בש"ס אין בחירות מוקדמות וגם לא כוכבים, כביכול, כמו אלו המוצנחים לרשימות פוליטיות לקראת הבחירות. לא תמצאו שם גנרלים בדימוס המדברים בטון גאוותני על יכולתם לפתור את בעיות השעה, ולא מותגי בידור, חקשורת וספורט המנסים כוחם בזירה חדשה ולא מוכרת. בש"ס הכל נראה ידוע וקבוע, בהתאם לדרישות הרב עובדיה יוסף. מאבקים פנימיים לא חסרים גם שם, במיוחד סביב חזרתו האפשרית של דרעי לחיים הפוליטיים.
אך ש"ס היא המפלגה היציבה ביותר בפוליטיקה הישראלית מאז הפעם הראשונה בה השתתפה בבחירות לכנסת ב-1984. בעוד העבודה והליכוד איבדו מכוחן הפרלמנטרי, וקדימה הפכה למפלגת שלטון עם פחות מ-30 מנדטים בכנסת, ש"ס ניצלה תמורות אלו של ירידת כוחן של המפלגות החילוניות והמפד"ל כדי לבסס עצמה כמפלגת וטו אמיתית, כזו שיכולה להכריע את גורלן של קואליציות ממשלתיות.
בזמן שהמפלגות הגדולות זנחו את השכבות החלשות בחברה הישראלית, ש"ס הצליחה לספק תחושת עוצמה לציבור מזרחי מקופח. זו המפלגה המעניינת ביותר כבר כחצי יובל שנים. מעניינת יותר מן המפד"ל, שאיבדה זהותה כמפלגה דתית פרגמטית. יותר מקדימה שאינה מצליחה או רוצה לייצר ולו רעיון חברתי חשוב אחד. יותר מן הליכוד, שחזר להיות מה שהיה בשנות ה-80, ערב מלחמת לבנון, ויותר מהעבודה, שאינה מצליחה להיפרד מהמותג של ארגון פוליטי המאבד עצמו לדעת.
לרוע המזל אין בש"ס נשים בתפקידים פוליטיים ייצוגיים. אין בה זכויות מגדריות, להיפך. זו מפלגה של אפליה מגדרית. היא מייצגת פרדוקס גדול של מפלגה הקוראת תיגר על החוק הישראלי אבל גם משחקת את המשחק הפוליטי בתוכו. זוהי מפלגת מחאה אך מהווה גם חלק מהממסד הפוליטי בהתגלמותו. היא נאבקה במוסדות המדינה על זכותה לעשות שימוש בקמיעות וברכות צדיקים כחלק מתעמולת בחירות ואישיה אינם חוששים להצהיר מופרשות כי כללי המשחק של מפלגות מערביות אינם חלים עליה.
בעוד קדימה חסרה מערכות גיוס ממוסדות של חברי מפלגה קבועים, ומפלגת העבודה והליכוד איבדו במשך השנים חברים רשומים, כוחה של ש"ס נותר בעינו. אליטה חרדית המגייסת ביעילות רבה ציבור מסורתי, ברובו מזרחי, שקופח חברתית. בזמן שמערכות שירותי הסעד של מדינת הלאום איבדו מכוחן, הצליחה ש"ס לעשות שימוש בכספי מדינה כדי להקים רשתות חינוך וסעד משלה.
ש"ס היא תוצר של הכישלון להגדיר זהות ישראלית, שיש בה מרכיב יהודי אך גם מרכיב אזרחי אוניברסלי משמעותי. היא מנצלת את היעדר ההפרדה בין מדינה לדת יהודית. אם הלאומיות היא יהודית ודת אורתודוכסית היא דת המדינה, ש"ס טוענת להיותה הנציגה המובהקת ביותר של יהדות בישראל. בניגוד לרפורמים וקונסרבטיבים היא נהנית מתקציבי מדינה נדיבים ולעמדות שליטה במועצות דתיות ובתי דין רבניים. בניגוד למפד"ל ולמפלגות החרדיות האשכנזיות, היא לא מפסידה קולות רבים עקב ההקצנה בקרב דתיים בנושאי שטחים, פלסטינים וכוח צבאי.
כל אחת מן המפלגות הגדולות תתקשה להקים קואליציה ממשלתית ללא ש"ס. קדימה תזדקק לה כיוון שלא תוכל להקים קואליציה עם המפלגות הערביות. היא מייצגת לאומיות יהודית הרואה בטעות מפלגות אלה כפסולות. לכן לבני ממולכדת בין נסיונה להציג עצמה כאלטרנטיבה לבין שמרנותה. היא צריכה את ש"ס אם ברצונה להיות ראש ממשלה.
עבור נתניהו תהיה ש"ס מרכיב הכרחי אפילו אם ירצה בהקמת קואליציה רחבה עם מפלגת העבודה. כך יוצא כי את גורלה של המדינה לא יקבעו לא רק נבחרי ציבור, אלא גם רב קשיש, מסוגר בחצרו, שאינו מתרשם ממשרדי פרסום וקורא תיגר על התפיסות המקובלות של דמוקרטיה, חינוך וזכויות אדם.
ש"ס קוראת לשוויון חברתי אך מקדמת גם אפליה מובהקת, לדוגמא על בסיס מיני. היא בעת ובעונה אחת שכר ועונש של משטר פוליטי עתיר סתירות עמוקות, שאותן היא מנצלת יותר טוב מכל מפלגה אחרת.
גד ברזילי, פרופסור מן המניין למדע המדינה, משפטים ולימודים בינלאומיים, אוניברסיטת וושינגטון.
