כמעט ושכחתי, שלום
תסריטאית "קישקשתא" שהלכה לעולמה, תמר אדר, גרמה לנו לפרץ נוסטלגיה. פגשנו את נירה רבינוביץ' ואת מפעיל הבובה אבי יקיר במחסני הטלוויזיה החינוכית לשיחה על קקטוס מדבר, שירי משחק וקבוצת אנשים שנתנה את הנשמה בשביל הילדים
בלי מצלמות שצילמו אותו 24 שעות, בלי צילומי פפראצי ובלי חסויות, אבל גם בלי מתחרים בערוצים אחרים, קישקשתא היה אחד מכוכבי הטלוויזיה הגדולים שנוצרו כאן אי פעם. גם היום, מרחק 32 שנים מהיום בו עלה לשידור, מי שגדל בישראל מכיר את שמו ודמותו הקקטוסית, עטויית הקוצים.
קישקשתא, ילד צברי וחקרן, לא היה כוכב הטלוויזיה הבובתי הראשון בארץ. היו כמה בובות שעסקו בהנחיה טלוויזיונית לפניו - סוסו מ"סמי וסוסו" למשל. אבל קישקשתא היה הבובה הראשונה שהפכה לגיבור לדורות, שם דבר, שגם מי שלא צפה מעולם ב"מה פתאום?" התוכנית בכיכובו, יודע שהוא היה צמח מִדבר שמדבר ושר, כמעט בעצמו.
"עברנו הרבה תוכניות אבי, אני והבובה הזאת", אומרת רבינוביץ'. "זאת היתה תקופה מאוד תמימה ומאוד יפה, עשינו את הדברים עם הרבה אהבה, ואפילו עם איזו תחושת שליחות קטנה. תמר אדר כתבה הרבה שובבות לתוך הדמות. היא ידעה את סוד האיזון - להעביר מסרים בוגרים דרך ילדים ולהיות ילדותית בצורה בוגרת".
רבינוביץ' וקישקשתא בימים ההם. "רגע אחד, חסר קוץ אחד למעלה"
אי אפשר לעבוד עליכם, ולכן לא ננסה. קישקשתא שנכח בפגישה, הוא הגרסה המאוחרת ביותר של הבובה, שהוחלפה מספר פעמים. "מעניין שאני פוגשת ילדים של אז, הורים של חברים של הנכדה שלי, והם זוכרים שקישקשתא היה ירוק. אבל התוכנית היתה בשחור לבן", רבינוביץ' צוחקת, "אולי מהספרים של אדר, שם הוא היה מצוייר בירוק, ויש לה המון ספרים של קישקשתא.
"הבובה היתה דוהה, והיו מרססים אותה בצבע ירוק, אבל כל פעם שהיו מתחילים לראות סימני קמטים בצדי השפתיים, הבינו שזה הזמן להחליף בובה. הרבה פעמים היינו אומרים לפני הצילום, 'רגע, רגע אחד, חסר קוץ אחד למעלה', אז היינו עוצרים את הצילומים ומוסיפים קוץ, למרות שרוב התוכניות של קישקשתא היו בטייק אחד".
"כולכם שחקו נא איתי"
את "מה פתאום?" הנחו בין היתר שלמה ניצן, חנה לסלאו וישראל גוריון, אבל רבינוביץ' היתה המנחה המרכזית, והיא זאת שהוא קרא לה כשהוא התקשה להירדם בגלל שהיה צל בחדר, הוא זה שקרא לה כשהצל זז, וגם כשהוא רצה שוקו או מיץ לפני השינה, ואז עוד קצת מיץ. הוא גם זה שהקשיב לה כשכאבו לה השיניים.
הפתיח של "קישקשתא". "אני שר ורוקד לי כמעט בעצמי"
"לכן חבל לי כל כך שמתוך 121 תוכניות נשארו פחות מ-20", היא אומרת. "מישהו התקשר אלי יום אחד ואמר לי שהוא בוכה, כי הוא רואה את ההקלטות של קישקשתא בזבל. לא היה מקום לאחסן אותן".
מה שכן נשאר הם הספרים של אדר, ושני התקליטים שהוציאה רבינוביץ', "שירי משחק", בהם היא שרה שירי משוררים לילדים, וקולו של קישקשתא נשמע בין השירים. כל אחד מהם נמכר אז בכ-40 אלף עותקים. "ההשראה לתקליט היתה פינת 'שירי משחק' בתוכנית, שהיו בה פינות רבות. השיר הכי מפורסם מהפינה היה 'כולכם שחקו נא איתי'", היא נזכרת.
לעומת רבינוביץ' שזוכרת כל פסיק תוכנית ובדל של שיר, אבי יקיר די הדחיק את התקופה. ולא בגלל טראומה, אלא כי הוא היה היחיד שם שלא נאלץ לשנן טקסטים. בגלל שהמצלמה נחה על קישקשתא אותו הפעיל, היתה לו הפריבילגיה לקרוא את הטקסט מדפים. "אבל אני צופה בקטעי תוכניות ב-youtube לפעמים", הוא חושף, "ולדעתי, לעומת הבובות של היום, קישקשתא קצת איטי".
ליקיר יש זכות ללכלך כך על קישקשתא, מפני שהוא הבובנאי שהפיח תנועה וקול בדמות, והפעיל אחר כך בובה מפורסמת נוספת: שבי מ"פרפר נחמד", וממשיך להפעיל בובות עד היום. "ולמרות האיטיות", הוא אומר, "אני בטוח שאפשר היה להשתמש בקישקשתא בתוכניות ילדים גם היום. אם מישהו ירים את הכפפה הזאת, קישקשתא יוכל לקום לחיים".
- מתגעגעים? רוצים עוד? היכנסו לערוץ הנוסטלגיה של ynet
