כשהמקלט החם - הופך למקום מסוכן

44 תינוקות כבר גידלו בביתם גילה ומוטי (שמות בדויים). גידלו לזמן שאול, לתקופה הקצרה והקשה בחייהם בה נאלצו רשויות הרווחה להוציא אותם מבית הוריהם במצב חירום, בסכנת חיים ולהעבירם לחוף מבטחים, לבית מוגן, שבו יטפלו בהם, יחבקו אותם, שבו לא יתעללו בהם ולא יזניחו אותם, שבו הם יהיו בטוחים. בית זמני, משפחת קלט חירום, מקלט לזמן מוגבל - עד שיימצא להם מקום קבוע.

אבל מקלט הוא כבר לא שם כל כך מתאים לבית האוהב, המחבק והחם של גילה ומוטי. עבור שלוש התינוקות ששוהות בו בימים אלו, הפך פתאום גם הבית הזה למקום מסוכן. בימים האחרונים נכנס האזור בו הם גרים לטווח הסכנה מרקטות והזוג המדהים הזה, נאלץ להתרגל לשיגרה של אזעקות וריצות למקלט.

"אין זמן לרגשות ולדאגות"

"אם אני לבד", מספרת גילה בת ה-58. "אני לא יכולה לרדת למקלט עם שלוש התינוקות, אז שריינו את החדר הפנימי שלהם. אטמנו חלון קטן כמו במלחמת המפרץ ואספנו את כל הדברים המיידיים של התינוקות - טיטולים ומים מינרלים במקום אחד, למקרה שצריך לזוז מהר".

"אנחנו גרים בקומה הראשונה. אם אני לא לבד, אנחנו יורדים עם התינוקות למקלט שמתחתינו. אם אני לבד, אני לא יכולה לרדת עם שלושתן ואנחנו עוברים לחדר המוגן. בינתיים ירדנו למקלט פעמיים. כשאנחנו יורדים עם כולן, אין לנו זמן לרגשות ולדאגות, אנחנו עסוקים בלתפקד כמה שיותר יעיל. אתמול בלילה כשהייתה אזעקה, התינוקות ישנו והיה מסובך לרדת איתן במהירות, לכן נכנסנו כולנו לחדר המוגן".

כבר 4 שנים משמשים גילה ומוטי משפחת קלט חירום של מכון סאמיט לאומנה בדרום. כיום נמצאות אצלם לימור ונורית (שמות בדויים) בנות ה- 3.5 חודשים ובר (שם בדוי) בת החצי שנה. רוב הילדים להם שימשו קלט חירום, הגיעו עם בעיות בריאותיות. מרביתם סבלו מנזקי סמים ואלכוהול שצרכו אימותיהם בתקופת ההיריון. לפני מספר ימים ולאחר שהות של 8 חודשים, עזב את הקלט למשפחת אומנה, התינוק שטולטל על ידי אמו מבאר שבע.

ביתה של גילה ובעלה הוא הבית הראשון שראו לימור, נורית ובר. כאשר השתחררו התינוקות האחרים ממחלקת הילודים בזרועות הוריהם המאושרים, לימור, נורית ובר השתחררו לקלט חירום, כפתרון זמני, עד למציאת בית מתאים עבורן. בשלושת המקרים אין אבא בתמונה. לימור נלקחה מאמה כאשר רצתה למכור את הילדה. כעת נמצאת אמה בתהליך שיקום ולימור נפגשת איתה במרכז קשר.

אמה של נורית היא סוחרת סמים ומשתמשת. נורית נולדה מכורה לסם וכעת היא נמצאת בתהליך גמילה. אמה של בר בת החצי שנה היא אלכוהוליסטית ונשאית הפטיטיס B (דלקת כבד). עדיין לא ברור אם בר גם היא נשאית. בר היא ילדה רביעית לאמה, כאשר כל אחיה (חלקם לאבות שונים) נמצאים באומנה. אמה לא מעוניינת להיפגש עימה. "היא מסכנה, חושבת שאנחנו ההורים שלה", נאנחת גילה. "אנחנו מתייחסים אליה כאילו היא הילדה שלנו".

כיצד הגעתם לשמש משפחת קלט חירום?

"עזבתי את משרד החינוך לפני ארבע וחצי שנים ורציתי לעשות משהו מועיל לחברה. בהתחלה רציתי להיות משפחה אומנת, אבל בגלל הגיל אמרו לנו שזה בלתי אפשרי. להיות קלט חירום אפשרי, היות ומדובר על פתרון זמני. אני מרגישה שאנחנו עוזרים לילדים. בדרך כלל מגיעים אלינו תינוקות ופעוטות חולים בגלל הזנחה וכל מיני בעיות משפחתיות".

איך נראה בוקר בבית שלכם?

"הבוקר שלנו הוא כמו בבית שיש בו שלישייה. קמים, אחרי שעתיים שלוש של שנת התינוקות, אוכלים, את יודעת, סדר יום של משפחה רגילה, אבל עם שלישייה. במשך היום יש לי עזרה של בת שירות לאומי. בעלי עובד וכשהוא חוזר מהעבודה הוא עוזר. זה תפקיד של 24 שעות. אין כמעט חופשות. זה קשה, אבל לומדים לחיות עם זה. אנחנו בחרנו את זה".

כמה זמן אפשר להמשיך כך?

"אני מאמינה שעוד 10 שנים. אחר כך, אלוהים גדול. לטפל בתינוקות בגיל שלנו זה לחזור אחורה בגיל. במקום לדבר על מחלות של זקנים אנחנו מדברים על מחלות של ילדים וטיטולים".

מהו הקושי העיקרי?

"הקושי הוא להיפרד מהילדים. כשנפרדנו לאחר שמונה חודשים מהתינוק שטולטל, היה לנו מאוד קשה. זה כאילו שלוקחים ממך ילד. צריך לדעת להתגבר ולהמשיך, כי יש עוד ילדים שצריכים אותנו. השאלה הגדולה היא למה אנחנו עושים את זה והתשובה היא כי מישהו צריך לעשות את זה. יש בדרום 10 משפחות קלט חירום. אנחנו נפגשים בינינו במסגרת סאמיט. הפגישות מאפשרות לנו לפגוש אנשים דומים. אנחנו מחליפים חוויות וכאבים. בוכים ביחד על הילדים שעזבו".

כיצד הגיבה הסביבה שלכם להתגייסות הזו?

"המשפחה הקרובה (לזוג שתי בנות ביולוגיות בוגרות) כמובן הסכימה. החברים אוהבים את הרעיון ובאים לבקר את הזוג הזקן עם הילדים הקטנים. קודם אנחנו היינו הולכים אליהם, כעת אם הם רוצים לראות אותנו, הם באים אלינו. גם המשפחה הרחבה".

את מודאגת מהמצב כעת?

"בינתיים שהינו במקלט זמן קצר ולא היה קשה במיוחד עם התינוקות. כרגע אנחנו מתכננים להישאר ולא מודאגים כי יש אמצעי מיגון. אם המצב יתחמם עוד יותר בדומה למה שקורה בנתיבות ושדרות נצטרך לעבור ואז זה מדאיג אותי. אם יהיה צורך, נעבור לביתה של בתנו. כרגע חשוב מאוד שנהיה רגועים, כי אם אנחנו לא רגועים, זה יעבור גם לילדים".

מה שאתם עושים בלתי נתפס, הירואי וטוטלי.

"טוטלי כן. הירואי לא".

מחמם את הלב לדעת שקיימים אנשים שכאלו. אם לא הייתי מדברת איתה, לא הייתי מאמינה. בהחלט הירואי.