בלי משאף: כך מטפלת רפואה משלימה באסתמה

איך נשמעים סמפונות במצוקה וצליל שחרור הוונטולין שבא לעזרתם? מתברר שבעבור כ־400 אלף חולי אסתמה בישראל זו תרגולת הדומה לצפירות מלחמה והרגעה. אלא שאפשר גם בדרכי שלום: כיום מציבה הרפואה המשלימה שיטות טיפול יעילות שעשויות להקל עליהם ללא שימוש בתרופות. אחת מהן היא שיטת בוטייקו, שפיתח הרופא והחוקר הרוסי, פרופ’ קונסטנטין פ. בוטייקו. השיטה משמשת רופאים ומטפלים יותר מ־50 שנה כדי להתגבר על תחושת מחנק וקוצר נשימה, שיעול וצפצופים, נזלת, כאבי ראש והפרעות שינה. היא מתבססת על טכניקת תרגול נשימתי ללא שימוש בתרופות, צמחי מרפא, פיזיותרפיה או ציוד רפואי. כמה שהיא פשוטה - כך היא יעילה, וכל זאת במהלך שישה מפגשים.

מעט יותר, יעיל יותר

”רק כדי להדגים עד כמה הוטב מצבי”, כותב אייל, חולה אסתמה ומטופל של מרגלית נועם בשיטת בוטייקו, ”מאז הקורס השתמשתי במשאף ארבע פעמים בלבד. בשלושת החודשים האחרונים לא נזקקתי לו כלל. לראשונה בחיי אני חופשי ממגבלות, לכן ארזתי תרמיל גב ויצאתי לטיול בדרום אמריקה. כרגע אני בגואטמלה לשלושה שבועות. טיפסתי על הר געש פעיל ולא השתמשתי בכלום. מדהים. בשבוע הבא אני מתכנן קורס צלילה, דבר שחשבתי שלא אעשה בחיי...”

את ההרים של דרום אמריקה מכירה נועם באופן אישי בגלל בנה חולה האסתמה, שיצא גם הוא להעפיל לפסגתם. ”בני היה חולה אסתמה קשה”, היא מספרת, ”ומצבו הלך והחמיר מדי יום. שיאה של ההידרדרות הגיע בצורת כמה התקפים מסכני חיים. חיפשנו פתרון אחר, פשוט כי הטיפול התרופתי לא עזר. במקרה התגלגל לידינו ספר על שיטת בוטייקו ובגיל 13, כשלושה חודשים אחרי שהחל לתרגל וליישם את השיטה, הילד הבריא לחלוטין. מאז חלף עשור, הוא התגייס לצה”ל, טייל בדרום אמריקה וחי ללא תרופות, סימפטומים ופחדים. עוצמת השינוי ואיכותו ליוותה אותי מאז, ולפני כחמש שנים, לאחר לימוד והתמחות בבוטייקו, הקמתי את מרכז ’לנשום מחדש’”.

לחזור ולנשום נכון, ובלי תרופות (צילום: אינדקס אופן)

את השיטה מגבים לא מעט מחקרים. אחד מהם, המקיף ביותר עד היום, נערך ב־2004 באוניברסיטת סטארצ’ילד בגלזגו שבסקוטלנד. במחקר השתתפו 483 חולי אסתמה בני 18־69 שנבדקו במשך שנה. קבוצת המחקר תרגלה את שיטת בוטייקו. קבוצות הביקורת חולקו לשתיים: האחת השתתפה בתוכנית הדרכה לאסתמה והשנייה המשיכה בטיפול התרופתי המקובל. בתום שנה נמצא כי לא חל שינוי ניכר בקרב נבדקי הביקורת, אך בקרב המשתתפים שיישמו את שיטת בוטייקו חלה ירידה של 98% בשימוש בתרופות מרחיבות סמפונות, 92% בתרופות למניעת אסתמה, 98% בסימפטומים של אסתמה ו־20% ירידה בנטייה ללקות במחלות כמו שפעת והצטננות.

איך זה עובד? בניגוד להנחיה לדחות בזמן התקף את השימוש בתרופות עד כמה שאפשר, לפי שיטת בוטייקו יש להגיב מיד. כאשר חשים קושי בנשימה (”אין לי אוויר”), במקום לנסות לנשום עמוק ולהיאבק בתחושת המחנק יש להירגע ולהרגיע את הנשימה, לנשום הכי מעט שאפשר, כאילו אין מספיק אוויר בחדר. גישה זו מבוססת על אפקט בור (Bohr Effect), שלפיו ככל שנושמים כמות גדולה יותר של אוויר, פחות חמצן מגיע לרקמות. ההסבר נעוץ בכך שבזמן נשימה מוגברת מאבדים פחמן דו־חמצני, דבר הגורם להקטנת כמות החמצן שיכולה להשתחרר מההמוגלובין ולהגיע לרקמות. תרגיל נוסף שמיישמים בקורס הוא נשימה דרך האף (תרגיל ”האף הסתום”), הנשימה הטבעית והנכונה. ככל שנושמים יותר דרך האף, כך הנשימה קלה ונוחה יותר.

