מדריך למנהיג בשעת משבר

במעגל השני–שלישי של הנושאים מהם אנו מוטרדים נמצאת שאלת המנהיגות הנוכחית. המצב בו יש לנו ראש ממשלה בסוף תפקידו, שר בטחון ושרת חוץ מתמודדים בתוך מלחמה לא פשוטה, ממקד בהם את תשומת ליבנו. היוכלו השניים להתעלות מעל שיקולי בחירות? היוכל ראש הממשלה להתעלות מעל שיקולי סוף הדרך? ובכלל, הבחירות שבפתח אליהם מצטרף מתמודד נוסף מעלות את השאלה מיהו המנהיג הראוי. מהם הקריטריונים שעל פיהם אנו, האזרחים נעריך מנהיג ראוי?

פרשת השבוע – 'שמות' , אותה אנו קוראים משרטטת את צמיחתו של המנהיג שבכל הדורות – משה. מהם הקריטריונים לבחירתו? המדריך:

1. הוא בא מהמים והארמון – הוא לא צמח על הפיגומים, הוא לא התחיל כמנהיג של חבורת עובדים, שכונה או שבט. הוא נמצא כמעין תינוק אובד בנילוס וגדל במשך עשרות שנים בארמונו של פרעה. האלוקים לא בחר מנהיג שצמח בשורות המפלגה, וגם לא בפוליטיקאי מקצועי. המנהיג מוצנח מבחוץ. אל נשכח שלאחר שהוא הורג את השוטר המצרי המכה את העבד היהודי, הוא בורח הרחק ממצרים לארץ מדין. מעניין שבשנים האחרונות עומדים בראש המפלגות הגדולות אנשים שלא צמחו בפוליטיקה, מסתבר שאנחנו לא רוצים עסקנים אנו רוצים מנהיגים.

2. הוא בעל אומץ לב אישי ונכונות להקרבה –

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה

וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלותָם

וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ

וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:

(שמות פרק ב)

3. אדם עם עקרונות מוסריים עליהם הוא מוכן להילחם ואף להקריב את עתידו ואף את חייו–

וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים (= רבים)

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?!:

ולאחר שהוא בורח מאימתו של פרעה למדין הוא פוגש בעוול מוסרי נוסף, בבנות יתרו כהן מדיין הרוצות להשקות את הצאן והרועים מגרשים אותם. ותגובתו של משה:

וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם

וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן

וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם:

4. משה מתחיל כרועה צאן, תפקיד המבטא יחס אמפטי אל החלש והסובל, לא רק איש 'חזק'-

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ.

חכמים שמו לב, שגם המנהיג האלמותי שאחר משה, דוד המלך, גם הוא התחיל כרעה צאן:

"משה נתגדל (=גדל) מאחרי הצאן....,

"דוד נתגדל מאחרי הצאן"

5. לא: "אני ואני" אלא תחושה שהוא לא ראוי לתפקיד, זה גדול על מידותיו –

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלהִים:

מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה ?

וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?

6. הוא 'שליח', הוא לא בא בזכות כישרונותיו, או "זה מגיע לעם" שאני אהיה מנהיגו. המנהיג מונע על ידי תודעת שליחות. משה נשלח ישירות על ידי האלוקים, המנהיג של היום צריך להיות נקרא אל שליחותו, לא כמי שדוחף את עצמו באמצעות לוביסטים ויועצי תקשורת. אין זאת אומרת שהוא לא יכול להיוועץ בהם. אבל הוא חדור תחושה של שליח ציבור. האלוקים אומר למשה":

כִּי אָנוכִי שְׁלַחְתִּיךָ

7. הוא מודע היטב לחסרונותיו, הוא יודע כי איננו כליל השלמות:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה'

בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם

גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:

8. למה דווקא אני? יש טובים ממני. משה זקוק להוכחות שהוא האדם הראוי. הוא לא מחפש את התפקיד ובודאי לא נלחם עליו, הוא מוכן (בקושי רב יש לומר) לקחת אותו עליו, אבל צריך שהאלוקים לא פחות יקרא לו אל הדגל. אפילו בסוף תהליך השכנוע המתיש, מנסה משה לבקש שה' ימצא לו מחליף ראוי יותר. ובתגובה הוא זוכה לחרון אלוקי.

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדונָי

שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח:

וַיּיִחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה

יכולנו להמשיך, כמובן עוד ועוד, אך הבלטנו כאן שתי תכונות

עיקריות. המנהיג בא מבחוץ. עוצמתו, בודאי בתקופת משבר, קשורה בעובדה שהוא מייצג עולם חיצוני שבו התקווה והשינוי המתבקש יכולים להתקיים. אם הוא בא 'מבפנים' הוא יוכל להנהיג את ההווה אך לא להוביל אל העתיד.

'אובמה' כסמל עכשווי, מייצג משהו מעין זה, הוא שייך למיעוט השונה, הוא בסך הכול היה בסנאט האמריקני קדנציה אחת. אולי דווקא האחר יוכל להושיע את האומה הגדולה מתוך עצמה. והמנהיג המודע לחסרונותיו, נשלח לתפקידו. בשליחות יש כוח, לא רק מבחינת ניקיונו של המנהיג, אלא משום שהמונהגים מבינים שהמנהיג לא ממש חפץ בתפקיד, והוא מוכן ללכת הביתה, אף אחד לא עושה לו טובה בכך שהוא ממלא את תפקידו. מנהיג ששואף לתפקידו, הוא מנהיג חלש, אין לו כוח עמידה מול העם, הוא תלוי בסקרים ההפכפכים כמו טובע שנאחז ברפסודה מתנדנדת.

החיילים שלנו, ההורים, הנשים, הילדים והאחים ששלחו אותם אל הקרב בעזה, ראויים למנהיגות של אמת, למנהיגות ראויה.