שתף קטע נבחר

התרומות לפריימריז: ההון לא קנה שלטון

תוצאות הבחירות המקדימות בעבודה ובליכוד מראות שאין קשר בין כמות התרומות שאסף כל מועמד למקום שאליו הגיע ברשימה. הפיקוח על התרומות עובד: איזה ח"כ ימכור עצמו לטייקון תמורת 10,000 שקל? ועוד בטור: מי מחפש את ראשו של שר האוצר?

לפי התקדים שנקבע בסוף השבוע שעבר בפריימריז של העבודה והשבוע בליכוד, אמורה יו"ר הכנסת, דליה איציק, להיבחר בשבוע הבא למקום הראשון בפריימריז של קדימה, ולהתברג למקום השני, אחרי ציפי לבני, ברשימת המפלגה לכנסת הבאה.

 

 

האפשרות הזאת עולה מצירוף המקרים של יצחק בוז'י הרצוג (עבודה) וגדעון סער (הליכוד) שניצחו בבחירות המקדימות, וגם היו האלופים של מפלגותיהם בגיוס התרומות האישיות. הרצוג אסף 229,853 שקל, וסער אסף 356,883 שקל. איציק היא האלופה בקדימה באיסוף תרומות, עם בציר של 302,601 שקל.  

 

פינס נבחר בלי תרומות

עם זאת, הסגולה של כמות התרומות לא עבדה על שאר המועמדים. מתחת לשיאנים אין כמעט התאמה בין יכולת ההתרמה של המועמד למקומו ברשימה. רק אבישי ברוורמן מאיים על השיא של הרצוג באיסוף תרומות, בהפרש זעום.

 

אבל אופיר פינס, שנבחר למקום השני ברשימת העבודה, אסף רק 50,800 שקל - פחות מחצי מיורם מרציאנו (106 אלף) שנדחק לשולי העשירייה השנייה. פינס הקדים גם את נבחרי העשירייה הראשונה שאספו יותר ממנו, כמו שלי יחימוביץ' (55,204 שקל) ומתן וילנאי (81,800 שקל).

 

 

בליכוד מאיימת על השיא של סער רק לימור לבנת, שאספה 344,600 שקל, אבל נבחרה למקום ה-11. לאה נס, השלישית במדד התרומות, עם 287 אלף שקל, הגיעה רק למקום התשיעי ברשימת הליכוד. גלעד ארדן הגיע למקום השני ברשימה, למרות שהיה הרביעי במדד התרומות עם 237,174 שקל.

 

מספר חמש ברשימת הנתרמים, בוגי יעלון (217,273 שקל), הגיע למקום השביעי. בני בגין אסף רק 72,500 שקל אבל הגיע למקום הרביעי ברשימת הליכוד. לרובי ריבלין הספיקו 68 אלף שקל כדי לזכות במקום השלישי ברשימת הליכוד.

 

אבל ברשימת קדימה איש לא מאיים על שיא השנור של דליה איציק. אחריה מפגרים בהרבה אלי אפללו (151 אלף שקל), זאב בילסקי (109,047 שקל) ורוני בר-און (103,500 שקל). כל האחרים אספו עד כה פחות מ-100 אלף שקל, כך שהכל פתוח. לפי מבחן התרומות, איציק מועמדת להיות ממלאת מקומה של לבני - אם זאת תזכה להרכיב את הממשלה הבאה.

 

מי יסתבך בשביל 10,000 שקל?

אליפות התרומות - הספורט הפוליטי החדש - היא יותר מקוריוז תקשורתי במערכת הבחירות. היא נהפכה גם לציר בוויכוח הציבורי המתמשך סביב הקשר בין הון לשלטון. הוויכוח צבר תאוצה באחרונה במהלך תיקון חוק המפלגות שנעשה לקראת הבחירות והפריימריז.

 

התיקון הגדיל מ-7,000 ל-10,000 שקל את הסכום שניתן לקבל מתורם פרטי, וקבע תקרות מגבילות לסכום הכולל שיכול מתמודד לאסוף ביחס למספר המתפקדים במפלגה, ולגבי סך התרומות שתורם יחיד רשאי להעניק למספר מועמדים מאותה מפלגה.

