הפסיכיאטר לא עזר, ההומיאופתית פוגגה הדיכאון

אחרי שנים ארוכות של נישואים, שידעו עליות ומורדות, החליטו משה ברוך (שם בדוי) בן ה־58 ואשתו (52) להתגרש. הגירושים היו קשים ובמהלכם עזב משה את העסק המשפחתי ונאלץ לחפש עבודה. ”הרגשתי שאני לאט־לאט שוקע בדיכאון”, הוא מספר. ”בהתחלה זה היה רק פיזי: הורדתי 15 ק”ג והרגשתי שאין לי כוח לעשות כלום. היו לי דפיקות לב מהירות והתקפים איומים של בהלה וחרדה. כל מה שאהבתי לעשות, כמו למשל, להיפגש עם חברים, לקרוא, לבשל – לא הייתי מסוגל לעשות. מין חידלון כזה. ככה אני מוצא את עצמי כמעט בן 60, לבד, בלי רכוש, בלי עבודה ועם דיכאון וחרדה שהולכים ומשתלטים עלי”.

פול גז בניוטרל

לרופא הפסיכיאטר הראשון הגיע משה במצב פיזי ונפשי ירוד לחלוטין. הפתרון שלו היה פשוט: פרוזק. ”התחלתי לקחת את הכדור והרגשתי שהוא כאילו ממסך אותי”, מספר משה. ”הייתה הקלה מסוימת בסבל, אבל המצב לא השתנה. עדיין הייתי בחרדה ובדיכאון ולא יכולתי להזיז את עצמי. במקביל חלה הרעה במצבי הבריאותי - עלייה בכולסטרול ובלחץ הדם - ועור הפנים שלי נעשה דהוי”.

משה פנה לרופא פסיכיאטר נוסף שנתן לו ציפרלקס, וכשזה לא עזר, רופא אחר הוסיף סרוקסט. לדבריו, התרופה הזאת לא רק שלא עזרה – ”היא הייתה סיוט. היו לה תופעות לוואי איומות, כמו למשל, זקפה שנמשכת ונמשכת ואי אפשר להגיע לפורקן. זה היה פשוט נורא, כמו פול גז בניוטרל. התחלתי לחשוב שמדובר במצב קבוע ושום דבר כבר לא ישתנה. היום, כשאני מסתכל לאחור, אני מבין שגם התחושה הזאת, שכלום לא יכול להשתנות, היא חלק בלתי נפרד מהדיכאון ומהחרדה שחוויתי”.

תנו צ'אנס לחיים (צילום: אמנון ברוכיאל) 

בשיא הייאוש הגיע משה לאורנה מיכלוביץ, מטפלת הומיאופתית, שלאחר שיחת היכרות עמוקה ואבחון היא הציעה לו רמדי (תרופה הומיאופתית) בשם אנקריום.

כך השתניתי

”בהתחלה”, נזכר משה, "לא קרה כלום. פתאום, אחרי כמה שבועות, קיבלתי שלשול חזק, כאילו שהגוף ניקה את עצמו. כמה שבועות אחר כך תקף אותי מין פרץ של מרץ ושמחת חיים. יום אחד הלכתי ברחוב ופתאום שמתי לב למודעה על הרצאות בנושאים היסטוריים. נרשמתי לסדרת הרצאות. אחר כך פגשתי מכר ותיק ברחוב והזמנתי אותו אלי לארוחה. שנים שלא התקרבתי לסיר והנה התחלתי לבשל ולארח, להתעניין באנשים ובמה שקורה. הרגשתי פתאום טוב, כאילו הכל מעניין והכל טעים והעולם יפה. אפילו שיפצתי את הבית. זה היה מוזר, כי התחושות האלה הגיעו אחרי תקופה שפשוט כלום לא עניין אותי והכל נראה לי תפל וסתמי. במקביל התחלתי לאכול נכון ולישון טוב, ולחץ הדם והכולסטרול ירדו. בכל אותה התקופה עדיין לקחתי כדורים פסיכיאטריים, אבל מאחר שהרגשתי יותר טוב, הורדתי, בעצת הרופא, את המינון מ־60 מ”ג ל־15 מ”ג ואחר כך הפסקתי לקחת אותם”.

”האמת היא שאנשים סביבי היו מבוהלים”, נזכר משה. ”הם הסתכלו על פרץ החיוניות שתקף אותי וחששו שיש לי מאניה דפרסיה והכל ייגמר בדיכאון עוד יותר גדול. גם אני הייתי בשוק כי כל מה שרציתי זה להתאושש קצת, אבל בעצם השתניתי. אפילו בתקופות הטובות שלי בעבר הרגשתי שאני חי כדי לשרוד, והנה אני שורד כדי לחיות, פשוט נהנה לחיות”.

