כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על יהדות. מדהים להיווכח עד כמה הדיבור על יהדות במדינת היהודים הוא כה קצר-רוח, כה חסר ושטחי. מתערבל תמיד סביב ההתכתשויות: פה כרזה לא צנועה, כאן מאבק שבת, ושם איזו תיגרה פרלמנטרית על חוקי מעמד אישי. אם רק אומרים "יהדות" בזירה הציבורית, ההקשר הוא לסכסוך הדתי-חילוני, או ליחסי דת ומדינה. כמעט לא מדברים על יחסי היהדות והיהודים. התקשורת היומית, וטור זה איננו יוצא מן הכלל,
מגיבה על אירועי-עימות מעוררי עניין. רק לעיתים רחוקות היא מסוגלת להתעסק ולהתעמק בתהליכים מתמשכים ובזרמי מעמקים.
כל הסכסוכים, העימותים, הוויכוחים, ההסכמים הקואליציוניים, הקטטות, החרמות והאיומים הם חשובים כשלעצמם, אבל הם לא מבטאים כמעט דבר מהחוויה היהודית בישראל. כבר שנים לא שמעתי שיחה ברדיו (טוב, נו, חוץ מבתוכנית אחת בגל"צ, לפעמים) על החינוך ליהדות בבתי הספר, על אהבתם של הישראלים ליהדותם. סתם חילוני לא נכנס לבית כנסת אם הוא לא 'חייב' וכנראה לא משוחח עם ילדיו על פרשת השבוע. זה עניין לדוסים. סתם דתי לא חושב על היהדות שלו כחוויה שאינה קשורה רק לתורה ולמצוות. הוא הרי דתי, לא? יש לו פטור.
נושאים שלמים אינם חלק ממערכת הבחירות: מה חושבים המועמדים לראשות הממשלה על השבת במדינת ישראל, ועל תפקידה של הרבנות, ועל מצב המשפחה ועל הבית היהודי (אופס, בלי פרסומת סמויה). מה דעתם של ביבי, לבני וברק על דמות הפרהסיה, על היהדות במערכת החינוך, על הגיור ועל הקשר עם יהודי התפוצות בלי קשר לגיוס תרומות? מה אתם חושבים על יהדות, רבותי המועמדים?
הנה כמה מילים שאנחנו לא מפסיקים לשמוע כשאנחנו מדברים על יהדות: חרם, עימות, מחאה, קיפוח, כפייה, איסורים, השתמטות, ממסד. הנה כמה מילים שלא ידענו או שכחנו על היהדות שלנו: רגש, חוויה, הזדהות, לימוד, צדק, ארץ, זיכרון, געגוע, המשכיות. אלו מילים מתאימות לכם יותר? איך אתה רוצה את היהדות שלך?
היהדות מעניינת מאוד את הישראלים, אבל
לא נעים להם להראות את זה. כאילו שזה עניין פרטי השמור רק לבתי כנסת ולאזכרות ולא עניין ציבורי לענות בו. על-כן רבים מאיתנו מסתפקים בביטויי פולקלור אחדים או מנגד בשמירת מצוות אדוקה. שוכחים שלהקים מדינה יהודית ולהחזיק אותה ולהשתתף בעיצוב דמותה גם זה עניין יהודי ולא רק מעשה לאומי ישראלי.
"אז מה אתה יותר, יהודי או ישראלי?", מציקים לנו מדי פעם בשיעורי חברה, כאילו חייבים לבחור. סליחה על הנימה האישית לסיום, אבל זה בערך כמו שישאלו אותי: "מה אתה יותר, ממושקף או משופם?"
התשובה פשוטה, תתפלאו: אם אסיר את המשקפיים לא אזהה אחרים, אם אוריד את השפם אולי לא יזהו אותי. הישראליות והיהדות שלנו הן הזהות שלנו. הדרך בה אנחנו מביטים על אחרים והאופן בו אחרים רואים אותנו. לא צריך להסתיר אותן.
