מנסים להרגיע את תושבי ערד? אני דווקא מודאג
איך מקימים מפעל כימי מזהם ליד ערד? מדוע שפכים תעשייתיים מוזרמים לבריכת חמצון של שפכים ביתיים ומחלחלים לקרקע? והיכן היו גורמי הבקרה והאכיפה? חרף הניסיון להפיג את החשש בשל שיעור התחלואה החריג בסרטן בערד - עדי וולפסון מודאג
בשבוע האחרון עלו לכותרות ידיעות מדאיגות אודות התחלואה החריגה בסרטן באזור ערד: ראשית היה זה תחקיר על שיעור התחלואה הגבוה בקרב חיילי בסיס הנח"ל הסמוך לעיר, שהדהד את מחדל הקישון ולא הרפה; בהמשך התברר לאלו ששאלו, ובצדק, איך ייתכן שהסרטן פגע רק בחיילים ולא בתושבי המקום, שגם מספר חולי הסרטן בקרב תושבי ערד חורג מהממוצע. והרשויות? הן מבקשות מאיתנו לא לדאוג.
בפרקים הקודמים:
אבל אני דווקא מודאג. כמי שנולד בערד ובילה בה את ילדותו ונעוריו, כמי ששירת בבסיס נבטים הסמוך, כמי שרבים מבני משפחתו ומכריו עדיין חיים בעיר, אני מודאג - ממש כמו הוריהם של חיילי הנח"ל שהתאמנו בבסיס המדובר בשנים האחרונות. אפילו מקנן בי חשש שאולי הסטטיסטיקה אינה תקפה רק לעשור האחרון, אליו מתייחסים הנתונים, אלא גם לשנים שבהן הייתי מסתובב בעיר מדי יום. למרות הזהירות המתבקשת והסתייגויותיהם של הגורמים הרשמיים, אני מודאג.
אני מודאג מכיוון שאפילו עכשיו, בתקופה בה איש אינו מטיל ספק בחשיבותה של איכות הסביבה שלנו, נחשפים כשלים רבים שהוצגו פעם אחר פעם בפני הגורמים המתאימים אך לא טופלו. אני שואל את עצמי איך מקימים בצמוד לעיר חדשה ומתוכננת, נווה מדבר אמיתי, מפעל כימי מזהם? איך ייתכן ששפכים תעשייתיים מוזרמים לבריכת חמצון של שפכים ביתיים הממוקמת בסמוך
לפארק הגדול בפאתי העיר? מדוע השפכים גולשים מהבריכה מדי פעם ומחלחלים לקרקע שסביבה באין מפריע? היכן היו כל גורמי הבקרה והאכיפה כל השנים?
אני נזכר בבריכת החמצון הסמוכה לחורשת רן, אליה מכוונים חצי הביקורת העיקריים, אותה נהגנו לבקר כדי לצפות בציפורים. ריח ביוב אפף את האזור, אבל איש לא חשד במה שגלום בצחנה. אני משחזר את הנסיעות לאזור התעשייה של ערד במכונית של ההורים, מצוידים ברישיון הנהיגה שאך קיבלנו, ולמפעל פמול שנדמה תמיד כנטע זר במדבר. אני חושב על החיילים שהסעתי לא אחת לצומת תל-ערד, בדרכם לבסיס, אולי חלילה אחד מהם הפך למספר בסטטיסטיקה האיומה. בראשי עולים הביקורים התכופים של ילדיי ושלי בבית הוריי בערד, והטיולים המשותפים שלנו בפארק הסמוך לבריכת החמצון. ייתכן שהייסורים בהם אני מתמלא עכשיו מטופשים, אבל הם לא מרפים.
ערד נחשבה תמיד לעיר שהאוויר בה הוא הנקי ביותר בישראל. עיר ללא זיהום. כשהייתי נער אמנם דובר רבות על גז הרדון הרדיואקטיבי המצוי באזור ומאיים על המרתפים והמקלטים - אבל מי חשב על זיהום אוויר? עתה נותר רק לקוות שאיש לא יטייח את הממצאים ושהשקט, היופי והשלווה יחזרו אל העיר הקטנה. ואולי, אם זו לא בקשה גדולה מדי, שנלמד סוף-סוף להפסיק לסמוך על המזל.
