יום הזיכרון לשואה באו"ם: "הכל החל בדיבורים"

נשיא עצרת האו"ם, מיגל ד'אסקוטו ברוקמן, לא הופיע לטקס שקיימה אותה העצרת לציון יום יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. החלטתו של ד'אסקוטו, הידוע באיבתו לישראל ולמערב, לא להגיע לטקס מנעה פיצוץ אפשרי. ארגונים יהודיים בארצות הברית הפעילו לחץ כבד בימים האחרונים במטרה למנוע את השתתפותו.

שגרירת ישראל באו"ם, גבריאלה שלו, הכינה את הקרקע לקראת נאומו הצפוי של נשיא העצרת, אך לבסוף נרגעו הרוחות. דבריו של ד'אסקוטו הוקראו עבור 1,600 הנוכחים במליאת האו"ם וזכו למחיאות כפיים אף מצד ניצולי שואה ונציגי ארגונים יהודים שהשתתפו באירוע.

זו השנה הרביעית שבה מציין האו"ם את אירועי יום הזיכרון לשואה. בשנת 2005 קיבלה העצרת את הצעת ישראל לערוך יום זיכרון ביום השנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. על במת העצרת ישבו בין היתר השגרירה שלו, הרב ישראל לאו, יו"ר יד ושם וניצולת השואה רות גלסברג. מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, השוהה כעת באירופה התנצל על היעדרותו ודבריו הוקראו גם כן בטקס.

פרופ' שלו אמרה בנאומה כי "השואה אמנם נגמרה במשרפות, אבל אל לנו לשכוח כי היא התחילה בדיבורים. קיווינו שלימוד וזיכרון השואה יביאו לעולם טוב יותר, שבו מדינה אחת לא תקרא להשמדת זולתה, ובני דת לא יטיפו ויסיתו ילדיהם לרצח של בני דת אחרת. תקוותנו טרם התגשמה, אבל אנחנו כיהודים וישראלים לא נניח לזה לקרות ולא נפסיק לקוות".

השגרירה הישראלית גוללה את סיפור משפחתה בתקופת גרמניה הנאצית. "סבי וסבתי התגוררו בצפון גרמניה בזמן המלחמה. מאז שאדולף היטלר

עלה לשלטון, הם לא יכלו לעסוק עוד במשלח ידיהם ובשל גילם המתקדם - הם היו כבני 70 באותה העת - הם לא יכלו לעזוב את המקום ולהצטרף לילדיהם שנשלחו לארץ ישראל.

"הוריי עברו לתל אביב", הוסיפה, "ואני זוכרת את עצמי כילדה, יושבת בחדר המדרגות של ביתנו, מחכה לסבי וסבתי שיחזרו. אבל מעולם לא ראיתי אותם. שנים ארוכות אחרי כן, כשחיפשנו נואשות תשובה למה עלה בגורלם, למדנו כי הם גורשו לאושוויץ - לסופם הנורא".