פוטו רצח
ב"חורבה", מנסה הבמאי עמיר מנור לחדור אל נפשותיהם של המעורבים ברצח אסף שטיירמן, מבלי לאפשר לצופה להזדהות איתם. "מוטלת עלי אחריות מוסרית על הסיפור", הוא מסביר ומספר על הצילומים בתנאי הגרילה ותפקידו של העירום בסרט
11 שנים בדיוק אחרי אותו רצח מזעזע וחסר היגיון, החלו צילומי הסרט "חורבה" שנכתב בהשראת המקרה ומגיע בימים אלה לסינמטקים ברחבי הארץ. הסרט נפתח לאחר אקט הרצח עצמו ומלווה את שלושת הגיבורים (מיכאל אלוני, דאנה איבגי ואפרת אביב), שדמויותיהם נושקות לגיבורי הפרשה האמיתיים, ברגעים שאחרי המעשה.
"קשה לומר שהאידיאולוגיה שעולה מתוך הדיאלוגים של מיכאל אלוני זהה לזו שהובילה לרצח. זה דבר שלקחתי מתוך הניתוח שלי את חורב בין השורות, בכתבות שפורסמו בנושא לאורך השנים".
לא מחוייב למציאות
הפנייה לסיפורים אמיתיים כמקור השראה לא זרה למנור בן ה-29, סטודנט בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב. גם סרטו הבא, שבמרכזו זוג קשישים, מבוסס על סיפור אמיתי, וסרטו הקודם "אדומים" התבסס על סיפור מחייו, שגם זיכה אותו בפרס הדרמה בפסטיבל הקולנוע בירושלים. את "חורבה" הוא מימן, באופן חלקי, מכספי אותה זכייה ונעזר גם במימון מאוניברסיטת תל-אביב ומקרן רבינוביץ'.
נפגשת עם המשפחה של אסף שטיירמן או מישהו אחר שקשור לפרשה במהלך ההכנות לסרט?
"בפירוש לא. ברגע שבו אתה מתחייב למשפחה, או למישהו מהנוגעים בפרשה, אתה מתחיל להגביל את עצמך מבחינה אמנותית. בגלל זה בחרתי לייצר את המרחק בין הסרט לבין הסיפור, גם בכל הקשור לשמותיהן של הדמויות. זה סיפור בהשראת הרצח, הוא לא מבוסס על המקרה אחד לאחד. אבל כן רציתי לייצר כמה אלמנטים דומים, יותר במבנה הרגשי של הדמויות מאשר במבנה העלילתי. הרי אף לא יודע מה באמת קרה באותו הלילה, לאחר הרצח, ולכן רוב הדברים בסרט הם יותר השלכה שלי מאשר כרוניקה של עובדות.
"מצד שני, לקחתי על זה אחריות מלאה. הסרט מצולם כמו שהוא מצולם בשביל לייצר מרחק בין הדמויות לצופה, כדי שהוא לא יזדהה איתם. אתה לא יכול להפוך רוצח לגיבור, זאת בעיה מוסרית. אי אפשר לקחת שלושה רוצחים, שלכאורה דמויותיהן מבוססות על מקרה אמיתי, ולהפוך אותם לגיבורים שהצופה יכול להזדהות איתם ולהבין את מניעיהם, וזו הסיבה, לדעתי, שעד היום לא נעשה סרט כזה".
אתה חושב שמי שלא מכיר את הסיפור יצליח להתחבר לסרט ולהבין מה בעצם קורה בו?
"בהחלט, גם אנשים שאין להם נגיעה לסיפור התחברו לסרט והבינו מה קורה בו. הסרט עובד גם בלי להכיר את הסיפור. אגב, הרבה צעירים שראו את הסרט לא הכירו בכלל את המקרה ובכל זאת חוו את הסרט, ואחרי זה הלכו לברר את פרטי המקרה".
