הבלון: המצאה שאי אפשר לחגוג בלעדיה
הידעתם שהבלונים הראשונים היו עשויים מאיברים פנימיים של חיות? הכל אודות הקישוט המתנפח ותשובה לשאלה: למה יוצא לנו קול מצחיק כשאנחנו שואפים הליום?
בכל אירוע שמכבד את עצמו ניתן למצוא לפחות שני בלונים צבעוניים. הם משמשים לקישוט ואפילו למשחק, ואיש אינו יכול להכחיש: להחזיק בבלון זה כיף. מהיכן הגיעו אלינו הבלונים הראשונים? ובכן, מתברר שהבלונים הראשונים היו עשויים מאֵיברים פנימיים של בעלי חיים, שמולאו במים (!). יש הסבורים כי השימוש בבלונים מסוג זה על ידי ליצני חצר, בחצרות מלוכה באירופה, הוא שגרם לאנשים לקשר בין מסיבות ושמחה לבלונים.
אבל, מי המציא את הבלון שאנו מכירים היום? ובכן, בלון הגומי הומצא על ידי מייקל פרדיי בשנת 1824. פרדיי ניפח את הבלון באמצעות גז מימן, והשתמש בו לצורך ניסויים שונים שערך. אולם, בלון הגומי שאנו מכירים כיום הופיע לראשונה בלונדון, בשנת 1847. את הבלון ייצר ג'יי.ג'י. אינגרם. החל משנות ה-30 של המאה העשרים החלו לייצר בלונים בכמויות גדולות, ומאז הם זוכים לפופולריות גבוהה בקרב הציבור הרחב.
הבלונים של היום עשויים מחומרים קצת יותר ידידותיים מאיברים של בעלי חיים – חומרים כגון גומי טבעי, גומי מלאכותי ונילון. בלונים המשמשים למסיבות בדרך כלל עשויים מגומי מלאכותי, וניתן למלא אותם באוויר, בגז הליום, במים או בכל חומר אחר שהוא נוזל או גז. בתהליך הייצור מוסיפים לגומי חומרים מיצבים, שמנים, מים ופיגמנטים, המעניקים לבלונים את צבעיהם. לאחר מכן מעבירים את התערובת לתבניות מיוחדות, שמעניקות לבלונים את צורתם הסופית. הבלונים העגולים הם המוכרים ביותר, אך ניתן למצוא גם בלונים ארוכים וצרים, בלונים בצורת לבבות ובעלי חיים, בלונים שניתן למתוח ולקשור כיד הדמיון ואפילו בלונים המנופחים באמצעות גז הליום, שגורם להם לרחף באוויר (אלא אם כן מחזיקים בהם חזק חזק).
כאשר ממלאים את בלוני הגומי באוויר, צורתם האליפטית יכולה להישמר במשך מספר שבועות. כאשר ממלאים אותם בהליום, לעומת זאת, כך שהם מרחפים באוויר, הם מחזיקים מעמד (במקרה הטוב) מספר שעות בלבד. גז ההליום בורח ביתר קלות מהבלון, דרך חורים קטנטנים, כיוון שהאטומים של גז זה קטנים יותר מהאטומים של גז החנקן וגז החמצן, המרכיבים העיקריים של האוויר. תהליך "הבריחה" של הגזים מהבלון – מהאזור בו יש לחץ גבוה (בתוך הבלון) אל האזור שבו שורר לחץ נמוך (האוויר שמחוץ לבלון) – נקרא "דיפוזיה". בבלוני גומי הלחץ הגבוה נגרם כתוצאה מהלחץ שמפעיל הגומי האלסטי על הגז בתוך הבלון.
ואם תהיתם פעם, מדוע הקול שלנו משתנה אם אנו שואפים את גז ההליום שבתוך הבלון – התשובה היא: מכיוון שמהירות הקול בגז ההליום גבוהה יותר מאשר מהירות הקול, כפי שהוא נע באוויר, ההליום גורם להגברה של הצלילים הגבוהים על חשבון הנמוכים. התוצאה היא קול גבוה ומשעשע למדי.
הכתבה התפרסמה בגיליון ינואר של המגזין "גליליאו צעיר "
לפנייה לכתב/ת 
בלונים. המצאה חגיגית
צילום: סי די בנק
