מי אני? גיא קופף, בן 28, במקור מקרית ביאליק.
איפה אני גר? היידלברג (Heidelberg), גרמניה.
נעים להכיר. גיא קופף (צילומים: גיא קופף)
מה אני עושה בחו"ל? סטודנט למדעי המחשב ומתרגל בקורס מערכות ספרתיות, באוניברסיטה הטכנית דרמשטאדט (Darmstadt). בקיצור לומד ועובד.
מתי ואיך הגעתי לכאן? לפני 5 שנים. בתור מי ששמע הרבה בילדותו את השפה הגרמנית ולא למד בבית, תמיד נותר בי כנראה איזה חשק נסתר ללמוד את השפה בשלב זה או אחר בחיים. אחרי שירות צבאי וטיול קצר בארה"ב, הוא חזר אליי. ואיפה יותר טוב ללמוד שפה מאשר במדינה עצמה? אחרי בירורים קצרים הגעתי לאחד המוסדות ללימודי השפה הגרמנית בעיר היידלברג, בה למדתי את השפה מבסיסה במשך כמעט שנה.
הכרתי אנשים ממדינות רבות ואת התרבות השונה, בקיצור חיים מענייינים. היות וצורת החיים מצאה חן בעיניי, החלטתי לבדוק את האופציה להמשיך ללימודי השכלה גבוהה בגרמניה. וכך היה. מצאתי את מקומי די מהר בין כותלי האוניברסיטה הטכנית של דרמשטאדט, אחת מחמש הטובות בגרמניה למקצועות ההנדסה, הממוקמת מרחק כ-30 דקות מהיידלברג.
הטירה של היידלברג
מה גורם לי להרגיש ישראלי? קידוש של יום שישי בבית של חברים. אין כמו לאכול חלה טרייה או מרק עוף עם טעם של הבית. לראות את מכבי ת"א בימי חמישי במשחקי היורוליג, בעוד גלגל"צ מתנגן לו ברקע.
סיטואציה מעניינת שקרתה לי בחו"ל בתור ישראלי: עקב המצב במדינה, הפכתי בלית ברירה למעין שגריר. מצאתי את עצמי נתון בוויכוחים ובהסברים על מה שקורה בארץ. לפחות עשיתי את המעט שיכולתי לעשות.
היו סיטואציות שונות בהן ה"ישראלי שבי" התמלא גאווה, בין אם בהופעה אינטימית של אחינועם ניני כשאני היחיד שעומד וממלמל את המילים, ובין אם בשיחה פנים אל פנים עם עמוס עוז באחד מביקוריו בעיר.
למה אני הכי מתגעגע? חומוס סעיד ביום שישי עם החבר'ה, בלווי נרגילה טובה ובקלאווה בעכו העתיקה. כמובן גם למשפחה, לחברים ולצחוקים, שרק הישראלים
מבינים.
מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? שאלה מורכבת קצת. נתחיל במים, בשלג ובנוף הירוק; ניידות ממקום למקום גם ללא צורך ברכב בזכות התחבורה ורכבות הרחוב המצויינות; האופי האירופאי שלפעמים גורם לך לחשוב פעמיים למה אנשים בארץ לא סובלניים ומנומסים (למרות שלפעמים זה גובל באדישות מסויימת), ואת תרבות הקפה שגם היא חלק מהיומיום למרות שרבים לא ממש מכירים אותה, וחבל.
1. ארכיטקטורה: במדרחוב הראשי של העיר (Hauptstrasse) חייבים לבקר. במרכזו נמצאים חלק מהבניניים העתיקים המהווים היום את האוניברסיטה, ובסופו אחת מהכנסיות המרהיבות של העיר. צריך פשוט להתחיל ולצעוד. בנקודה מסוימת יש ירידה לרחוב Untere Strasse, המוצף בפאבים ומקומות בילוי לקהל הסטודנטים בעיר. הרחוב מלא במיוחד בסופי שבוע. במורד הרחוב הראשי מתנוססת לה כנסיית הרוח הקודש (Heiligekirche), שהיא הכנסייה הראשית של העיר.
למעלה: הטירה המפורסמת. למטה: אחד מבנייני האוניברסיטה
2. ביקור בטירה: איך אפשר בלי ביקור בטירה שהיא הסמל של העיר. אחד המקומות הבודדים שלא הופגזו בזמן מלחמת העולם השניה. אומנם יש חלק קטן מהטירה שנהרס בשרפה שפרצה במקום, אבל היא עודנה עומדת איתנה. בשני ימי ראשון של חודש יולי מתקיים מופע המדמה את השרפה שפרצה בטירה, הוא נמשך כ-30 דקות ומלווה בקולות נפץ, בעוד הטירה מוארת בצבעי אש. לאחריו יש מופע זיקוקי דינור מרהיב.
3. מזג אוויר: אם מתלבטים מתי כדאי להגיע, צריך קודם כל להבין שלכל עונה יש את הקסם שלה. בקיץ - גדות הנהר שזורם בעיר הקטנה מלאים בסטודנטים צעירים בלבוש צנוע, שמנסים להשתזף קצת. בחורף ובמיוחד לקראת חג המולד העיר מקבלת גוון אחר לגמרי של צבעוניות. גם שוק חג המולד שנמשך מאמצע נובמבר ועד סוף דצמבר מומלץ ביותר בחום. בסתיו העצים משנים את צבעם לקראת החורף והעלים מקבלים גוון של אש, מראה יפיפה שקשה להסביר במילים. והאביב? אולי הוא לא מביא משהו מיוחד עימו, אבל יש מין ריח באוויר שכבר הגיע.
נהר הנקר החוצה את היידלברג
4. גסטרונומיה: אם חשקה נפשכם בארוחה טובה, קפה רוסי (Rossi) הממוקם ליד הכיכר המרכזית (Bismarkplatz) שווה קפיצה.
5. טיול בטבע: Koenigstuhl או בתרגום חופשי "כיסא המלך", הוא ההר הנמצא במעלה העיר. ממנו יש נוף מדהים. מתאים לאוהבי טבע ולמי שנהנה מטיולים. בחורף מתכסה המקום בשלג ויש אף כאלה שמנצלים אותו (במיוחד ילדים) לאימון קצר של סקי.
6. נקודות תצפית: לאחר מעבר על אחד הגשרים העתיקים בעיר (alte brucke) ישנו שביל הפונה לכיוון דרך הפילוסופים (Philosophenweg). השביל מתפתל במעלה ההר, עם מספר נקודות תצפית מרהיבות על העיר והנהר החוצה אותה. בראש ההר ישנו אמפי-תיאטרון עוד מתקופת שלטון הנאצים, בו נערכת פעם בשנה מסיבת הסטודנטים המסורתית לסיום שנת הלימודים.
הנוף הנשקף מדרך הפילוסופים
- גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו
!
