שים על עצמך משהו ותתחיל לצאת לדייטים
מדברים על הא ודא, והשיחה מתגלגלת ותמיד מגיעה איכשהו לאיזשהו חבר משותף. כי כשאתה הומו באזור חיוג 03-מורחב, בטוח שתמצא חבר משותף אחד לפחות. זורמים לדבר על חוויות עבר משותפות (“נו, אז איך אתה יצאת מהארון?”)
כן, קוראות וקוראים נכבדות ונכבדים, יש לי וידוי: אין דבר ששנוא עלי יותר בתחום היחסים הבין-אישיים מאשר דייטים. אותו אירוע מאולץ בו אתה מרגיש כמו בראיון עבודה, מספר איך אתה אוהב לקום שעתיים לפני בן הזוג שלך ביום שישי בבוקר כדי להכין לו ארוחת בוקר מפנקת ונזהר לא לגלוש לפרטי אותו ערב בו שלחת חברה להתקשר לבחור שזרק אותך כדי לספר לו שעברת תאונת דרכים קשה. אז לא, אני לא קם שעתיים לפני אף אחד ואני בטח שלא מכניס את עצמי לתאונות דרכים, אבל בחייכם, לכמה מאיתנו אין שלדים בארון שהם מתאמצים להסתיר במשך דייט שלם?
הדייט הראשון שיצאתי אליו היה סטנדרטי: יושבים לכוס קולה, מדברים על הא ודא, והשיחה מתגלגלת לה וזורמת, תמיד מגיעה איכשהו לאיזשהו חבר משותף. כי כשאתה הומו באזור חיוג 03-מורחב, בטוח שתמצא חבר משותף אחד לפחות. זורמים לדבר על חוויות עבר משותפות (“נו, אז איך אתה יצאת מהארון?”), מזמינים חשבון ומתלבטים בקול אם להתחלק (“לא, מה פתאום, העוגה שלי עלתה יותר מהצ'יפס שלך"). משם זורמים לאנשהו, זרימה שמתחילה איפשהו באוטו ויכולה להמשיך אצלך, או אצלו, בכפוף לתנאים האפשריים, ואתה עוצר את זה באמצע כי אתה לא רוצה להתחיל מערכת יחסים בצורה הסטנדרטית של דייט-סקס-לא להתקשר אחרי זה. אבל אז אתה חוזר הביתה ומבין שהערב היה רחוק מלהיות מעניין, וששוב היה מדובר בראיון עבודה, והמחשבה על בילוי עוד ערב אחד כזה נשמעת מרתקת בערך כמו צפייה בלקט של "פסוקו של יום".
אז אנחנו מקבלים את המוצר הנלווה של דייט-לא-מוצלח-חד-צדדית – תוכנית ההתנתקות: איך לבשר לצד השני שהוא אמנם "נורא נחמד" וש"אין שום דבר רע בו", אלא שזה "לא זה", ואתה "לא יודע להסביר את זה". המהדרין ימציאו סיפורים כמו "האקס שלי התקשר והציע לי נישואים" או "אני עובר לתימן".
דייט אחר ברזומה התחיל אותו דבר: גם שם היה בית קפה, היתה קולה, היתה מלצרית מבולבלת שניסתה להבין אם מדובר בדייט או בשני חברים שיושבים לאכול ורבים מי יזמין מה. מובן שלא סיפקנו את יצר הסקרנות שלה ולא היו מבטים רבי-משמעות שמרמזים על ההולך לקרות. אולי בגלל שאכן, כלום לא קרה. נסענו הביתה, אני שלפתי בצורה רבת משמעות מסטיק כדי להכין את עצמי לבאות, והוא פשוט הוריד אותי בביתי ונפרד ממני לשלום בנשיקה מנומסת. עקבותיו הסתכמו בשיחה אחת שלא הצלחתי לענות לה בגלל שהייתי בעבודה, ושיחה חזרה שלא נענתה. במין הסכמה הדדית דרכינו נפרדו ואני המשכתי הלאה בחיי.
האם הצד השני מבין שאנחנו בדייט?
סוג אחר של דייט שאני מאוד מחבב הוא הדייט-הלא-שגרתי: לא עוד בתי קפה, הקץ למוכר הוורדים שמחליט להפציע ברגע הכי לא מתאים ומוציא אותך קמצן וחסר-רומנטיקה רק בגלל שאתה לא בקטע של פרחים. תרשמו לפניכם, זה הדייט האולטימטיבי בשבילי – למשל קובעים בנקודה מסויימת בשדרות רוטשילד ויוצאים להסתובב, או קונים בקבוק יין ושוקולד ויושבים בכיכר רבין על ספסל. אבל מה קורה פה? האם הצד השני מבין שאנחנו בדייט? האם אני בטוח שהוא מבין את זה, או לא, ומנסה להגניב נשיקה קטנה על השפתיים בסוף הערב? ובכלל, דייט בשדרות רוטשילד כשכל שנייה מישהו מאיתנו יכול לפגוש חבר, ידיד, אקס או יזיז (או שילוב מהמם של כל אחד מהארבעה) יכול להיות משהו הרה-אסון. ועדיין, זה עדיף על מוכר הוורדים והמלצרית האבודה, לא?
אתה מקבל הזדמנות להציץ באוסף הדיסקים
הסוג האחרון והחותם של דייטים שהיו לי הוא הדייט הביתי. “למה לבזבז כסף על קפה? יש לי בבית, תביא בקבוק יין ונראה איזה סרט ב-VOD”, הם אומרים בדרך כלל. אז כן, דייט ביתי זה נחמד. צריך להתלבש יפה, אבל לא יותר מדי, אתה מקבל הזדמנות להציץ באוסף הדיסקים, התמונות והחרסינות שהוא שומר בסלון, אולי פוגש את השותפ/ה שלו, והכי חשוב, מגלה מראש לאן הוא דוחף את הבלגן כדי שהבית ייראה מסודר. אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם, בנים יקרים. הכוונות לא טהורות, הערב כנראה לא ייגמר בצורה ידידותית ואפלטונית. בהסכמה הדדית לדייט כזה, לשני הצדדים כנראה ברור שתראו יותר עור מאשר מנתח פלסטי (ועדיין, המילה "לא" נשארת בתוקף לכל אורך הערב).
* * *
אבל בסופו של דבר, סוג הדייט לא באמת משנה. אם השיחה המקדימה היתה קולחת, אתם כנראה תמצאו את עצמכם מדברים בזמן שהמלצרים כבר הפכו את כל הכסאות ומסתכלים עליכם חסרי סבלנות, מחייכים למוכר של הסושי בשדרה או מכורבלים מול הטלוויזיה עם החתול. ומפה – שווה להמשיך הלאה.
