בגידה: מה שלא יודעים לא כואב. חוץ מהלב
כל רומן נעטף בחשאיות, ובמיוחד בחברה סגורה וקטנה כמו קיבוץ. חנן, שנשוי לרחלי, ידע שהסכנה גדולה, אבל חשב שהסוד לא יתגלה. הוא התבדה, ועכשיו הם מנסים לבדוק, בעזרת טיפול זוגי, אם יש עוד סיכוי להציל את נישואיהם
חנן ורחלי הם זוג צעיר בשנות השלושים המאוחרות לחייהם, והורים לשלושה ילדים קטנים. הם מתגוררים בקיבוץ בצפון הארץ, והגיעו אלינו לטיפול דווקא בגלל המרחק הגדול מביתם – "בסביבה שלנו אין סודות. כולם יודעים הכל על כולם", הם אומרים, "אנחנו חייבים להתרחק כדי לטפל בבעיה שלנו. אם יש בכלל סיכוי לפתור אותה..."
חנן מנהל את המפעל בקיבוץ. רחלי גננת בקיבוץ. לכאורה הכל בחייהם שקט ופסטורלי, ממש כמו הנוף הנשקף מחלון ביתם. אבל למעשה, הנישואים שלהם בבעיה כבר כמה שנים טובות, עוד לפני שנולדו הילדים.
"אנחנו פשוט לגמרי שונים", מסביר חנן, "פעם, כשנפגשנו, השוני בינינו היה גם הדבק שלנו. אני אהבתי את היציבות שלה, את זה שאין לה מצבי רוח, שאפשר לסמוך עליה, שאפשר כל הזמן לצפות אותה. היום אני רואה בזה נוקשות ואטימות: לא חשוב מה קורה, היא תמיד מתפקדת. תמיד נראית טיפ טופ. כלום לא מסגיר שיש בכלל רגשות מתחת לשריון שהיא לובשת. היא כל כך קרה כל הזמן.... והיא, היא בחרה אותי כי אני פלפל, אוהב חיים, צעיר ותוסס. היום היא כל הזמן מתלוננת שאני תינוק, לא בשל לקשר, לא בוגר מספיק ואי אפשר לסמוך עלי".
"באמת אי אפשר לסמוך עליך", מתפרצת רחלי, "אולי סופסוף תסביר להם למה הגענו היום לטיפול?...". היא לא צריכה להמשיך לדבר. קולה החנוק מכעס ועורה הסמוק משלימים את המשפט עבורה – עוד זוג שהגיע לטיפול בעקבות בגידה.
"בגדתי ברחלי", אומר חנן בקול נמוך, "אני מתבייש שזה מה שעשיתי, ולוקח על עצמי את כל האחריות. מודה באשמה. בגדתי".
גילו כמעט כפול משלה
לאט לאט נאספו עוד ועוד פרטים. לפני כמה חודשים נרקם רומן בין חנן לבין אסנת, שעובדת אצלו במפעל. אסנת היא בת קיבוץ, שהשתחררה ממש לא מזמן מהצבא ומאז עובדת במפעל הקיבוץ.
גילו של חנן כמעט כפול משלה. הקשר ביניהם התחיל כשהגיעה אליו להתייעצות אישית בסוף יום עבודה. מאחר שזה קיבוץ, הוא ידע מיד מה מציק לה – משבר הנישואים המתמשך של הוריה.
אמה עברה להתגורר עם גבר אחר בקיבוץ, שגם הוא עזב אשה וילדים אחרים בקיבוץ כדי לעבור לגור איתה. אביה נשאר שבור לב, והילדים מנסים איכשהו לתמרן בין שני הבתים שפתאום יש להם, מבולבלים ונבוכים מהמורכבות החדשה.
אסנת מצאה אצל חנן משענת ותמיכה. הוא הקשיב בסבלנות לכאב הגדול שלה ועודד אותה שיהיה בסדר. היא המשיכה להגיע לעוד ועוד שיחות אישיות, ולאט לאט התאהבה. חנן עצמו לא הסתכל עליה כעל אשה בתקופה הראשונה, אבל לאט לאט נקשר אליה: אסנת מלאת רגשות, חמה ורומנטית, בדיוק מה שהיה חסר לו אצל רחלי אשתו.
כל רומן נעטף בחשאיות שמוסיפה לו נופך של התרגשות, אבל על אחת כמה וכמה רומן בחברה סגורה וקטנה כמו הקיבוץ. חנן ידע שהסכנה גדולה, אבל שכנע את עצמו שהוא יכול להיזהר ולא להתגלות. הוא החל לשכנע את עצמו שבעצם "מגיע לו" לקבל אהבה, תשומת לב וחום, כמו שהוא מקבל מאסנת, כי אין לו את זה בבית עם רחלי.
