"חומת מגן" נדרשת גם בעזה

כאשר נופלת רקטה על אשדוד מתחילים תושבי ראשון לציון לשאול מתי הגראדים יגיעו אליהם, מתי ישיגו או יפתחו אנשי החמאס והג'יהאד בעזה טילים לטווח גדול יותר מ-40 ק"מ.

אין תושבים רבים היום בישראל ששואלים מדוע לא משוגרים טילים מערי יהודה ושומרון על נתב"ג ועל רמת גן. מדוע לא יוצאים משם פיגועי תופת? האם ערביי יו"ש הם אוהבי ישראל? האם הרשות הפלסטינית מונעת מהם לשגר קסאמים על כפר סבא?

כל ילד יודע את התשובה: פתח תקווה ונתניה לא חוטפות היום טילים משום שצה"ל נמצא ביהודה ושומרון, משום שהוא פועל בחופשיות בערים ובכפרים. לצה"ל שנמצא בשטח יש מודיעין מדויק, וכשפצצה מתקתקת יוצאת לדרך היא נתפסת במחסומים הממתינים לה.

בתקופת הפיגועים הגדולים באוטובוסים ובמסעדות בשנת 2003 היו קריאות רמות לממשלת שרון להפסיק את הפיגועים. פוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים טענו שאין פתרון צבאי לפיגועי התופת, חובה לבנות גדר הפרדה וללכת לתהליך מדיני שיפסיק את הפיגועים. אותם אנשי תקשורת ופוליטיקאים טענו גם, שמבצע צבאי יהיו כרוך באלפי נפגעים, וצה"ל ישלם מחיר כבד מאוד בהרוגים ופצועים.

שרון החליט לצאת למבצע "חומת מגן" אחרי פיגוע הדמים בליל הסדר במלון פארק בנתניה. צה"ל החזיר את השליטה הצבאית לידי מדינת ישראל במחיר דמים נמוך באופן יחסי, שיכלל מאוד את היכולת המודיעינית שלו ושל השב"כ, וכמות הפיגועים ירדה פלאים.

הגיע הזמן להתפכח מתפיסת אוסלו, לפיה מישהו אחר יילחם עבורנו ויעשה לנו את העבודה. התפיסה שיש "טובים" - הרשות הפלסטינית ו"רעים" - החמאס, הוכחה כשקרית ומתעתעת. גלי הטרור ששטפו אותנו אחרי אוסלו ואחרי ההתנתקות פעלו בחסות הרשות הפלסטינית. המחשבה הנבערת שחיילי הרשות הפלסטינית יילחמו בטרור וימנעו אותו, עבר זמנה. אינספור פעמים הוכח שכלי הנשק שנמסרו לה הופנו כלפינו. פעם אחר פעם אנחנו נתקלים בטרוריסטים ששוחררו מכלאם במחוות של "חיזוק" ערפאת או "חיזוק" אבו מאזן, ובשוטרי הרשות הפלסטינית המשתתפים בפיגועי טרור.

גם המחשבה שכוחות זרים יחזיקו את ציר פילדלפי וישלטו בעזה, ולא יאפשרו שיגור רקטות מעזה - אין לה על מה לסמוך. לצורך דוגמא רק לפני מספר חודשים התפורר הפיקוח הזר במעבר רפיח. ברגע שחמאס החל לאיים, הפקחים שחששו לחייהם ברחו מהמעבר. אנו חייבים להשתחרר מהרעיון שמישהו אחר יסכן את חייו כדי לשמור על שלומנו.

בימים האחרונים עולה מושג חדש ישן: "שיקום ההרתעה". התובנה המערבית שההרתעה של צה"ל תגרום לחמאס לחשוב שוב לפני שהוא משגר עוד קאסמים וקטיושות, אינה עובדת בעזה. המנטליות שלהם שונה לגמרי. מושג ה"נצחון" אצלם מתבטא בעצם ההישארות של החמאס על הרגליים בסוף מבצע "עופרת יצוקה". כל הסכם תהדיאה משופר ייצרב בתודעה הלאומית הפלסטינית כנצחון והתכוננות לסיבוב הבא.

לכן, אין לנו ברירה. אם אנו חפצים בשקט לתושבי הדרום, אסור לנו להפסיק את מבצע "עופרת יצוקה" עד שצה"ל יכריע את החמאס, ויקח לעצמו יד חופשית לפעול נגד הטרור בכל עת גם בעזה. השליטה הבטחונית הזו תאפשר לשב"כ מודיעין ויכולת סיכול, ומערכת הבטחון תוכל להניח שמיכה עבה על הטרור הצומח בעזה. מבצע 'עופרת יצוקה' צריך להפוך ל"חומת מגן" של עזה.

אף אחד לא משלה את עצמו שתושבי עזה יאהבו אותנו, ובאמת אנחנו לא צריכים להחזיק בידינו את השליטה האזרחית בחייהם של תושביה, כשם שאיננו אחראים למערכת החינוך, התחבורה והיתרי הבנייה בשכם. עלינו לאפשר לתושבי הרצועה ניהול מוניציפלי ומשטרתי, ומנהל עצמי מלא בלי התערבותנו. אך את חופש הפעולה הביטחוני עלינו להשיב לידינו.

עדי מינץ, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר