דייטינג: רוצה לדבר איתך על הדברים האמיתיים
אני לא רוצה שנדבר יותר על העבודה שלי או על העבודה שלך ואיפה אתה למדת או איפה אני עבדתי בתור סטודנטית, איפה אתה גדלת או כמה אני מרוויחה, מה גודל הדירה שלך, או מה ההורים שלי עושים. רוצה שנדבר על מה שמתחת לשכבות, למסיכות, לאילוצים, למשבצות. שנדבר על מה שמעבר
אני לא רוצה שנדבר יותר על העבודה שלי או על העבודה שלך ואיפה אתה למדת או איפה אני עבדתי בתור סטודנטית, איפה אתה גדלת או כמה אני מרוויחה, מה גודל הדירה שלך, או מה ההורים שלי עושים. אני רוצה שנדבר על הדברים האמיתיים. אני רוצה שנדבר על מה שמתחת לשכבות, למסיכות, לאילוצים, למשבצות. שנדבר על מה שמעבר לאשליות השקופות שמציצות עלינו מכל פינת רחוב.
ממה בכית בפעם האחרונה? מה מרגש אותך?
אני רוצה שתספר לי על מה אתה חולם בלילות. מה הכי מפחיד אותך. את מי אתה מעריץ. עם איזו אישיות היית רוצה להפגש. האם אתה מעדיף את לאונרד כהן או את ניל יאנג? מאיר שלו או גרוסמן? ארקדי או מיכה שיטרית? מי החבר הכי טוב שלך בעולם? על מה אתם תמיד רבים? מה היית עושה עם מיליון שקל? זכרון ילדות הכי רחוק? מה היתה האהבה הנכזבת הראשונה שלך? לאיזה רגע בחיים היית חוזר? מתי הרגשת גאה? ממה בכית בפעם האחרונה? מה מרגש אותך? ממה הצלקת הזאת שבירכתי ראשך? וכשאתה קם בבוקר, למען מה אתה קם באמת?
* * *
כולנו עשויים מכל כך הרבה חתיכות, ובהביטי בך אני תוהה: מה הסיכוי שמיליון החלקיקים שבי יתאימו למיליון החלקיקים שבך?
אנחנו מורכבים מהתניות ילדות שאספנו מבית ההורים, ממה שתמיד רצינו להיות ואחר כך התפכחנו.
אנחנו מורכבים מכל הדברים שאנחנו ממשיכים לעשות בלי שאיש יודע, בעולם הפרטי שלנו.
אנחנו מורכבים מהחברויות ארוכות השנים שלנו, מבדיחות פרטיות, מחלומות גנוזים.
אנחנו מורכבים מכל הזכרונות שלנו, מקשרים קודמים, מצלקות ישנות שהגלידו כבר אך לא נשכחו.
אנחנו מורכבים מהפעם הראשונה שנפלה לנו שן ועד הפעם האחרונה ששכבנו עם מישהו. מהפעם הראשונה שעישנו סיגריה, ועד הפעם האחרונה שנסענו לסיני. מהפעם הראשונה שפיטרו אותנו מעבודה, ועד הפעם הראשונה שקנינו אוטו משלנו.
אנחנו מורכבים ממיליוני מילים שאמרנו, ומחשבות שחשבנו, ומכל הסיפורים שסיפרנו לעצמנו על עצמנו. אנחנו מנגנונים מופלאים של הישרדות והדחקה, של גדילה ושל יופי. אם נחבר את הגילים שלנו, צברנו יחד קילומטראז' של 58 וחצי שנה.
אל תספר לי מה שאני יכולה לראות בעצמי
איך, עם כל המטען הזה שאנחנו נושאים על עצמנו, נוכל לדבר באותה שפה? איך נוכל באמת להבין את משמעות המילים הנאמרות, ולא רק נהנהן בראשנו, חושבים כבר על התשובה? איך נרגיש שהגענו הביתה, שטוב לנו כאן? שמישהו יכול להכיל אותנו, ואנחנו אותו. שנראה את המכלול שהוא, ונסתקרן כל הזמן רק להכיר אותו עוד?
* * *
אז אל תספר לי את כל המסביב. אני יכולה לראות בעצמי באיזה אוטו אתה נוהג, איזה ג'ינס אתה לובש ואיך אתה שותה את הקפה שלך.
ספר לי את מה שאני לא יכולה לדעת.
הרשה לי לגעת באותה מורכבות חמקמקה, ייחודית, חד- פעמית, נדירה, שהופכת אותך למי שאתה.
הכנס אותי פנימה, ללב שלך. כי זה כל מה שמעניין אותי, וזה הדבר היחיד שיגרום לי להישאר לצידך.