חורבה לכל דבר
עלילת הסרט מתרחשת כמעט לכל אורכה בבית נטוש אליו מגיעים הרוצחים לאחר המעשה. המראה הקודר של הבית המוזנח והמזוהם, כמו גם הפסקול שחיבר ברי סחרוף, הופכים את "חורבה" לסרט חריג בנוף הקולנוע המקומי, לפחות בכל הקשור לאסתטיקה ולשפה הקולנועית שלו. "היה לי חשוב מאוד לייצר לסרט שפה וצבע משלו", מסביר מנור. "בכל פריים אתה חווה את העליבות ואת הריקבון של הלוקיישן, גם אם אין משחק בפריים". והכנת הלוקיישן הכמעט-יחיד הזה, כך מתברר, הציבה לא מעט קשיים בפני צוות ההפקה.
איבגי ואביב ב"חורבה". עירום לא לשם פרובוקציה
"צילמנו בפרדס חנה", מספר מנור. "מצאנו שם מבנה נטוש, ואיך שראיתי אותו אמרתי שזה מושלם. אפילו שילמנו עליו דמי שכירות. זה היה סיוט: לא היה גג, צילמנו בחורף וירד גשם. וברגע שיורד גשם, כל המקום נהרס. יום צילום שלם הלך לנו בגלל הגשם, ויום לאחר מכן היינו צריכים להקים הכל מחדש. גם חשמל לא היה במקום, היינו צריכים לפתוח קו מחברת חשמל, וגם מים לא היו. המים באמבטיה הורתחו בסירים עם בלוני גז. בעיצוב הסט נעשתה עבודה מדהימה וקשה מאוד".
גם עבור השחקנים הסרט דרש התמודדות עם אתגרים לא פשוטים. אם לא די בקור ובלוקיישן הבעייתי, הרי שהסרט דרש משלושתם להופיע בעירום, באופן מטריד למדי. "העירום היה חלק אינטגרלי מהסרט ולא משהו שנעשה לשם הפרבוקציה", מבהיר מנור. "ואם תסתכל היטב, השחקנים ערומים אבל לא רואים הרבה עירום. המטרה היתה מאוד עלילתית, ממש לא בשביל לחרמן את הצופה".
איך הצלחת לשכנע שלושה שחקנים להתפשט בסרט סטודנטים?
"העבודה עם השחקנים היתה מדהימה. ברגע שהם הבינו שמדובר בתהליך עמוק ודיאלוג משמעותי ובעבודה מקצועית מאוד, ושלא מדובר בסרט שבו השחקנים מתפשטים לשם הפרובוקציה אלא שיהיה בזה שימוש מאוד עדין ורגיש, הם התחייבו והתמסרו לזה. כל אחד מהם באמת נכנס לדמות ועבר תהליך פנימי משמעותי מאוד".
הרצח עצמו, שנחסך מהצופים בתחילת הסרט, חותם אותו בסופו של דבר, וזוהי למעשה הסצנה היחידה בה ניתן למצוא קווי דימיון ברורים בין הסרט לבין הסיפור עליו הוא מבוסס. "בסופו של דבר, עם כל הריחוק, אני עדיין מחוייב לאיזושהי אמת", הוא מסביר. "רציתי להבטיח שאם קרה ובמקרה הצופים הזדהו עם אחת הדמויות או ריחמו עליה, שלא ישכחו מה באמת קרה שם, מה הם עשו. זה חלק מהאספקט המוסרי של הסרט: כיוון שזה נעשה בהשראת הסיפור האמיתי, מוטלת עלי אחריות מוסרית על הסיפור".
זה נשמע כאילו לא היית משוכנע שהצלחת, עד אותה סצנה, לשלול מהצופה כל אפשרות של אמפתיה כלפי הדמויות.
"הייתי שלם לחלוטין עם שאר הסרט, הרגשתי שמה שעשיתי עובד. זה היה סוג של וידוא הריגה".
- הסרט "חורבה" יוקרן הערב (ג') ב-21:00 בסינמטק תל-אביב, ובכל יום שישי בחצות החל מהשבוע הקרוב. במהלך פברואר יוקרן הסרט בסינמטקים ברחבי הארץ, והחל ממחר גם באולמות "האוזן השלישית".