סגולות המרפא של המלח הספלאותרפיה (טיפול בחדר מלח) פותחה לראשונה במזרח אירופה. על־פי אחת הגרסאות, חולים במחלות נשימה, שברחו ב־1939 מהכובש הנאצי, מצאו מקלט במערות מלח השוכנות בעומק של 180 מטר מתחת לאדמה וגילו שיש להן סגולות מרפא. כ־50 שנה אחר כך פותחו חדרי המלח מגושים שנחצבו ממעמקי האדמה. ”ריכוז חלקיקי המלח באווירה המבוקרת של התא מאפשר את חדירתם דרך קירות הריאה ואת פעילותם הרפואית”, מסבירה דנה מגן־רוטמן מ”דרך המלח”, מתחם חדרי מלח בכפר הירוק. ”סביבה מלחית זו מונעת התפתחות של דלקות בסמפונות, משפיעה על ניקוז רירית הסמפונות, מקילה במצבים אלרגיים ומקילה על הנשימה באמצעות העשרת האוויר ביונים שליליים, בדומה לאוויר שנמצא בקרבת מפלי מים”.

המרכז מציע טיפולים בתרסיס דק של מלח שמיובא ממכרות מלח באוקראינה, מעומק של 300 מטר מתחת לאדמה. מגן־רוטמן ממליצה לסובלים מאסתמה על סדרה של 14 טיפולים רצופים, הכוללים שהייה של שעה בחדר פעמיים בשבוע. המטופלים גם מקבלים מנורת מלח לטיפול משלים בלילה (שמונה שעות של מנורת מלח בלילה שווים לשעה בחדר המלח). חשוב להקפיד ולבוא פעמיים בשבוע - ההתמדה היא המפתח להצלחת הטיפול. ”בדיוק בשל כך אנחנו רואים תוצאות מדהימות: הורים שהפחיתו לילדיהם משמעותית את השימוש באינהלציות וסטרואידים, עד הפסקת השימוש בכלל”.

גם למגן־רוטמן יש זווית אישית. ”בני סבל מבעיות נשימה”, היא מספרת, ”וחיינו השתנו מאז שעבר את הטיפול בחדר מלח. הילד התחיל לישון (וגם אנחנו), הפסיק לחרחר ולנחור, וחזר להתפתח בצורה סדירה. ילד שלא נושם ולא ישן, לא מתפתח טוב ואת זה ראיתי על הבן שלי. הייתה כמובן גם הטבה עם אנטיביוטיקה וסטרואידים, אבל היה לי קשה לראות את התלות שלו בתרופות. המלח היה הדבר הטבעי שהכי עזר לו. החלטתי שאת הנס שקרה לנו אני רוצה להעביר הלאה לאנשים נוספים”.

מעצם הערווה עד הגרון

גם עבור אראלה רוסו (69) האסתמה לא זרה. את המחלה שלה היא גררה במשך כל חייה עד לפני שלוש שנים, כשעברה טיפול בשיטה אותה היא מלמדת כיום: ”לנשום לשם שינוי” (Transformational Breathing). את השיטה פיתחה האמריקאית ג’ודית קרביץ לאחר שלקתה בגידול סרטני בגרון, שאותו ריפאה

 בעזרת תרגול נשימתי. בבסיסה עומדת היכולת לפתח את הנשימה, להזרים לכל תאי הגוף את החמצן שמגיע להם וליצור נשימה סרעפתית מלאה, כזאת שעושה שימוש בכל המכלול הגופני, מעצם הערווה עד הגרון. רוסו, לדוגמה, מקדישה מדי בוקר שעה שלמה רק לנשימה - יושבת ונושמת.

”הטיפול הראשון שלי לפני שלוש שנים היה חוויה בלתי נשכחת”, משחזרת רוסו. ”מעבר לכמות בלתי נתפסת של ליחה שהוצאתי עברתי במהלכו טלטלה רגשית, רוחנית ומנטלית. האלרגיות שליוו אותי כל חיי נעלמו, ירדתי 13 ק”ג ומאז אני גם לא סובלת יותר מאסתמה”.