די במהירות הוא שכנע את עצמו שבעצם אין שום פסול ברומן, שאפילו מחזק את הזוגיות שלו כי כעת, לאחר שבא על סיפוקו מחוץ לבית, היה מגיע הביתה הרבה יותר מפוייס ורגוע והיחסים בינו לבין רחלי, שהיו מתוחים בעבר, הפכו, לכאורה, נינוחים ויציבים יותר.
באחת הפגישות הטיפוליות נזכרו חנן ורחלי בשיחה שנערכה ביניהם כמה שנים קודם לכן, בעקבות סרט שראו בטלוויזיה על אשה שבגדה בבעלה. "מה שלא יודעים לא כואב", אמרו אז זה לזה. הם אפילו לא זוכרים היום מי היה זה שאמר את המשפט, אבל יודעים לומר שמאז הוא עמד תלוי ביניהם באויר.
"הקיבוץ קטן והעיניים חקרניות וסקרניות"
ובאמת, במשך כמה חודשים בקיץ, הרומן בין חנן ואסנת נמשך מבלי שאף אחד יידע ממנו. אבל אז דברים החלו להסתבך. הקיבוץ קטן והעיניים חקרניות וסקרניות: אנשים במפעל ראו את אסנת וחנן מסתובבים יותר ויותר יחד, ולאט לאט החלו הלשונות מצקצקות והסוד התפשט. רחלי ידעה אחרונה. באחד מימי הסתיו הגיעה אליה חברה טובה, ובהיסוס גדול מהול בצער, אמרה לה שהחליטה לספר לה משהו שבעצם כבר כולם יודעים.... הסוד יצא לאור.
יותר מכל דבר אחר, רחלי חשה בעיקר עלבון והשפלה. הבגידה של חנן, והידיעה שכולם מסביב כבר יודעים מזמן את הסוד שלה, השפילה אותה. לאחר התפוצצות הפרשה היא הסתגרה בבית במשך כמה ימים והתקשתה לתפקד.
האתגר המרכזי שעמד בפנינו בתחילת הטיפול הזוגי, היה להבין אם יש בעיני חנן ורחלי סיכוי אמיתי לזוגיות שלהם? לכאורה אפשר להניח אוטומטית שאם הזוג מגיע יחד לטיפול לאחר בגידה, סימן שהם מוכנים ורוצים להמשיך הלאה. למעשה, התמונה מורכבת בהרבה.
התהליך יכול להתקדם רק אם חנן יתחרט באמת ובתמים על מעשיו, יבין את סבלה של רחלי ויחוש אחראי לו, ויצליח להשאיר בצד כעסים ותסכולים שהיו לו כלפיה קודם לכן, כדי להכיל את הכעס והכאב של זוגתו בעקבות מעשיו.
רחלי, מצידה, צריכה לאט לאט לקחת אחריות על החלק שלה בזוגיות, ואחרי שהיא כועסת, נעלבת ונפגעת, היא צריכה להסכים לסלוח באמת, ולפתוח עבור חנן ועבור הזוגיות שלהם דף חדש וחלק.
מחפשים התחלה חדשה בעיר הגדולה
לאחר מספר חודשים החל להתברר לכולנו, יותר ויותר, שלא ניתן יהיה לפתור את המשבר ולהישאר בקיבוץ. אם חנן ורחלי רוצים לעבוד באמת על הקשר שלהם, הם יצטרכו לעזוב את המקום בו נולדו וגדלו, לעזוב את העבודות שלהם, ולחפש לעצמם התחלה חדשה בעיר הגדולה, רחוק מהעיניים והאוזניים שיודעות הכל, ושבמובן מסויים "לא מאפשרות" .
שם, הרחק מהקיבוץ, ינסו לבנות לעצמם קן חדש במקום נייטרלי וסטרילי, שבו הם יכולים להשקיע זה בזה, בילדים, בזוגיות שלהם, ולהתחבר מחדש לרגשות שלהם ולעצמם.
הרעיון הזה הפחיד מאוד את חנן ורחלי אבל בד בבד, גם הסעיר וריגש אותם. שוב, כמו פעם, כשרק הכירו אחד את השני, היו לשניהם המון תכניות, החלטות שצריך לקבל במשותף, ועתיד שצריך לבנות ביחד.
האתגר עצום ובאויר תלויה כל העת השאלה – האם במקרה שלהם, "משנה מקום משנה מזל?". ימים יגידו.
יעל דורון , פסיכולוגית, וגילי בר מאמן לזוגיות, מכון זוגות
פורסם לראשונה 15.12.08, 13:41
האתגר שעמד בתחילת הטיפול הזוגי: האם יש סיכוי לזוגיות שלהם?
צילום: Index Open
מומלצים
