יהדות ארה"ב וישראל - ניכור או קרבה?

דרגת הקרבה הגבוהה ביותר נרשמה בחשיבות שמיחסים יהודי ישראל וארה"ב לזהות היהודית. בסקר שנערך בארץ זכו המשתתפים בציון 85 (מתוך 100), בסקר אמריקני – 81, ובסך הכל ממוצע של 83 בקטגוריה זו.

נושא נוסף שנבחן במחקר הוא מידת ההערכה שרוכשת כל אחת מהקהילות לעצמה ולחברתה כמרכזים רוחניים לעם היהודי. מהנתונים עולה כי ישראל נתפסת על ידי יהודי אמריקה כמרכז רוחני חשוב יותר מארצם, עם ציון 81 לעומת 77, ואילו יהודי ישראל מייחסים למדינתם חשיבות רבה יותר בתחום זה מלארה"ב - 86 מול 61.

ומהי ההערכה ההדדית בין השתיים? 67 בממוצע. במדד זה, המשקף את מידת הגאווה והאכזבה של יהודי ארה"ב בישראל ולהיפך, נמצא כי האמריקנים מעריכים אותנו יותר משאנחנו מעריכים אותם – 70 ו-64 בהתאמה. 

בחלק נוסף במחקר נשאלו המרואיינים "באיזו מידה יש להתייחס ליהודים ברחבי העולם אשר נשואים ללא יהודים כאל חלק מהעם היהודי, באותו אופן כמו ליהודים הנשואים ליהודים?". מהציון הממוצע - 64 - עולה תמונה ברורה לפיה בשתי הקבוצות מתייחסים בסלחנות לתופעה ולא ממהרים "להעניש" את המתבוללים. עם זאת בארה"ב הגישה היא ליברלית עוד יותר ביחס לעמדת היהודים בישראל – 69 ו-59 בהתאמה. 

במקום השמיני והאחרון במחקר

מופיע "מדד הידע", שבחן כמה כל אחת מהקהילות יודעת על חברתה (גודל אוכלוסיה וכדומה), ושתיהן קיבלו בו את אותו ציון לא מחמיא - 39. על אף הבורות ההדדית, בכל אחת מהן התבקשו הנשאלים להעריך מה מידת הידע שלו על הקבוצה השנייה לפני שהדברים נבחנו, והעניקו לעצמם ציונים גבוהים בהרבה. הישראלים העריכו כי יקבלו 60 והאמריקנים נתנו לעצמם 67. 

ב"פרוייקט מדד העמיות" אומרים כי "קשרים חזקים ותמיכה משותפת בין הקהילות היהודיות בעולם, בעיקר עם ישראל, חיוניים לעתיד העם היהודי, אך הם חייבים להתבסס על הסכם חדש. ההסכם הישן - תמיכה כלכלית, פוליטית ומוראלית בתמורה למקור גאווה ומחסה בטוח במקרה של אלימות אנטישמית בעתיד - מגיע במהירות לתאריך תפוגתו".