דבר המומחים: כוחות הריפוי קיימים באדם עצמו

אורנה מיכלוביץ, הומיאופתית: ”משה סיפר לי שבשנים האחרונות הוא סובל מדיכאון ומחרדה ומטופל בתרופות פסיכיאטריות כמו פרוזק וציפרלקס. כשלקח את התרופות הרגשתו הכללית הייתה רעה והוא הרגיש שהוא מדחיק את הבעיות ולא פותר אותן מהשורש. במשך כמה שיחות מעמיקות הוא סיפר לי על מצבו בשנים האחרונות, על אירועים משמעותיים בחייו שקשורים לדיכאון ולחרדה, ועל הרגליו, כמו למשל, מתי הוא רעב, מה הוא אוהב לאכול, אהבותיו ושנאותיו. מבחינה עקרונית, דיכאון וחרדה הם סימפטומים נפשיים, שמעידים על קושי בהתמודדות עם מצבים שלאדם לא היה כוח להתמודד איתם בעבר. המקומות התקועים האלה יכולים להיות מטופלים באמצעות חיזוק כוחות ריפוי הקיימים באדם עצמו.

”לאט־לאט התחלתי לעלות על מאפייני הבעיה והתאמתי לו טיפול הומיאופתי שלפי מיטב הבנתי יתאים לו בצורה הכי טובה. בהומיאופתיה יש 600 תרופות לדיכאון ולחרדה וצריך להתאים בדיוק את הדבר הנכון למאפיינים של כל מטופל ומטופל. בחרתי לתת לו רמדי מצמח עץ האגוז שמתאימה לאנשים עם דיכאון וחרדה, המלווים בהתקפי רעב, תחושת חוסר אונים וכעס מודחק.

”לשמחתי האבחון הצליח והשינוי ניכר אחרי פרק זמן לא ארוך. במקביל הוא עמד בקשר עם הפסיכיאטר שלו וזה מצדו התחיל להוריד את מינון הכדורים, שיתוף פעולה שעזר לשפר את מצבו. משה התחיל לדאוג לעצמו, לבשל, לעשות ספורט וליזום קשרים חברתיים והיכרויות. בהמשך הוא עשה מינוי לבריכה ושם הכיר אנשים חדשים. חייו נעשו הרבה יותר מלאים ומספקים ובתוך כמה חודשים הוא הפסיק ליטול כדורים לגמרי. אני מרגישה שהטיפול לא רק הבריא אותו והחליש את עוצמת הסבל אלא גם גרם לו לעשות שינוי מהותי לטובה בחייו”.

טיפול תרופתי אינו מספיק

מיקי בלוך, פסיכיאטר: ”מצבי משבר המתבטאים בדיכאון ובחרדה כמו במקרה של משה שכיחים בכל גיל ויכולים להופיע לראשונה בחיים גם בגיל מאוחר יחסית. בעצם מדובר בקושי נפשי להתמודד עם שינוי או עם אירוע משמעותי בחיים ולכן תגובות אלה נקראות ’הפרעת הסתגלות’. הפרעה זאת יכולה להתבטא בתחושות חרדה, דיכאון והפרעות התנהגותיות. תגובה נפשית חריגה יכולה להגיע לממדים של דיכאון קליני מלא. במקרים כאלה ניתן טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון שונים, בדרך כלל לכמה חודשים בלבד. עם זאת, יש לזכור שטיפול תרופתי אינו מספיק כאשר מדובר בתגובה לשינוי משמעותי בחיים על השלכותיו. כדי שהטיפול יהיה מלא ויעיל, לרוב יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי כדי להתייחס לרגשות, למחשבותיו ולהתנהגות של המטופל.

”אנשים הסובלים ממצב זה פונים לפעמים לטיפולים משלימים, כגון הומיאופתיה, צמחי מרפא ותוספי תזונה, שיכולים לעזור לאדם הסובל למצוא כלים נוספים שבהם הוא יכול להיעזר בהתמודדות עם מצבו. עם זאת רצוי לציין, כי במצבים שבהם המצב הקליני קשה, לא מומלץ להתבסס אך ורק על טיפולים משלימים, אלא לנהוג כפי שעשה משה – לשלב את הטיפול הרפואי המומלץ יחד עם הטיפול המשלים”.