אולימפיאדה, אירוע הספורט הגדול בעולם. שני ספורטאים ממדינה קטנה עם חלומות גדולים וציפיות ענקיות. מהמבוגר מצפים למדליית הזהב, הצעיר רק נשלח כדי לצבור ניסיון לקראת העתיד. אחד מהם חוזר עם המדליה היחידה של ישראל. זה הסיפור אותו מביא לנו "סיפור אולימפי", ששודר אמש (ה') בערוץ 10.
סרטם של יונתן ריגר ועמית פרבמן מלווה את הג'ודוקא אריק זאבי וגולש הרוח שחר צוברי בהכנותיהם לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 ובמהלכה. "סיפור אולימפי" נע בין שני קטבים וזאבי וצוברי הם אולי שני השגרירים המוצלחים ביותר שאפשר היה לבחור כדי להמחיש את ההבדלים ביניהם.
_wa.jpg)
זאבי וצוברי. הם רק נראים דומים (מתוך "סיפור אולימפי")
הסרט נע על ציר הזמן של ההכנות, ההמראה לסין והתחרויות עצמן, תוך שהוא מזגזג בין שני מושאיו, והוא עושה זאת בהצלחה. המעברים מאחד לשני וההבדלים ביניהם עוזרים להציג את החוויה האולימפית בשני אורות שונים, מעיניהם של שני ספורטאים שונים.
מצד אחד זאבי הוותיק, לו זו אולימפיאדה שלישית ובארונו כבר שוכבת מדליית ארד מאתונה 2004. מנגד צוברי הצעיר, בתול אולימפי. הג'ודוקא הצנוע לעומת הגולש החצוף. זה שמריח את סוף הקריירה המרשימה שלו ותוהה מה יעשה אחריה, וזה שרק התחיל את דרכו הספורטיבית.
_wa.jpg)
צוברי. לא שם זין
האחד נושא את תקוותיה של ישראל על כתפיו במודע, מתחשב בכך יתר על המידה ("אני נלחם פה בשביל שמחה של מדינה שלמה") ומפחד כיצד תתמודד המדינה עם כישלונו. השני לא מתרגש גם כשעיניהם של בני ישראל נשואות בשיוט המכריע, על סף זכייה במדליה מפתיעה ("נו בסדר, אז הם צופים, ו...?").
במהלך הסרט מתבהר כי זאבי הוא קורבן של הלחץ ומערכת הציפיות המטורפת הקיימת סביב הספורטאים האולימפיים שלנו, שבניגוד אליו רובם מתקשים להתפרנס. אולי בגלל ההתעסקות בענף הקשור בים, מקום מרגיע לכל הדעות, נראה צוברי כמודל החדש - לא סופר אף אחד ממטר, לא שם זין על הציפיות ומגבה את כל זה ביכולת.
_wa.jpg)
זאבי. מייצג מדינה שלמה
הצלחתו של הסרט נובעת מכך שהוא נכנס לריק הקיים בכל הנוגע לסרטי ספורט ישראליים - עלילתיים או דוקומנטרים. במדינה המתעסקת רוב הזמן בשאלות קיומיות, המעבר לארץ החלומות של עולם הספורט משמשת כסוג של בריחה מהמציאות הקשה.
וזהו עולם המייצר רגשות בקלות ומציג לרוב גיבורים שהגשימו את חלומותינו, לפעמים באור קצת פחות נעים העוזר לנו להתמודד עם העובדה שהם מרוויחים המון כסף (רק בחלק מהמקרים) כדי לעשות את מה שחלמנו עליו כילדים. מן הראוי שבישראל 2009 יהיו יותר סרטים שכאלה, דוגמת "בית שאן סרט מלחמה" ו"שומרים על התקווה".
_a.jpg "זאבי. הרבה מדי לחץ")