השיטה עובדת בשלושה רבדים: ניקוי טוטאלי של החסימות במערכת הנשימה ותרגול נשימה סרעפתית כדי לנשום בצורה יעילה וקלה יותר; ניקוי התת־מודע מפחדים, התמכרויות וטראומות שהודחקו מהעבר, בין השאר, על־ידי עצירת הנשימה; ועבודה על התת מודע הגבוה יותר, הרובד המיסטי־רוחני. ”כאשר נושמים פנימה את המצבים הגבוהים והכוונות הגבוהות יותר, באופן אוטומטי מתפזרים הדפוסים השליליים הישנים שגורמים לנו למחנק”, מסבירה רוסו. ”התהליך הזה פותח לא רק את הנשימה, אלא גם את החסימות הרגשיות שאיתן משתחררים הפחדים ובמקביל עולה הדימוי העצמי”, מסבירה רוסו. ”אסתמה היא מחלה פסיכוסומטית. התהליך של התפתחות העצמי מסלק את הסיבות למחלה מהשורש המנטלי, בעוד שהתהליך הנשימתי מסלק אותה מהשורש הפיזי”.

נשימה נכונה

לא מעט מחקרים תומכים בקשר החיובי שבין יוגה לאסתמה. אחד מהם נערך במרפאה לאלרגיות ואסתמה בפורט קולינס, קולורדו, שתוצאותיו פורסמו ב־1998. עשרות סטודנטים בני 19־52 החולים באסתמה התאמנו שלוש פעמים בשבוע במשך שלושה חודשים באסאנות (תנוחות יוגה), בפראנימות (תרגילי נשימה) ובמדיטציה. למרות שתפקודי הריאה שלהם לא הראו שינוי משמעותי, הקבוצה שעסקה ביוגה דיווחה על מידה גבוהה יותר של רוגע והרגשה טובה והשימוש במשאף היה נמוך יותר מזה של קבוצת הביקורת. מחקר נוסף שנערך בבית החולים נוטינגהאם באנגליה דימה תרגול נשימה אצל 18 נבדקים באמצעות מכשיר שמאט את הנשיפה לאורך כפול מהשאיפה (תרגיל ביוגה). קבוצת הבקרה השתמשה במכשיר דומה שלא מאט את הנשיפה. לאחר התרגול נחשפו המשתתפים לחומר שמעיק על הנשימה. הקבוצה שתרגלה את הנשימה היוגית הייתה חסינה יותר להתקפי אסתמה שנגרמו מתחושת המחנק.

”עיקר העבודה במקרה של אסתמה נעשה על הנשימה, שהיא חלק מאוד משמעותי בתרגול יוגה”, מסביר מורן צמחוני, מורה ליוגה ומטפל ביוגה רפואית. ”נוסף על כך, היוגה עובדת על יציבה והרפיה”.

3 תרגילים שיכולים להקל על הנשימה, לא רק לחולי אסתמה

מודעות לנשימה. כדי ליצור שינוי בדפוסי הנשימה יש להבין מה היא הנשימה הרצויה עבורנו. התנוחה הקלה ביותר להתבונן בנשימה היא תנוחת ההרפיה (שוואסנה, Shavasana) כך שהגוף נתמך על־ידי הקרקע. ישיבה עשויה להיות בעייתית בגלל שהיא אינה מאפשרת הרפיה מלאה ודורשת מהסרעפת לעבוד כנגד כוח הכובד בנשיפה. אם שכיבה על הגב אינה נוחה, מומלץ להיעזר בשמיכה או בכרית מתחת לברכיים והראש. בשוואסנה יש להתחיל להתבונן בנשימה ולאט־לאט ליישם נשימה רציפה, מלאה ורגועה דרך האף.

נשימה בטנית. אחד מדפוסי הנשימה הבעייתיים הוא נשימת בית החזה ללא שימוש בסרעפת, שריר הנשימה המרכזי שממוקם בין הצלעות התחתונות לחלל הבטן. בנשימה בטנית הסרעפת נעה בזמן השאיפה למטה ומאפשרת לבטן ולגב התחתון להתרחב. בנשיפה הבטן מתרוקנת ותנועת הסרעפת חוזרת למעלה. אם תניחו את הידיים על הבטן או על הצלעות התחתונות תחושו את פעולת הנשימה ביתר עוצמה.

נשימה ביחס 1:2. אפשר לבצע תרגיל זה גם בישיבה וגם בשכיבה ואפשר לשלב בו נשימת אוג’אי (יצירת צליל רך ועמוק בזמן הנשימה על־ידי הצרת הגרון וחלקן העליון של תעלות האף שמהדהד בבית החזה העליון). בהתאם לאורך הנשיפה הנוח לכל אחד ואחת מקצרים את השאיפה ומרככים אותה, כך שתימשך חצי מזמן הנשיפה. לדוגמה, אם הנשיפה הנוחה אורכת ארבע שניות, השאיפה תהיה שתי שניות. הנשיפה צריכה להיות מלאה ומרוקנת. לאורך כל התרגיל יש לשמור על נשימה נוחה, ואם חשים אי נוחות, חוזרים לנשימה טבעית לכמה שניות.