 

התקרות נקבעו, כרגיל, כפשרה בין צרכי המתמודדים לבין מראית העין שבעוצמת המעורבות של ההון בשלטון. הצרכים מרובים והשמיים הם הגבול. אבל החששות מפני קניית מועמדים מוגזמים, אם בכלל. גם התקרות החדשות רחוקות מכיסוי הצרכים, אפילו הבסיסיים, של הפוליטיקאים.

 

מועמד שרוצה להגיע לכל אחד מ-100 אלף המתפקדים צריך להוציא כ-200 אלף שקל לפחות על הפקה ומשלוח של מכתב אחד. גם מול 50 אלף מתפקדים הוא יזדקק ל-100 אלף שקל. התרומות שאוספים רוב המתמודדים נמוך אפילו מהמינימום הזה. מצד שני, ביטול התקרות יכול לקרוץ לבעלי הון ולארגוני פשע.

 

איסוף התרומות וניצולן כפוף לפיקוח של מבקר המדינה. עיון ברשימות התורמים לכל מועמד מתפרסמות באתר האינטרנט של המבקר. אז מה אם ניתן לזהות שם גם את בעלי ההון מראשי המשק? תראו לי ח"כ שימכור עצמו לבעל עניין תמורת 10,000 שקל, קל וחומר אם הח"כ מושחת בנפשו. זה הגיוני בכלל? ומדוע תינתן עדיפות לבעל עניין מסוים על פני עשרות תורמים תמימים שהעניקו סכומים זהים?

 

מגבלות החוק טובות מהאנרכיה

אנחנו לא תמימים להאמין שהכל נקי. לפוליטיקה יש לא מעט צדדים אפלים, והקטע הרגיש של המימון איננו חריג. גם את מגבלת התרומות ניתן לעקוף בטריקים לבנים או פליליים שמתבטאים בכסף מזומן או באספקת שירותים שווי כסף שתמורתם משתלמת מכיסו של בעל עניין סמוי.

 

מבקר המדינה איננו בלש. קשה לו להתמודד עם כל העבירות, אלא אם נעשו בהיקף שמנקר את עיני המתחרים, והללו כבר ידאגו לשפד את העבריין בהדלפה לתקשורת או למבקר. רוב מועמדי הפריימריז אינם טיפשים עד כדי כך.

 

בחירות היו ויישארו עסק יקר. סוגיית התרומות, כמו הדמוקרטיה, איננה כליל השלמות אלא הרע במיעוטו. היא טובה כדלק לשיחות סלון של נרדפי תיאוריית הקונספירציה. אבל מגבלות החוק ופיקוח המבקר טובים מכל שטח הפקר שבו בעלי הון יוכלו להעלות לשלטון ולשחק בעזרת הבובות שלהם.

 

היעדר התאמה בין כמות התרומות לדירוג המועמדים הם הראיה וההוכחה שהמגבלות גם מעניקות הזדמנות שווה למתמודדים. נכון לעכשיו, ההישג שלהם תלוי בכריזמה ובכרטיס הביקור שלהם, ולא בכמות הכסף ששפכו על בוחריהם.

 

מי מחפש את שר האוצר?

ידיים אלמוניות מחפשות שלדים בארון כדי לפגוע בשר האוצר רוני בר-און. שני ניסיונות נעשו באחרונה כדי להטיל דופי בניקיון כפיו ולערער את מעמדו בסמיכות ובעיתוי לא מקריים. מי ולמה מחפשים את השר?

 

הניסיון הראשון פורסם ועדיין מכה גלים. השבוע המליץ היועץ המשפטי לממשלה למשטרה לפתוח מחדש את תיק ההצבעות הכפולות מלפני חמש שנים, כדי לחקור אם ובאיזו חומרה יש לשר חלק בפרשה שחיסלה את הקריירה של חברו לסיעה דאז, יחיאל חזן. הדלפה של סרט הטלוויזיה שהנציח את ההצבעה הולידה המלצה לבחון מחדש את הפרשיה.

 

בר-און קיבל היתר? אומ"ץ התלוננה בכל זאת

הניסיון השני נחנק באיבו. מישהו דחף את עמותת אומ"ץ, אחד הגופים הלוחמים בשחיתות הציבורית, להתלונן בוועדת האתיקה של הכנסת כי השר מנצל את מעמדו כדי לקדם את עסקי משרדו לשעבר. הראיה? שם השר עדיין מתנוסס על כותרת נייר המכתבים של משרד עורכי הדין הירושלמי שבו עבד לפני שעשה הסבה לפוליטיקה.

