רק אם בא להרגך - השכם להורגו

מיום שפרץ מבצע "עופרת יצוקה" אני מתייסר, וכל יום מלווה בתחושת חוסר אונים ובתסכול. אני כואב על נפשות מתות שנערמות מידי יום, ועל כך שאנשים לא השכילו למצוא דרך להכריע את הסכסוכים ביניהם, לבד מפגיעה איש ברעהו.

האתוס היהודי המנחה את היום יום שלי נשען על משנה אחת במסכת סנהדרין, משנה המביאה כחלק מן האיום על עדי נפשות מספר נימוקים לשאלה מדוע נברא האדם יחידי.

"ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלים עליו כאילו אבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא", "ומפני שלום הבריות. שלא יאמרו אדם לחבירו. אבא גדול מאביך" - הן שתיים מהתשובות.

המשנה מבהירה כי פגיעה באדם אחד פירושה החרבת עולם, והצלתו של אדם אחד היא קיום עולם, ומוסיפה נימוק שני המסביר

שהואיל וכל בני האדם מוצאם מאדם הראשון, כולם שווים ואין אחד מהם גדול מחברו, ואין לאחד מהם זכויות יתר. רבי עקיבא מעצים את הדברים: "רבי עקיבא אומר כל השופך דמים הרי זה מבטל את דמות שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך". רבי עקיבא מזכיר לנו את משמעות העובדה שהאדם נברא בצלם אלקים , מי שפוגע באדם ממעט את הנוכחות האלקית בעולם.

איני בא לטעון שאני מתנגד לפגיעה בבני אדם בכל מחיר, אבל מבצע בעזה פירושו קרבנות רבים, וכל קרבן הוא פגיעה בקיומה של אנושות שלמה. נקודת המוצא שלי היא חשש וחרדה מפגיעה בבני אדם, ממש כמו יעקב אבינו על פי המדרש וירא, שלא יהרוג. ויצר לו, שלא יהרג , יעקב אבינו חשש מלהרוג עוד לפני שחשש מליהרג וניתן וראוי להבין מכך עד כמה החשש להרוג הוא גדול. החשש להרוג עומד נוכח גם בגמרא בסנהדרין: "אם בא להורגך השכם להורגו" הגמרא מסייגת וקובעת "אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו". רק במידה שאתה יודע בוודאות שהוא מנסה לפגוע בך מותר לך להרוג אותו. הגמרא אף מסייגת וקובעת כי אם ניתן לעצור אותו מלפגוע בלא להרוג אותו ראוי לעצור אותו בפגיעה המינימאלית בו ולא בכל מחיר.

ואם נחזור לימינו, וללחימה המתנהלת בעזה -

לפגוע רק אם ידוע לי שאני עוצר את מי שפוגע בי , לא לירות לכל עבר ולא לירות בידיעה שאני פוגע גם במי שאינו מנסה לפגוע בי. באופן מוזר במקצת תפיסה זו רואה דווקא בפעולה קרקעית שיטת לחימה ראויה יותר ,היא אכן מסכנת את חיילינו, אך היא מאפשרת לפגוע רק במבקשי רעתנו בפועל ממש. הלגיטימיות של הפגיעה ביורי הרקטות על יישובי ישראל, אלה שמנסים להרוג בנו ללא כל אבחנה, אינה מצדיקה בעיני פגיעה במי שאינו מעורב בלחימה.

תהליך קבלת ההחלטות של כל שר בקבינט הביטחוני, חבר כנסת, או מפקד במלחמה הזו צריכה להתחיל מיראה מהרג, מהחשש הכבד ממיעוט הנוכחות האלוקית בעולם.

אם שכרו של מבצע זה יהיה שגשוג השנאה ומעגלים מתרחבים של קורבנות, מוטב שתמצא נקודה קרובה של עצירה. מוטב שנוכל לטעון בלב נקי שפגענו במבקשי רעתנו - אך פנינו לעתיד של שיחה, של מפגש, של שלום. עתיד של הקשבה כנה ועמוקה לאויב שמולנו , שכל מאווינו להפכו מאויב לאוהב.