"ראיתי אדם שנכנס לחנות ובידיו בקבוק שמן זית וסט כוסות מזכוכית. הוא ביקש מבעל החנות להחליף אותם תמורת כמה קופסאות שימורים. המראה הזה גרם לי להבין שהמצוקה שלנו חמורה הרבה יותר משחשבנו" - כך סיפר ל-ynet מוחמד אבו-דקה, תושב אזור פראחין שבחאן יונס.
נהירת התושבים לבתי קרוביהם באזורים אחרים ברצועת עזה ואל בתי הספר של סוכנות הסעד אונר"א, בתקווה למצוא שם מקלט מההפצצות, גברה בימים האחרונים ומרבית הבתים באזור פראחין ננטשו. זאת, עקב ירי הפגזים לעבר העיירה חוזאעה הסמוכה לחאן יונס - ירי אשר גרם לכמה הרוגים ולעשרות פצועים. למרות זאת, תושבי האזור מרגישים כי הרע מכל עדיין לפניהם.
יוצאים עם דגלים לבנים בשכונת זייתון, הבוקר (צילום: AFP)
לדבריו של אבו-דקה, אביו בן ה-70 סירב עד-כה לעזוב את ביתו למרות קרבתו לגדר הגבול עם ישראל ולכוחות צה"ל. "היום, כשההפגזות החלו להישמע קרובות יותר והחיילים נכנסו לתוך השטח שלנו, גם אבא שלי הבין שאין ברירה. מי שנשארו פה מתוך אוכלוסייה של אלפי תושבים, הם אלה שוויתרו על החיים וגם אותם ניתן לספור על שתי ידיים. חזרנו עשרות שנים אחורה. ייקח שנים על גבי שנים לבנות מחדש את מה שנהרס".
יוצאים מזייתון, הבוקר (צילום: AFP)
לדבריו של אבו-דקה, שמתארח בימים אלה אצל משפחה בחאן יונס, בתי
הספר של אונר"א מקבלים את כל מי שהם יכולים, אולם אחרי ההפצצה על בית הספר בג'בליה לפני
חמישה ימים, רבים כבר אינם פונים לאונר"א כברירה ראשונה. בלית ברירה הם מבקשים מקלט מאנשים שהם אינם מכירים כלל. "מראה של מאה תושבים בדירה אינו מראה נדיר. למזלנו התושבים מבינים את המצב והמארחים מפגינים קבלת פנים ואורך רוח מדהימים. לולא העזרה והכתף ההדדיים, המצב היה הרבה יותר חמור".
"בתי הספר קולטים בעיקר פליטים אבל הם התבררו כמסוכנים לא פחות. למרות זאת, אפילו בזמנים כאלה אנשים מסתכלים על שיקולי הנוחות שלהם. אין שם את מה שיש בבתים, ואפילו בבתים שבהם שוהים מאה איש התנאים נוחים יותר מאלה שבכיתות הריקות".
אבו-דקה סיפר כי שיחת היום בין תושבי אזור פראחין היתה על פצצות זרחן, שצה"ל ירה כביכול. "הן מוציאות ריח מסריח בטירוף. אנשים נזקקו לטיפול בבית חולים כי הן גם שורפות. כאילו לא חסר לנו פצועים מהמלחמה. אני עצמי דרכתי על אחת כזו והרגשתי את הרגל בוערת. בחור אחר הרים את הפצצה והכניס אותה לכיס כדי להראות לחברים שלו ואז הרגיש את הרגל שלו מתבשלת".
