מומחה: לחזק את שיתוף הפלסטינים בנושא המים

היכולת של ישראל להתפיל מי ים תשפיע גם על הסדר הקבע עם הפלסטינים - כך סבור פרופ' אלון טל מאוניברסיטת באר שבע, שמעיד היום (ד') בפני ועדת החקירה לניהול משק המים בחיפה.

בנייר העמדה שהגיש לפני עדותו כתב טל כי הפער בין כמויות המים הזמינות לאוכלוסיה, והצרכים של קהילות פלסטיניות הולך וגדל, והופך את יצירתם של מקורות מים נוספים ליעד מדיני אסטרטגי. היכולת להתפיל מי ים משנה "את הדינאמיקה במשא ומתן להסדר הבא...".

עוד על משבר המים:

• מומחה: ישראל "מאבדת" מים מעבר לקו הירוק
• רשות המים: לא יהיו הפסקות יזומות
• 2009: מתקני ההתפלה יפיקו 25 אחוז יותר
• גורם ברשות המים: לא משתלם לייבא מטורקיה
• החקלאות מייבשת אותנו / פרופ' הלל שובל
• רשות המים, למה אתם מפחדים? / ניר פפאי
  

טל, מומחה בנושא איכות סביבה המתמודד לכנסת מטעם "התנועה הירוקה-מימד", ציין כי ישראל חייבת להישאר מעורבת בניהול משק המים הפלסטיני, אך יש לבחון האם זכות הווטו שיש לה בוועדה המשותפת בנושא המים אינה פוגעת באמון. לדבריו, הפלסטינים סבורים שבמצב הנוכחי הוועדה מנציחה שליטה ישראלית על מקורות המים שלהם.

הוא סבור גם כי על ישראל לחזק את שיתוף הפעולה עם הפלסטינים כדי להאבק בתופעות של זיהום מקורות מים מעבר לקו הירוק, שפוגעים במאגרי מי התהום של שני העמים. "מקורות המים אינם יכולים לחכות להסדר הקבע...".

האידאולוגיה עיוורה את מקבלי ההחלטות

בנייר העמדה שהגיש הסביר טל כי לדעתו, הפיכתם של המים לחלק מהאידאולוגיה הציונית מאז קום המדינה, הפריעו לניהול התקין של משאב הטבע יקר המציאות הזה במזרח התיכון. "האיכר היהודי היה בחזקת אידיאל, ומים שהשקו את אדמתו הפכו חלק בלתי-נפרד מהזהות הלאומית", כתב טל. "מים לא היו סתם מוצר, אלא חלק מהאידיאולוגיה. החלטות בדבר קידום תשתיות מים לא נעשו על בסיס רווח והפסד כלכלי, אלא בהקשר של חזון לאומי".

לדבריו, ההצלחה בפיתוח מקורות מים בשנותיה הראשונות של המדינה "... יצרה תאבון לא-מציאותי, ועיוורה מקבלי-החלטות בכל הנוגע להשלכות ארוכות-הטווח של הפעלת לחץ על משאב עדין... האופטימיות הלא-מציאותית וקוצר הראייה של המנהיגים הפוליטיים בישראל עד לאחרונה, הנם במידה מסוימת תוצאה ישירה של ההצלחה האדירה בשלב ההתחלתי".

החקלאות פוגעת במי התהום

טל טוען כי אחת הבעיות הבולטות של משק המים בישראל היא הזנחת תשתיות הטיפול בשפכים עירוניים ותעשייתיים, ואכיפה לקויה שהביאה לזיהום מקורות המים ולצורך בטיפול בטרם השימוש בהם. "התלהבות נציבי מים לדורותיהם בקידום שימוש חוזר במים מושבים, מבלי לתת את הדעת על ההשפעה ארוכת הטווח של מקור מים כה מלוח על מי התהום והקרקע", גרמה לדבריו להמלחה של מאגרים. "שאיבת יתר החמירה כמובן את התופעה והאיצה חדירת גופי מים מליחים למאגרי מי התהום ולכנרת".

עם זאת, טל סבור כי חשוב להמשיך ולהשיב את כל השפכים העירוניים והתעשייתיים לשימוש חוזר בעיקר בחקלאות, אך הדבר מחייב שדרוג משמעותי של איכות הקולחין העירוניים. ברמה הביתית הוא סבור כי משרדי הממשלה צריכים לאפשר מיחזור מים ביתי (מים אפורים - ממקלחות וכביסה למשל) להשקיית גינות ציבוריות. "... משרד הבריאות חייב לקבוע תקנים סבירים כדי לאפשר ניצול מים אלה", כתב.

לדבריו, העובדה שמשק המים מנוהל בפועל תוך מעורבות של מספר גופים פוגעת ביעילות. "כאשר הטיפול במים נמצא בכל זאת תחת אחריותן של רשות המים ומשרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים וחברת מקורות, הדבר מונע מערכת מאורגנת ומתוזמנת.

תוצאת הפיצול היא לעתים חוסר יעילות וכפילות, התמסרויות מיותרות בין מוסדות ממשלתיים מקבילים והעדר תיאום ומדיניות אחידה". טל סבור כי רשות המים והסמכויות האחרות צריכות להיות תחת האחריות של השר להגנת הסביבה.

טיפול בזיהום - כמו מתקן התפלה גדול

בעדות אחרת בפני הוועדה, של מומחי עמותת "אדם טבע ודין" נטען כי לזיהום מקורות המים השפעה עמוקה על היצע המים הטבעי של ישראל, והזנחת הסוגיה רק מחמירה את הבעיה וגורמת להתפשטות הזיהום.

בנייר עמדה שהגישה העמותה נכתב נכון לשנת 2007 סגורים בישראל 212 בארות מים עקב זיהום. המשמעות היא 80 מיליון מ"ק של מים שיורדים לטימיון מדי שנה - כמות שדומה לכמות המים המופקים במתקן ההתפלה באשקלון.