מי רוצה להיות קריזיונר

יש בה, במערכת בחירות, משהו הדומה להשפעתו של סם אמת. ברגע שהוא מוזרק לוורידים מתחילים האנשים אליהם הוחדרה המחט לזמר: הם אומרים באמת מה הם חושבים, ולא מה שנכון או מה שצריך להיאמר. מצד אחד, אפשר לשחרר אנחת רווחה ולטעון שסוף סוף אפשר יהיה לשמוע את העמדות האמיתיות של המתמודדים, מבלי שיעומעמו ויוחבאו מאחורי אמרות כנף מוקפדות ומתואמות. אך מצד שני, כפי שחשפו הימים האחרונים, לעתים מסתתרים מאחורי הדמויות המהודרות והשיחות הפרוטוקוליות שדים מפחידים, שברגע שניתן האות הם מזנקים החוצה ומתגלים במלוא הדרם המצמרר.

כך נחשפנו לווידוי ההומופובי של מנהיג ש"ס, אלי ישי, שפרק את המשטמה העזה שהוא נושא כלפי הומוסקסואלים באשר הם ולחיזוק הנמרץ של רעהו יצחק כהן, שמיהר לאשש את שאמר מנהיגו, לאלה שאולי לא הבינו את חומרת הסטייה החד מינית. בניסיון להציגם באור נלוז, התפרץ כלפיהם חבר הכנסת יואל חסון מקדימה והטיח בהם בשיא הלהט ש"ההומופובים הם ההומואים הכי גדולים".

ובחזית אחרת, אביגדור ליברמן נותן דרור, כמו תמיד לפני בחירות, להשקפותיו המטרידות לגבי ערביי ישראל. החיבור שהוא עורך בין אזרחות לבין נאמנות למדינה לקוח מתרבויות פוליטיות וממשטרים מהם הוא ברח, אבל באיזשהו אופן הוא עדיין מתעקש לשמר את הזיקה אליהם. בדיון בבית המשפט העליון על פסילת המפלגות הערביות, קורא ליברמן לא-סנע "מחבל" והלה משיב לו "פשיסט" ואחר כך הם מצטלמים זה לצד זה בשורה הראשונה של האולם כמו שתי צ'ילבות זועפות שהמורה השיבה זה ליד זה בתמונת המחזור.

א-סנע וליברמן בביהמ"ש העליון. כמו שתי צ'ילבות זועפות (צילום: גיל יוחנן)

אם התופעה הזאת היתה אופיינית אך ורק למתמודדים בבחירות, היא בהחלט היתה יכולה להיות קומית או מגוכחת - ולזכות בצחקוק חולף. מה שבאמת מסמר שיער ומעכיר אווירה כאן הוא שהווידויים האלה, מכוערים ושונאים ככל שיהיו, נשענים על מעגלי הסכמיות ותמיכה רחבים בעם. "יציאות האמת" הללו של מנהיגי הווה ועתיד אינן פליטות פה אקראיות ואינן כשל לשון. הן צוהר לנפשם ולהשקפת עולמם של האנשים האלה והן זוכות לגיבוי והוקרה עמוקה מקהל מרעיתם של הדוברים.

ההכרזות האלה הן בעצם חידוש הברית של אישים אלה עם ציבור בוחריהם הפוטנציאלי: "אם עד עכשיו חשבתם שנטמענו בבליל הודעות סתמיות, פרוצדוראליות, נורמטיביות וסתם שיחות חולין - ותהיתם לאן נעלמנו ומה עשינו - הרי שעתה אנחנו פה. שבנו במלוא העוצמה ועמנו המסרים שכל-כך אהבתם ושהפכו אותנו למה שאנו כל כך מתגאים בו.

אנא המשיכו לתמוך בנו ואנו נמשיך את התגרותינו העזה בכל מי ששנוא עליכם ומפחיד אתכם, ואל תשכחו כמובן להצביע בעד מי שמביע את מה שאתם חושבים עמוק בפנים וחוששים להוציא החוצה". כך הופכת כל מערכת בחירות אצלנו להזדמנות לחגוג את חבירת המחשבות עם המלים. מן רגע הזדככות נדיר שבו מתירים מועמדים את חרצובות לשונם בתענוג גדול של ילד, שעד עתה אסרו עליו לנבל את פיו והנה הוא סוף סוף זורק קללה עסיסית לאוויר העולם ומסתכל סביבו בהנאה מרובה.