא לא חושב שזה יילך בשום אופן. במקרה הזה אתם נתקלים בבעיה, כשחברים שלכם מתחילים לצאת עם כל מיני "אקסים" שלכם, ואתם נפגעים עד עמקי נשמתכם מחוסר ההתחשבות המשווע במצבכם הנפשי.
האסכולה השלישית היא אני. כמו תמיד, אני משתדל ללכת בשביל האמצע, כדי לנסות לדייק ולקלוע לטעם ולתפישת העולם הכה-מיוחדג'ת שלי. בשבילי, אקס זה עניין של הרגשה. אני אשתמש בשתי דוגמאות, ספק מציאותיות וספק בדויות, כדי להדגים את כוונתי. הראשון, הקולנוען, שאיתו יצאתי במשך שלושה שבועות. היינו נפגשים מספר פעמים בשבוע, מבלים זמן יחדיו, ישנים ביחד ורואים יחד סרטים. אבל למרות הרצינות בעניין, זה לא המריא לשום מקום, ונגמר. הקולנוען נכנס לרשומות כ"בחור חמוד שיצאתי איתו". לעומתו, הבלונדיני, בחור שפגשתי בתל אביב לפני כמה שנים והקשר בינינו שבוע ויום, כלל שתי פגישות ומרח את הלב שלי בכל רחבי ירושלים, מתחת לכסאות בר ועל כמה וכמה כוסות של לונג איילנד אייס טי. אם הייתם שואלים אותי בשנים לאחר מכן מי הוא, הייתי מגדיר אותו כאקס, בלי התחשבות כלל וכלל בדעתו בעניין, שהרי אני בטוח שאם הייתם שואלים אותו הוא כנראה היה חושב שנייה ומנסה להיזכר בכלל מי אני. אז למעשה, אני אגדיר את האקס לפי העוצמה שבה הוא נכנס ללב שלי.
בסופו של דבר, אי אפשר להגדיר את שימושיו של האקס לאחר פרידה. אחרי הכל, בדרך כלל לא נרצה לראות עם מי האקס מסתובב ואיזה בחור חדש וחתיך הוא חובק ומחמם את מיטתו. אבל לחתוך בן אדם מהחיים שלך, כמו באבחת חרב, נשמע כמו משהו בלתי אפשרי ואכזרי לעצמך, ולפעמים גם לצד השני. תחשבו רגע – בנאדם שחלק את המיטה שלכם, את כל הסודות שלכם, ראה אתכם במצבים הכי איומים ונוראיים והעלה אתכם בחזרה למעלה, שהכיר את החברים שלכם ולפעמים את המשפחה, ופתאום – פלופ! נעלם לכם מהחיים, משאיר אחריו שובל של הודעות ישנות במסנג'ר או בפייסבוק, איזו ברכה קטנה ליומולדת ותזכורות משונות כמו רישום של הכתובת שלו תחת מספר הטלפון שלך במסעדה ממנה הייתם מזמינים טייקאווי.
אם שני הצדדים מרוויחים מזה, אז למה לא, בעצם?
מצד שני, אותו אקס יודע עליכם הכל, יודע בדיוק מה ירים אתכם מהאשפתות ויכול להיות מאוד יעיל כשאין בנמצא גבר כדי לפתור את ההצפה ההורמונלית שמגיעה מפעם לפעם, או סתם ביום גשום כשכל מה שבא לכם הוא להתכרבל מול איזה סרט בדיוידי או לבהות בציור של אח שתלוי לכם על הקיר מעל מפזר הרדיאטור. ואם שני הצדדים מרוויחים מזה, אז למה לא, בעצם?
במקרה שלי, יש לציין, אני שוב חלוק, בעיקר עם עצמי, ומחזיק את כל סוגי האקסים. מצד אחד, אקסי הנפלא, שלאחר תקופת צינון מתבקשת הפך להיות אחד מחבריי הטובים ביותר. אני מבלה איתו ועם בן זוגו זמן איכות, ביחד או בנפרד, מכיר את החברים של שניהם ונהנה מהמבטים של אנשים מסביבי כשאני מספר להם שאתמול הלכתי עם האקס שלי כדי ללוות אותו לבחור מתנה לבן זוגו. אפילו השותפה שלי, הידועה בתור "העורכדינית", הזדעזעה מעצם המחשבה עליי צופה בו מכניס תמונה של שניהם, מחובקים, למסגרת, הנעטפת בנייר אריזה נוצץ. “אני לא מבינה למה אתה עושה את זה לעצמך", אמרה. לך תסביר לה שאחרי שאהבה זוגית נגמרת, אתה זוכר שיש שם בנאדם נפלא שאתה רוצה להשאיר בחייך. כי אחרי הכל, האדם הוא אותו אדם בו התאהבת פעם, והדבר היחיד שמפריד בין חברים טובים לבני זוג הוא כנראה מידת האינטימיות.
יש גם אקסים שאני לא מסוגל להתקרב אליהם
עם זאת, יש גם אקסים שאני לא מסוגל להתקרב אליהם. החסרון שלהם בחיי מורגש בכל מיני מקומות – כשאני עובר במקום שבו בילינו את הדייט הראשון, כשאני שומע איזשהו שיר שמצאנו ביחד, או כשאני רואה משהו מטופש כזה, שמתחשק לי נורא לשלוח מסרון מטופש אודותיו, והבנאדם היחיד שיכול להבין את זה בלי לתהות למה לעזאזל התכוונת, הוא בן הזוג שלך. אבל לראות את המבטים המאוהבים שלו עם בחור אחר, מוצלח יותר או פחות ממני, ולדעת שאת כל זה הפסדתי? אני אישית מעדיף למרוט לעצמי את הזקנקן עם שעווה רותחת.
מי יודע בכלל איך אני מסווג את האקסים לקבוצה זו או אחרת? האם עוצמת האהבה לא שווה בכל קשר? זה ברור. האם הצורה שבה זה נגמר? לפעמים כן ולפעמים לא. והאם העובדה שתוצר הפליטה של מערכות יחסים רציניות הוא כמעט תמיד אקסים תמנע ממני לנסות שוב, ושוב? בטוח לא.
אז עד אז, ועד שיוציאו אקסים מחוץ לחוק, אני אתן לבחורה שהכי חיה בעבר לשיר על זה במקומי:
"תגיד לי, מי
עוטפת את כתפיך במקומי
נשטפת מעיניך במקומי
זאת שלקחה את הפינה שלי בך
מתחת לשמיכה שלך,
מתחת לשמיכה. שבמקומי,
שומרת את פחדיך לעצמה
שותה את שתיקותיך
שנקמה את חסרוני בלב שלך
שלי ושלך
מי זאת שלקחה
סיכוי שעוד נאהב
שבמקומי עכשיו...”
(“זאת שבמקומי" / קרן פלס)
לפנייה לכתב/ת 