 

הפרשה השנייה מוכרת פחות מהראשונה. על פניו, נראה כי נעשה כאן ניסיון לחולל מהומה על לא מאומה. קשה להכחיש את קיומו של נייר המכתבים של הפירמה רוני בר-און, אשר אקסלרוד ושות', אבל כדאי לשים לב לעובדה כי שמו של רוני בר-און נעדר מרשימת עורכי הדין הפעילים שמופיעים שם. מה שלא מופיע שם הוא ההיתר שקיבל בר-און מהכנסת (ראו להלן).


נייר המכתבים של משרד עורכי הדין

 

אש לא התלקחה כאן, אבל עשן היה גם היה. יו"ר ועדת האתיקה, חיים אורון (מרצ) הבהיר לעמותת אומ"ץ לאחר בדיקת תלונתה, כי בר-און ביקש וקיבל מהיועצת המשפטית של הכנסת את ההיתר לסידור הזה מיד לאחר שנבחר בראשית 2003. הוועדה דנה בסוגיה בשלהי 2007 לאחר שבר-און התמנה לשר האוצר. היא אמנם החליטה לשנות את המצב, אבל קבעה שההסדר החדש ייכנס לתוקף החל בכנסת ה-18, שתכונן לאחר הבחירות.

 

אורון מגלה כי הוועדה הקדישה לסוגיה כמה ישיבות לאחר שמצאה כי יש לה "היבטים רחבים שאולי נוגעים לחברי כנסת רבים". בדיונים השתתפו ח"כים בעלי עניין, וגם שופט בית המשפט העליון בדימוס, יצחק זמיר, יו"ר הוועדה להכנסת כללי האתיקה של הכנסת.

 

בראשית 2008 התקבלה ההחלטה העקרונית שתחייב את חברי הכנסת להסיר את שמם בעתיד מכותרת הפירמה או העסק, שבהם היו בעלים או שותפים לפני בחירתם, למשך כל תקופת כהונתם בכנסת - למעט במקרים חריגים באישורה ועל פי תנאים שתקבע. אבל מי שדחף את תלונת אומ"ץ שכח או התעלם בזדון מפרט קטן: ההחלטה תיכנס לתוקף רק אחרי הבחירות.

 

שותפו לשעבר של בר-און, עו"ד אשר אקסלרוד, מדגיש שאין שום קשר עסקי בינו לשר. "עניין השם מבטא רק קשר סנטימנטלי של בר-און למשרד שהקים והיה מפעל חייו", אמר, והזכיר שבר-און איננו עורך הדין הראשון שנבחר לכנסת ושמו לא נמחק מכותרת הפירמה שלו. הוא נעזר בתקדים השגוי של משה שחל. החוק האוסר על הח"כים עיסוק נוסף, שממנו נגזר המקרה של בר-און, התקבל ב-1996, לאחר פרישתו של שחל מהכנסת.

 

מי הנשמה הטובה שהדליפה?

אבל נחזור לעניין הראשון, שהתחדד השבוע בהמלצת היועץ המשפטי למשטרה לחקור אם בר-און מעורב בפרשת ההצבעות הכפולות. כי גם אם יש דברים בגו, כדאי למשטרה לאתר ולחקור גם את המקור שהציע לטלוויזיה לבדוק מחדש את הצילומים מאותה ישיבת כנסת. עושה רושם שיש גורם אלמוני שמעורב בפרשה לא פחות, שידע מזמן על קיומם של הצילומים, ולמעשה תרם, לכאורה, לשיבוש החקירה הקודמת בכך שהסתיר את הראיות המשמעותיות.

 

זהו איש המפתח שיוכל לפענח את החידה הפוליטית שמאחורי עיתוי ההדלפה; מי ולמה מחפשים את שר האוצר דווקא עכשיו ולא פחות מזה - מה המניע שלהם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אלוף התרומות בעבודה. הרצוג
צילום: ירון ברנר
מלך התרומות בליכוד. סער
צילום: עופר עמרם
אלופת קדימה. איציק
צילום: AFP
התרומות לא הועילו. מרציאנו
צילום:שאול גולן
מחפשים אותו טוב מדי. בר-און
צילום: גיל יוחנן
מומלצים